שערי ישר חלק ב צב

בשעת המעשה, וכמו שהי' מועיל אם היתה החזרה בשעת מעשה, כ"כ מועלת אם נעשה תוכ"ד אף שכבר חל הקנין, משום דאם בטלה למפרע סבת חלות הקנין, ממילא בטל גם חלות הקנין כאילו לא הי', וכמו שמתבטל דין איסור נדר, ע"י שחכם עוקר למפרע סבת האיסור, כ"כ גדול כח חזרה בתוכ"ד, לעקור כל הענין למפרע, מלבד בהקדש עפ"י מסקנת הש"ס דנדרים דאלים מעשה של הקדש, שאין כח חזרה לבטלה מכאן ולהבא, כ"כ אינה מבטלת תוכ"ד וכמש"כ:

ומעתה עלינו לבאר ענין החזרה בתוכ"ד בנדרים, נזירות ושבועות, דלפי"מ שבארנו בטעמא דמילתא של החזרה בקנינים, לא שייך ענין חזרה כלל בנדרים ושבועות, וכמו דלא שייך ענין חזרה בנדר שנדר שיחול לאחר ל' דלא מצי הדר משום שחלות הדין הוא אזהרת התורה ולא פעולת האדם, כמו שבארנו, כ"כ אין שייך חזרה בתוכ"ד דאם אסר עצמו בשבועה שלא יעשה כזאת וכזאת חייבה תורה אותו לקיים ואסרה בלא יחל, מה תועיל חזרתו בזה אף אם חוזר בתוכ"ד, איך יעקור ע"י חזרתו מה שהוציא בשפתי', ע"כ נלענ"ד לבאר מה דאמרינן רפ"ב דנזיר באומר הריני נזיר מן הגרוגרות ומן הדבילה, דחשבינן מה דאמר מן הגרוגרות ומן הדבילה, הוא כחזרה שמתחרט ממה שאמר תחילה הריני נזיר, הוא ענין התרת נדרים שניתרים ע"י שאלה לחכם, אלא דלאחר כדי דבור אם מתחרט צריך התרת חכם, ובתוכ"ד הוא מתיר לעצמו, וזהו שאמרו בגמ' שם דהוי נדר ופתחו עמו:

וענין זה מתבאר לענ"ד עפ"י מה דאמרינן במס' נדרים ד' כ"ג ע"ב הרוצה שלא יתקיימו נדריו כל השנה יעמוד בראש השנה ויאמר כל נדר שאני עתיד לידור יהא בטל, ובלבד שלא יהא זכור בשעת הנדר, וענין זה ג"כ אינו כמסירת מודעה של קנינים דבפ' נערה המאורסה ד' ע"ה בהא דפליגי ר"א וחכמים שם אם יכול הבעל להפר נדרי אשתו קודם שתדור, ואיבעיא שם לר"א חלין ובטלין או דילמא אינן חלין כלל, אמר להם ר"א ומה במקום שאינו מיפר נדרי עצמו משנדר מיפר נדרי עצמו עד שלא ידור, מקום שמיפר נדרי אשתו משתדור, אינו דין שיפר נדרי אשתו עד שלא תדור, מאי לאו דאשתו דומיא דידי', מה הוא דלא חיילן אף אשתו נמי דלא חיילן, לא הא כדאיתא והא כדאיתא, וכתב הר"ן שם וז"ל, מיפר נדרי עצמו עד שלא ידור כדאמרינן בפ' ארבעה נדרים הרוצה שלא יתקימו נדריו יעמוד בר"ה ויאמר כל נדרים שאני עתיד לדור יהי' בטלין:

ושם בד"ה הא כדאיתא והא כדאיתא כתב ואע"ג דר"א יליף ק"ו מנדרי עצמו לנדרי אשתו לאו דמדמי להו לגמרי דדידי' לא חיילי כלל ודאשתו חיילי ואפ"ה שפיר יליף ק"ו, וקשה בעיני וליגמר נמי מק"ו דידי' שלא יחולו נדרי אשתו כלל כשם שאין חלין נדרי עצמו ונראה לי דלא מצי למידן הכי משום דנדרי עצמו היינו טעמא דהיכא דאתני מעיקרא לא חיילי כלל משום דכיון דשכח תנאו בשעת נדרו הו"ל נדר בטעות ולא חייל כלל, משא"כ בנדרי אשתו דליכא למימר הכי, אלא מיהו לענין שיהיו מופרים נדרי אשתו לאחר שיחולו שפיר איכא למידן ק"ו, דכיון דבנדרי עצמו אשכחן דטעותא דקמי נדרו מבטל נדריו קודם שידור ואפ"ה ההוא גוונא גופי' לא מבטל להו לאחר שידור:

דהא כל נדר שניתר בפתח נדר טעות הוא, דמה לי אי מצינן למימר אילו הוי ידע מאי דאתני מעיקרא לא הי' נודר ומה לי אי מצינו למימר אילו הוי ידע האי פיתחא דידע השתא לא הי' נודר, דא ודא אחת היא, אלא מאי אית לך למימר דנהי רב כהאי גוונא אינו מתיר לעצמו לאחר הנדר כל שקדם ההוא גוונא גופי' לנדר הרי הוא מתיר לעצמו, וכ"ש בעל דבדין הוא דנימא דבההוא גוונא דמיפר לה לאחר שנדרה אשתו, דהיינו שמיפר נדרי' מהפרה ואילך ולא עקר לי מעיקרא, מיפר נמי עד שלא תדור שיהיו חלין ובטלים, כן נראה לי עכ"ל. ומתבאר מזה דענין זה מה דמועיל הבטול נדרים שידור מכאן ולהבא הוא ענין התרת נדרים דקודם הנדר מתיר לעצמו באופן מה דמהני התרת חכם לאחר הנדר, היינו דכמו שאין החכם מתיר רק ע"י איזה פתח וחרטה דמשוה להנדר כנדר טעות, כ"כ מה דמתיר לעצמו הוא מחמת דמצינו בזה כעין טעות קצת, דאילו הוי זכור בשעת הנדר מה דאתני מעיקרא לא הי' נודר, וטעות זה כמובן אינו טעות דמוכח הגם הטעות של פתח וחרטה שניתר ע"י שאלת חכם, כ"כ אינו טעות דמוכח דאל"ה אי"צ התרת חכם, דנדר מוטעה אי"צ שאלה, והנה מוכח מזה דקבלו חז"ל בהא דדרשינן מלא יחל דברו אבל אחרים מוחלים לו שהוא דוקא אחר הנדר, אבל קודם הנדר מוחל לעצמו ומתיר ע"י שיהי' בהנדר כעין טעות דסגי להתרת נדרים, ולכן כשמתחרט בתוכ"ד של הנדר דקיי"ל תוכ"ד כדבור דחשבינן כאילו נעשה יחד עם הנדר עצמו בלי הפסק נקטו חז"ל דגם זה אינו בכלל מה דדרשינן אבל אחרים מוחלים לו דנדר שפתחו עמו בלי הפסק הוא מתיר לעצמו ואי"צ לשאלת חכם:

ועפ"י דרכינו מדויק היטב לשון הש"ס במס' נזיר דכי אמר הריני נזיר הוי לי' נזיר, כי אמר מן הגרוגרות ומן הדבילה לאיתשולי הוא דקאתי, ובית שמאי לטעמייהו דאמרי אין שאלה בהקדש אין שאלה בנזירת, וכמש"כ בתוס' שם, כאדם שבא לשאול לחכם על נדרו מחמת חרטה שהחכם מוצא לו פתח וחרטה והוי נדר טעות ובטל, והיינו דמה דמהני חזרה לב"ה בתוכ"ד באומר הריני נזיר מן הגרוגרות ומן הדבילה אינו משום טעות גרידא המתבטל בכל דוכתא כקנין בטעות, אלא שמהני טעות כזה ע"י התרת חכם, וכמו דמהני התרת חכם לאחר הנדר, כ"כ מהני טעות כזה שיתיר לעצמו בלי חכם, אכן לב"ש דלא מהני שאלה ע"י חכם, כ"כ אינו מתיר לעצמו, ולפי"ד ניחא דמביא הש"ס ענין שאלה ולא מביא מהמשנה דהקדש טעות. ומה מאד מדויקים היטב דברי הרמב"ם