שערי ישר חלק ב עא

שורת הדין, כשהכהן מוחזק ודאי שיזכה הכהן בהאי ספק בכור מדין תפיסה ברשות, אבל כ"ז בספק בכור דאם הוא בכור הוא באמת של הכהנים, שהדין האמתי לא נשתנה, אבל בספק פדיון פ"ח כה"ג שיתן לכהן באופן הנ"ל שידונו בי"ד כשורת הדין, בזה יהי' תלוי במחלוקת דר"ת ורש"י, דלר"ת שבארנו שיטתו דהפדיון בספ"ח הוא רק על הפקעת קדושה בלחוד, ועל זכות פדיון מתנות כהונה לא תפיס פדיון כלום, כיון שמדין תורה נפקע זכות הכהנים מן הפ"ח עצמו אף שאם יבוא אליהו ויאמר שהוא פ"ח הי' זוכה ודין האמתי לא נפקע לעולם, אבל בדין הנהגה אין לכהנים משפט תורת מתנות כהונה כמו שבארנו בפרק הקדום, ולכן כשפדה את הספ"ח בטלה לא חל כלל שום זכות לכהנים בהאי טלה, ואם נתן לכהן שלא בתורת מתנה רק שיהי' הדין כפי דין מתנות כהונה לא זכה הכהן כלום בטלה זה אכן לשיטת רש"י שבארנו שיטתו דסובר דרק. לר' שמעון ליכא שום חלות פדיון בספ"ח, אבל לר' יהודא דאיכא פדי' מחמת הקדושה אין הפדיון לחצאים, וחל גם על זכות הכהנים, ומשו"ה סובר דאינו פודה וחוזר ופודה, אם יתן לכהן האי טלה יזכה בו הכהן כמו בספק בכור ומה"ט י"ל לא כתב הרמב"ן את דינו בנתן לכהן רק בנדמה שהוא דין ברור, אבל בדינים הראשונים בספק פ"ח דמפרש טלה לעצמו לא כתב ענין זה היכא שנתן לכהן שלא בטעות, משום דלא פסיקא לי' בדין זה דתלוי בשיטת רש"י ור"ת, כנלענ"ד בעזה"י:

פרק יט כתב הר"ן בנדרים בפ"ק בהא דמיבעיא שם אם יש יד בפאה ובצדקה, היכא דאמר הדין אוגיא ליהוי פאה והדין ולא אמר נמי וכן בצדקה אם אמר הדין זוזא לצדקה והדין ומסיק הש"ס בתיקו, וז"ל ולענין הלכה בקדושין נקטינן לחומרא דיש יד דכיון דבעין לא איפשיטא הוי לי' ספיקא דאורייתא ולחומרא, ובפאה וצדקה כתב הרשב"א ז"ל נמי דאזלינן לחומרא כיון דסלקא בתיקו, וכן כתב הרמב"ן ז"ל בהלכותיו וכו' ותמהני עליהם שהרי סוגיא מפורשת היא בסוף פרק הזרוע שספק ממון עניים הוא ספק ממון דאזלינן בי' לקולא לנתבע מדמקשינן התם אמתני' בגר שנתגייר והי' לו פרה נשחטת וכו' תנן ספק ממון פטור אלמא ספיקא לקולא ורמינה חורי נמלים שבתוך הקמה ואיצטריך לשנויי הכא פרה בחזקת פטורה קיימא קמה בחזקת חיוב קיימא אלמא טעמא דבחזקת חיוב קיימא הא לאו הכי ספק פטור ואם איתא דספק ממון עניים הוי לי ספיקא דאיסורא למה לי' לשנויי הכי וכו' ועוד דאמרינן התם בפ"ק דיומא תנן התם הנחתומים לא חייבו אותם להפריש אלא כדי תרומת מעשר וחלה, ואקשינן בשלימא תרומה גדולה כדתניא מעשר ראשון ומעשר עני המוציא מחבירו ע"ה, כלומר דליכא ספיקא דאיסורא אלא דממונא, וממונא המע"ה אלא מעשר שני נפרשוה ונסקוה וניכלוה בירושלים ואם איתא דספק עניים ספיקא דאיסורא הוא כי היכא דקשיא לי מע"ש תיקשי לי' נמי מעשר עני, אלא ודאי ספיקא דממון עניים לא מיקרי ספיקא דאיסורא אלא ספיקא דממונא ולקולא ולפיכך איני מתחוור בדבריהם ז"ל בזה, וגבי הפקר אין ספק דהוי לי ספיקא דממון ולקולא ואין יד. עכ"ל והנה בפשטות נראה דעיקר החקירה בזה אם מה ששייך לעניים כלקט שכחה ופאה וצדקה ומעשר עני יש בזה ענין התפסת איזה איסור או קדושה על החפץ או ענין זכות ממוני לעניים לחוד, דאם ליכא רק זכות ממון לחוד מהראוי להיות ככל ספק ממון דאמרינן לקולא לנתבע, ואם יש בזה איזה ענין התפסה וקדושה אזלינן בספק לחומרא, ועיקר הכלל בזה דבספק ממון אין שום הבדל בעיקר החפץ בין אם הוא של ראובן או של שמעון, אלא בקנין וכח הבעלים הוא השנוי וכשנוטל משל חבירו הוא פוגע בבעלים שמחסרם, והדין הוא בדיני ממונות שהספק משנה בפועל את כח הבעלים, ומשו"ה איסור גזל בתר דין ממון מגרר גריר, כמו שנתבאר ענין זה בשער זה פ"א ובממון שזכתה תורה לעניים קודם שזכו בהם עניים פרטיים יש לדון בזה אם עד שזכו בהם חייל על המתנות איזה ענין קדושה או איסור חפצא כשאר איסורים, וממילא בספק ראוי ליזיל לחומרא כשאר ספק איסור וע"ז הוכיח הר"ן ז"ל מסוגית הש"ס דחולין ומפ"ק דיומא דבספק ממון עניים אזלינן לקולא:

והנה בס' נתיבות בדיני תפיסה כלל ב' כתב לדחות הוכחת הר"ן וליישב שיטת הרשב"א והרמב"ן ז"ל דלא הותר ספק ממון רק כשאין בו אלא משום ס' גזל, דספק גזל לא אסרה רחמנא, אבל אם יש איסור אחר במה שמחזיק אצלו הממון, אז ספק איסורא לחומרא, ולא מהני חזקת ממון נגד שאר איסורים, כמו שאינו מועיל חזקת ממון לאכול הס' תרומה, משו"ה ביש יד לצדקה דמלבד איסור דגזל ממון עניים יש איסור על מה שמחזיק אצלו הממון משום בל יחל ובל תאחר אסור מספק כמו שאר ספק איסור, משא"כ בהך דס' לקט גבי חורי הנמולים שבתוך הקמה אף דשם יש ג"כ איסור דלא תלקט, מ"מ הא המרדכי הובא במל"מ ה' מת"ע הקשה דניזיל בתר רובא דרוב התבואה הוא של בעה"ב, ותירץ קרא כתיב עני ורש הצדיקו צדק משלך ותן לו, וכיון שכן הרי משום איסור ודאי אזלינן בתר רובא דכל דפריש מרובא פריש, רק משום קרא דעני ורש הצדיקו, וקרא זה לא נאמר רק בקמה דבחזקת חיוב קיימא וכו' ובסי' רנ"ט סעי' ה' מיירי ביורש דליכא גבי' איסור בל יחל ובל תאחר, ועיי"ש שמישב עפ"י דרך זה הסתירות והקושיות שרבו בענין זה בראשונים ובאחרונים, ולענ"ד אין דבריו מחוורים בזה, דהלא בכל מתנות כהונה ומעשר עני איכא מצות נתינה, ומאי שנא מצות עשה דנתינה מאיסור לאו דלא תלקט ובל תאחר, אלא בע"כ עלינו לומר דכמו דלא מחייבינן מספק מחמת מצות נתינה, דהרי בשאר ספק מצוה כתפילין וסוכה ומצה חיב מספק ובממון פטור,