שערי ישר חלק ב צו

נדר ופתחו עמו לחזרה, דהרי כתבו בהדיא דאפי' לב"ה דחשבינן לי' נדר ופתחו עמו, ל"ד להכא דבעי למיהדר ולא מצי מיהדר, ואם הי' כונתם כמו שכון בהם הקצוה"ח דנדר ופתחו עמו הוא חזרה הו"ל למימר דהקדש שאני דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט ותו לא מידי אלא נראה להדיא דכונתם דגם בהקדש יש להחשיב נדר ופתחו עמו, אלא דהכא ל"ד דבעי למיהדר וחזרה ליכא בהקדש, ומה גם שהרי הבאנו סוגית הש"ס מפורשת דגם בהקדש איכא גונא דחשבינן לנדר ופתחו עמו לב"ה:

ועפי"ד יש לפרש ג"כ מה דמסקו בסוף דבריהם "ושלמים נמי" שמחקם הגליון בלי מצוא שום ביאור לזה, ולדברינו י"ל דבזה הוכיחו על כל מה שחדשו, דהרי כתבו לחדש בדבריהם שני ענינים, חדא דבכה"ג אינו מתפרש הלשון, לשון פתח וחרטה אלא ענין חזרה דבעי למיהדר, והשנית דבהקדש לא מהני חזרה משום דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט והנה מהא דבתמורת עולה ושלמים דלא מהני נמלך בתוכ"ד, הי' מקום לומר דלעולם חשבינן רק לנדר ופתחו עמו ובתמורה דלא מהני שאלה לא מהני חרטה, כמו לב"ש בנזירות, וכמו דרצה הש"ס לומר גבי נדר תודה בלי לחם ומנחה מן השעורים דלב"ש ניחא, דבאמת גבי תמורת עולה שחוזר לגמרי מדבור הראשון מחשבינן לי' לנדר ופתחו עמו וכמו שכתבנו, אמנם כאשר גם במשנה הראשונה לענין ולד שלמים ג"כ לא מהני אפי' נמלך בתוכ"ד, ושם אם היינו מחשבים מה שחוזר ואומר ולדה עולה כמתחרט על עיקר הנדר שאמר הרי היא שלמים וכנדרו ופתחו עמו הי' מהני חזרתו לב"ה דקיי"ל כוותייהו, אלא הטעם בזה דבכה"ג אינו כמתחרט על עיקר הנדר של הבהמה, אלא אינו רוצה שיהי' הולד שלמים, ובפרט שהנקבה אי"א שתהי' עולה, ובודאי אינו מתחרט על עיקר הנדר, אלא רוצה לגרע הכח מן הנדר הראשון בקצתו וחשבינן לי' לחזרה ואינו יכול לחזור, ומוכח מזה כל הענין שכתבו בענין זה של לחמה מן המעשר דג"כ אינו חוזר מעיקר הנדר דלא מהני לכו"ע משום דליכא חזרה בהקדש וזהו דמסקו ושלמים נמי מיירי אף בנמלך תוכ"ד, דגירסתם היתה בגמ' דרב פפא אמר על המשנה השני' של תמורת עולה ולא כגירסתנו דהובא דברי ר"פ על המשנה הראשונה כ"כ בשטמ"ק שם בשם ראב"ק ובשם ר"ת, וכן משמע במרובה ד' ע"ג ולכן הוכיחו רק בדרך הוכחה דגם גבי שלמים לא מהני נמלך בתוכ"ד:

ולפי"ז דברי הרמב"ם ז"ל מתישבים היטב והוא כסברת התוס', דבולדה עולה הוא ענין חזרה ולא כמתחרט וחזרה לא מהני בהקדש, שאם הי' כמתחרט על עיקר הנדר הי' מהני גם בהקדש, אבל כיון דבכה"ג ליכא חרטה על מה שאמר היא שלמים, אלא רק חזרה, ולכן אמר שאין חזרה בהקדש אפי' תוכ"ד. ולפי"ד מדויק היטב לשון הרמב"ם בה' תמורה ספ"א בזה הלשון ואם לא נתכון בתחילה אלא לתמורת עולה וחזר ואמר תמורת שלמים אעפ"י שחזר בתוכ"ד אין תופשין אלא לשון ראשון והרי היא תמורת עולה בלבד, עכ"ל. ולא כתב בזה הטעם שאין חזרה בהקדש, משום דבאמת בכה"ג שחוזר לגמרי מעיקר הנדר הוי נדר ופתחו עמו ומחמת דאין שאלה בתמורה הוא, לכן אינו מוכח כ"כ בענין זה דליכא חזרה בהקדש, ורק בולדה עולה מוכרח הטעם דליכא חזרה בהקדש כנ"ל. ולפי"ז מה דפריך הש"ס בפ' מרובה מר' יוסי דס"ל תוכ"ד כדבור דמי גבי עדות על הא דאמר ר' יוסי גבי תמורת עולה ושלמים דלא מהני נמלך בתוכ"ד, כמו דמוקי רב פפא, הוא משום דאף דלשון זה מתפרש כחרטה, וחרטה לא מהני כלל בתמורה משום דאין נשאלים על התמורה, אבל עכ"פ הרי חוזר ואומר הרי היא תמורת שלמים וראוי שתהני חזרתו משום חזרה כחזרת כל הקנינים, ואזלא סוגית הש"ס דב"ק דמהני חזרה בהקדש, משום דהאי כללא דלא מהני חזרה בהקדש, מיתלי תלי בסוגית הש"ס דנדרים דמשני הש"ס שם אליבא דבר פדא דלא מהני חזרה בהקדש שהקדיש לאחר ל' דלא מצי הדר בי' בתוך ל', משום דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט דמי, ומאן דלא סבר לי' כבר פדא אפשר דלא סבר האי כללא, וכמו שהבאנו דברי הרשב"א והר"ן בנדרים בסוגיא דבר פדא שכתבו כן, ולמ"ד זה מהני חזרה בתוכ"ד אם כדבור דמי ולהכי פריך הש"ס דלמ"ד זה תקשה מדר"י אדר"י, ומתרץ הש"ס דלמ"ד דלא סבר כבר פדא יתרץ דתרי תוכ' הוא, ובתוכ"ד כדי שאילת תלמיד לרב סובר ר"י דלאו כדבור דמי. ולפי"מ דכתב הראב"ד בפט"ו מה' מעה"ק דקיי"ל להלכה כמו דמוקי רב פפא אליבא דבר פדא דלא מהני חזרה בהקדש קודם חלות ההקדש, כ"כ לא מהני חזרה בהקדש תוכ"ד, ואי"צ לחלק לר"י בין תוכ"ד גדול לתוכ"ד קטן, וכן פסק הרמב"ם להלכה בפ"ב מה' שבועות הי"ז הבאנו לשונו לעיל דתוכ"ד כדי שאילת תלמיד לרב כדבור דמי דלא כסוגית הש"ס דב"ק הנ"ל, ועי' במשנה למלך פ"ב מה' שבועות ובפט"ו מה' מעה"ק מש"כ ליישב שיטת הרמב"ם מה שדחה להלכה סוגית הש"ס דב"ק הנ"ל, אבל עכ"פ סוגיא ההיא אינה סוגיא דחוי' כמו שחשב הקצוה"ח אלא דתליא בדין חזרה בתוך ל' יום. וכמש"כ:

ועפ"י מה שנתבאר לשיטת הרמב"ם והתוס' דלא מהני חזרה בהקדש אפי' תוכ"ד הוא דוקא חזרה לא מהני, אבל חרטה מהני, כמו דמהני שאלה בהקדש כ"כ מהני נדרו ופתחו עמו, ולכן נראה שאם הקדיש ובתוכ"ד חזר לגמרי מן ההקדש בטל ההקדש, כמו שמתבטלת השבועה והנזירות כשחוזר תוכ"ד ומשוה לי' כהקדש טעות, אמנם בדין המקדיש כל נכסיו ואמר אחר שהקדיש מנה לפלוני בידי שכ' הע"ש הובא בש"ך ובסמ"ע בחו"מ סי' רנ"ה סעי' ג' דאפי' תוכ"ד אינו יכול לחזור, והסמ"ע השיג עליו דהרי קיי"ל תוכ"ד כדבור, והש"ך כתב שכדברי הע"ש כתב גם בעה"ת שהובא בב"י וכן הביא דברי הרמב"ם מפט"ו מה' מעה"ק הנ"ל, לפי מש"כ דברי הע"ש נכונים להלכה דבכה"ג שאומר מנה לפלוני בידי אינו יכול לחזור כיון שאינו חוזר