שערי ישר חלק ב ע

ונלענ"ד לברר הענין דלכאורה מדין דפודה בתוך ל' ומת ביום ל' דאמר ר"ע דאם נתן לא יטול, יש להוכיח דנתינה בטעות הוי תפיסה ברשות לשיטת הרמב"ן והרא"ש, והרמ"א ביו"ד סי' שט"ו והש"ך פסקו דנתינה בטעות הוי כתקיפה, וההבדל בזה הוא בין טעות דמעיקרא למקרה שלאח"כ דהנה מה שאמרו בגמ' לדון ביבמה שנפלה לפני מוכה שחין שתיפוק בלי חליצה, דאדעתא דהכי לא קדשה נפשה, בע"כ אין הכונה דאיגלאי מילתא למפרע שהי' טעות בקדושין, דאיך שייך לומר דמעיקרא הי' טעות, אלא שהדין שהי' תלוי ועומד כעין קדושין על תנאי, ומה שמתרץ שם בגמ' כדר"ל טב למיתב טן דו, אף דבודאי היתה רוצה יותר שיהי' הקידושין על תנאי זה, שאם תפול קמי יבם מוכה שחין, שיופקעו הקדושין למפרע, הכונה בזה דבעינן שיהי' אומדנא שאם הי' עולה על דעתו מעיקרא האפשרות שבעתיד לבוא, אם לא הי' ביכולתו לעשות תנאי כזה הי' נמנע לגמרי מן המעשה, ומשו"ה כיון דאמדינן דבקידושין לא היתה נמנעת מחמת האפשרות שבעתיד, אין בכח אומדנא כזאת לבטל המעשה, ורק בגזל הגר לא הי' לו שום צורך לכנוס בספיקות וליתן הכסף עד שלא נתן האשם, וכן בחטאת לא הי' צריך להקדים וכל כה"ג ולפי"ז נראה ברור דיותר מתנאי אי אפשר לומר בזה, דאל"ה הי' מקום לדון, דגם אם לא מתו בעליו יתבטל ההקדש שנעשה בטעות מה שנעשה בלי תנאי זה שאם ימות יתבטל וכן לענין קדושין וכיוצא בזה, וכיון דבכה"ג חשוב שנעשה מעשה הקנין על תנאי עכ"פ ומשו"ה כשנתן הכסף לכהן על פדה"ב עכ"פ הי' בזה הוצאה מחזקת מרא קמא, ומשו"ה אם נעשה אח"כ דין ספק הוי הכהן תופס ברשות ואיתרע חזקת מרא קמא, כיון שהקנה מרצונו את הדבר וכ"ז שלא יתחדש מקרה חדשה, הדבר של המוחזק, לכן אם נתחדש המקרה אח"כ ונולד ספק הוי הוא מוחזק והבעלים הראשונים הם נקראים מוציאים ועליהם להביא ראי', ולפי"ז עלה לנו לברר הענין בטוב טעם, ובדין נדמה שכתב הרמב"ן ז"ל שהפודה הי' סבור שהפדיון הוא פדיון ודאי ונתנו לכהן, הוא ג"כ טעות קצת רק ע"י אומדנא מחמת מקרה שנתחדשה אחר הנתינה שמת הפ"ח, שאם הי' מת קודם נתינת הנדמה לא הי' צריך ליתן מחמת דין הספק ואילו הי' יודע שימות אח"כ אפשר שלא הי' נותן ואומדנא זו היא קלה, מחמת שהי' חייב אז ליתן לכהן את הנדמה או הפ"ח או פדיון אחר, ועכ"פ טעות דמעיקרא ליכא, כיון דגם אם הי' יודע הדין שנדמה הוא ספק, הי' נותן לכהן מחמת שמחויב עכ"פ ליתן לכהן איזה מהם, וכן בדין דר' עקיבא שנתן הפדיון קודם הגעת הזמן ומת הבן ביום ל' ג"כ ליכא טעות דמעיקרא קודם שנתחדש המקרה שמת הבן, וכן בשוכר את הספינה ובכה"ג שנתן מרצונו בלי טעות והי' המוחזק תופס הדבר ברשות בעלים עד שנולד הספק הדין במטלטלים דחזקה דהשתא עדיפא ונעשה התופס מוחזק לענין הספק שנולד, אבל בספק בכור שנתן לכהן בטעות דבשעת נתינה לא הי' ראוי לנתן כלל, דכבר הי' הדין חל שאי"צ ליתן, ורק מחמת טעות נתן וכל קנין ומחילה בטעות חוזר, והוי רק כתקיפה, ותקיפה שלא ברשות אינה מגרעת חזקת מרא קמא, ועלו פסקי הדינים כהוגן, ודברי הרמ"א והש"ך שרירים וקימים כהוגן. וכל מה שכתבנו בזה יש להעמיסם בדברי הט"ז ביו"ד סי' שכ"א סק"ה שכתב לחלק דהכא גבי נדמה אין זה טעות כ"כ, שעכ"פ הי' חייב ליתן לכהן פדיון טוב, אלא שהי' סובר שזה שנותן הוא פדיון טוב, יעו"ש, ובהשקפה ראשונה אין דבריו מובנים כ"כ מאי נפ"מ בין טעות לטעות עכ"פ נתן בטעות, ולפימש"כ הדברים מבוארים, דגם אילו הי' יודע שהוא ספק לא הי' מונע מליתן, דעפ"י הרגיל גם בפדיון הראשון בחר טלה כל דהוא, ומה יועיל לו אם יפדה פעם שני, וכל טעות דליכא נפ"מ לטועה אין מבטל המעשה כלום:

והנה כ"ז בארנו בטועה, אבל אם יתן מדעת ובידיעה, היינו שאינו רוצה להחזיק בתורת מוחזק ונותן לכהן שיהי' הדין עם הדבר הניתן לכהן עפ"י שורת הדין, בכה"ג נלענ"ד דיהי' חלוק דין ספ"ח מספק בכור, דהנה בספק בכור מוכח מהרמ"א והש"ך דאם נתן לכהן שלא בטעות שיזכה בזה הכהן מחמת ספק שעכשיו הכהן מוחזק ואף דלכאורה יש לדון בזה כיון דכבר זכו הבעלים בתורת ודאי וכבר קם דינא, למה יועיל עתה חזקת הכהן, כיון דאף אם האמת שהוא בכור כבר זכו הבעלים, אבל כן הוכחנו לעיל בפט"ז מדין ספק מעילות דאף שהי' פטור מן הדין, מ"מ אם רוצה להוציא הספק מלבו וליתן על הספק חל ע"ז דין קרן וחומש ולא חשיב ככסף מתנה ונדבה להקדש, דאל"כ הוי אשם בלי קרן וחומש, ומזה מוכח דהא דלא מהני תקפו כהן אינו משום דכבר קם דינא שזכו מחמת הפקר בי"ד כמו שנזכר בתומים או משום יאוש שנזכר בס' ת"ה אלא שהטעם בזה דחזמ"ק לעולם עדיפא גם במטלטלים אם לא הוציא הבעלים מדעתם ורצונם ורק בטוען ברי שיטת התוס' והרא"ש דמהני תפיסה, דלשיטתם עדיפא בכה"ג חזקת מוחזק במטלטלים, ולהרמב"ן וסייעתו לא מהני גם טענת ברי לגרע חזמ"ק, וכיון שמטעם חזמ"ק הוא אם נשתנה אח"כ המצב ונעשה השני מוחזק משתנה הדין, דזכית הבעלים לא היתה זכי' גמורה אלא משורת הדין של המע"ה, ומה דאמרינן קם דינא הוא רק בתרי גברי שאף שאצל השני נשתנה המצב באופן דלא שייך גבי' דין מוחזק כגון שיש לו אצלו בממ"נ זכיתו קימת מחמת שהוא בא מכח המוכר משום מה מכר ראשון לשני, ואילו הי' הדבר עכשיו אצל הראשון הי' זוכה גם עכשיו, אבל בחד גברא כמו שהדר דינא אם נשתנה חזקתו מחמת מקרה המחודשת של ממ"נ, כ"כ אם נשתנה חזקתו ע"י תפיסה ברשות לשיטת הרמב"ן, ובטענת ברי להרא"ש וסייעתו בלא"ה לק"מ לפימש"כ לעיל בענין קם דינא שהוא שייך רק בטענת שמא, דהיכא דאיכא ידיעה לא שייך זכי' באמת, ולכן הדבר ברור שאם יתן הישראל לכהן על אופן זה שידונו בי"ד עפ"י