שערי ישר חלק ב צא

לכו"ע חשיב מעשה, ולפימש"כ י"ל כיון דמשעה שחל הדין בפועל לכו"ע אי"צ עוד שום סבה אחרת לעולם, וכל שאי"צ עוד סבה אחרת לחלות הדין, אי אפשר עוד בחזרה בשום פנים:

ולפי"ז י"ל דגם לר"ל דסובר בכל קנין לאחר ל' דלא מצי הדר בי' משום דלא אתי דבור ומבטל מעשה, מ"מ בתוכ"ד שלאחר גמר המעשה יכול לחזור בו, דבעושה מעשה לאחר ל' כבר חל ענין זה במעשה שתהא הכח במעשה זו להועיל אחר זמן, וכשרוצה לעקור ענין זה ע"י דבור, ס"ל דלא אתי דבור ומבטל מעשה, אבל בתוכ"ד שעדיין לא חל גם ענין זה דגם לחלות ענין זה צריך שהות איזה זמן, וכשחזר מתבטל כל הענין, ולכן נראה לי דלענין חזרה בתוכ"ד לא פליגי ר"י ור"ל, ולהיפוך לענין חזרה במחשבה של כלים היורדים לידי טומאה, דלכו"ע אין מחשבה מוציאה מיד מחשבה, דגם מחשבה כמעשה דמי, כמו דאיתא שם בגמ', י"ל עפ"י דברינו דשאני התם שענין זה שתהא הכלי נחשבת לכלי כבר נגמר הענין, ול"ד לשליחות שאינו ענין בפ"ע כ"כ, דענין שליחות להועיל אח"כ למעשה, אבל מחשבת כלים אינה מעשה להוריד טומאה, כנלענ"ד בענין זה. וכן משמע בחי' הריטב"א שם בקדושין לענין מחשבת כלי לענין טומאה, יעו"ש:

ועפ"י דברינו לכאורה הי' מקום לומר דהא דבמקדש ומגרש אינו יכול לחזור תוכ"ד, דקדושין וגרושין חלוקים בזה מקניני ממון, דהנה בתוס' קדושין ד' ס"ג ע"א כתבו, דלר' יוחנן דסבר במעכשיו ולאחר ל' יום שיורא הוי, היינו דמתחיל הקנין מעכשיו והולך ונגמר עד ל', דבעינן שיהי' המעשה קיים עד ל' יום, וכן אם חזר בו בטל הקנין, ולענין קדושין וגרושין י"ל דבענין שיהי' המעשה קנין קיים עד ל' יום, יהי' כ"כ בגיטין וקדושין, דהרי אי אפשר בלא"ה כיון דלא עשה בכח המעשה לגמור עכשיו רק אח"מ, ואם נקרע השטר ליכא סבה במה שיוגמרו וכ"כ להדיא הר"ן שם דלר' יוחנן בעינן שיהי' השטר קיים עד ל' יום, אמנם לענין חזרה שאני גו"ק מדיני ממונות, דבדיני ממונות התחלת קנין אינו מועיל כלום לשנות איזה דין בעלים מבעלים הראשונים רק אם יגמר הקנין בשלמות, ואם חזר בו קודם הגמר בטל הקנין לגמרי, אבל בקדושין אם כבר הותחל הקנין כבר נתפס דין אשת איש, וכיון שחל תו לא פקע אף שאינה א"א גמורה להתחיב מיתה אם זנתה אבל אסורה לאחר מה"ת ואם מת חולצת ולא מתיבמת, כמו דאיתא שם בגמ', וכן בגרושין אם הותחלה חלות הגרושין, כבר נפקע ממנה קצת דין אשת איש, דאם מת חולצת ולא מתיבמת, ואם זנתה לא יהי' דין מיתה, ועי' תוס' ריש המפקיד ד' ל"ד ע"א שכתבו לחלק בין קדושין לשאר הקנאות אליבא דר"י דס"ל שיורא הוי, יעו"ש, ומה"ט י"ל דבכה"ג שכבר הותחל ופעל הקנין לשנות מדיני האישות בפועל, לכו"ע הוי מעשה ולא אתי דבור ומבטל מעשה, ומצאתי אח"כ בס' אבני מלואים סי' מ' שכתב כן בסק"ח שם דלר"י לא מצי חזר בו משום דבכה"ג הוי מעשה, אמנם מדבריו משמע דגם בדיני ממונות כן, ולא הזכיר כלל דברי התוס' דקדושין ד' ס"ג הנ"ל שכתבו בהדיא דלר"י יכול לחזור קודם ל', וגם עיקר דבריו שם מה שהוכרח לתרץ כן, אינם מובנים לי, דהוקשה לו דאם מהני חזרה האיך אמר דאפי' קדושי מאה תופסים, דהלא אם נתקדשה לשני הרי חזרה מקדושי ראשון ומזה הוכיח דלא מהני חזרה, ובאמת לק"מ דאף אם מהני חזרה הוא רק שלא יגמרו עוד אחר שחזרה מקדושי ראשון, אבל הקצת קדושין שחלו כבר ונתפס בה ודאי לא פקעי וצריכה גט מכולם, אבל עכ"פ אפשר לומר כן גם מסברא כמש"כ, ולפי"ז י"ל גם לענין חזרה אחר קדושין וגרושין בתוכ"ד דל"ד לשאר קנינים, דמה שאמרנו דבכל קנין צריך איזה שהות גם אחר גמר המעשה שיחול הקנין, ואיכא בכל קנין ענין זה שאמר ר' יוחנן התחלה וגמר וכשחוזר תוכ"ד דחשבינן כאילו היתה החזרה תיכף אחר המעשה בלי הפסק, עכ"פ בשעת חזרה כבר הותחל הקנין אלא שלא נגמר, וחשבינן כאילו חזר בו קודם הגמר, זהו רק בשאר הקנינים דקודם הגמר עדיין לא נשתנה שום ענין בפועל מקנין הבעלים הראשונים, ואם חזר בו הרי הוא כאילו לא הקנה כלל, אבל בגיטין וקדושין אם רק הותחל קצת כבר נעשה השתנות בפועל בדיני האישות וחשוב לכו"ע כמעשה גמור ולא מצי הדר בו, אבל באמת אי אפשר לומר כדברינו דהרי בקדושת הגוף לשיטת הגמ' דב"ק מהני חזרה תוכ"ד וקדושת הגוף הוי כקדושין, לכן עלינו לקבל סברת הר"ן דבקדושין וגרושין עושה אדם בגמר דעתו יותר:

אמנם אחר העיון היטב עדיין קשה טובא איך מהני חזרה בקדושת הגוף כסוגית הש"ס דב"ק, אם כבר חל איזו קצת התפסת קדושה, במה יופקע הקדושה, וגם בהקנאות שאר קנינים דמהני חזרה, לא מתקבל להחליט שבמשך שהות כדי דבור יותחל חלות הקנין ולא יוגמר, ואף אם נאמר כדעת הגאון בעל עמודי אור זצ"ל שכתב בספרו דדין של הגדת עדות אינו נגמר רק אחר כדי דבור דיש מקום לומר דבכל מעשה קנין חל הקנין לאחר כדי דבור, משום דענין חלות הדין הוי מה שיש באפשרות להתנהג עפ"י הדין בפועל, ולכן יש מקום לומר ששערו חז"ל דבפחות משהות זה לא שייך לדון שיהי' נוגע דין זה למעשה, אבל בכ"ז לא יתורץ כלום ענין זה של חזרה דהרי גם חלות של חזרה צריך שהות כזה, ויחול הדין של חזרה אחר חלות דין המעשה:

וע"כ נלענ"ד שהדרך הנכון בזה שענין חזרה של תוכ"ד אינו כענין חזרה שבכל קנין לאחר ל', דשם מהני דין חזרה רק מכאן ולהבא ולא לעקור הסבה למפרע, ובחזרת תוכ"ד מועלת החזרה למפרע, היינו אף אם נאמר דחלות הקנין במעשה קנין הנעשית שיחול מעכשיו, הוא חל רגע כמימרא בכלות מעשה הקנין, וכשחוזר תוכ"ד הוא כבר לאחר חלות הקנין, מ"מ מועלת חזרה זו לבטל למפרע סבת מעשה הקנין, עפ"י הכלל שתוכ"ד יש לדבר כל כח כאילו נעשה כבר