שערי ישר חלק ב סז

לוי אם בן הנולד לה פטור מפדיון הבן, ופסק דפטור, אף דרוב אינם כהנים ולוים אין הולכים בממון אחר הרוב, וכתב ע"ז הגאון בעל קונה"ס דראוי לחייבו משום דבמתנות עניים היכא דאיכא רובא או חזקה חייב משום קרא דעני ורש הצדיקו, ועפי"ז מתרץ שיטת הרמב"ם פי"א דבכורים דבס"ס לחיוב מחויב במצות פדי', דאף דקיי"ל דאין מוציאים ממון בס"ס, מ"מ במתנות כהונה חייב משום דעני ורש הצדיקו שייך גם במתנות כהונה, יעו"ש, ולפימש"כ בלא"ה היכא דאיכא רובא איכא מצות פדי', ומדברי השטמ"ק הנ"ל משמע דליכא חיוב ממון מחמת עני ורש הצדיקו, רק משום מצות פדי' כתב דיש לילך אחר הרוב בממון זה כמו שהובא לשונו לעיל, ואכמ"ל ועיין לקמן בפרק כ"ה:

פרק יז הרמב"ם בה' בכורים פי"ב ה"ט פסק אין פודים בשה הדומה למין אחר ואם פדה פדוי. עכ"ל, וכתב הכ"מ וז"ל, שם (בגמ') איבעיא להו מהו לפדות בנדמה, כלומר בן רחל הדומה לעז ולא איפשיטא ופסק בה לכתחילה לחומרא ובדיעבד לקולא, דכיון דספק הוא אין מחייבים אותו לחזור לפדותו כיון דאין בו קדושת הגוף. עכ"ל. וברדב"ז שם כתב בזה"ל שם בעי ולא איפשטא הילכך אם פדה בדיעבד פדוי, עכ"ל, והדברים מתמיהים מאד הלא ספק של תורה הוא, וכל ספיקא דאורייתא לחומרא, ומש"כ בב"י בסי' שכ"א לחלק בין ספק בכור בהמה טהורה דאסור בגיזה ועבודה לספק פ"ח, משום דהתם קדושת הגוף והכא קדושת דמים אינו מובן, מ"מ הוי ספק של תורה, וכבר תמה ע"ז בס' רי"ט אלגזי בפ"ק דבכורות, ועי' שם שהביא מש"כ הר"י, קורקוס ז"ל בזה"ל ואפשר לומר כיון דאיסור זה תלוי בממון שהרי אם נותן לכהן שוויו או שה נפקע איסורו וזה כבר פדה בנדמה ושמא הוא פדוי אזלינן לקולא כדין ספק ממון, עי"ל כיון דאין איסורו מפורש בתורה אזלינן בי' לקולא כדין ספיקא דרבנן לקולא, והראשון יותר נכון. עכ"ל, וביאר הרי"ט אלגזי את דברי הר"י קורקוס דהכונה בזה דכיון דנתן לכהן והכהן זכה מספק מחמת תפיסה ברשות, ואם יהי' הפ"ח אסור בהנאה הוא תרתי דסתרי ואיסור זה בתר ממון גריר משום דיש לו פדיון, ול"ד לשאר ספק פ"ח דמפריש טלה לאפקועי איסורא דהתם כיון דאינו סותר כלום אם נחמיר לאסור בהנאה קודם הפרשתו, יעו"ש. וכל הסוגיות בדיני ספק פ"ח סותרים לזה, וכן מה שפסק הרמב"ם בפי"ב הט"ו בגר שנתגיר ואין ידוע אם עד שלא נתגיר ילדה חמורו או אחר שנתגיר, ה"ז חייב לערוף או לפדות, ואם פדה בשה השה של גר שהמוציא מחבירו ע"ה, סותרים דבריו למה שפסק בדין נדמה, והחילוק שחלק עפ"י מהר"י קורקוס בס' הריט"א אינו מתקבל על הלב כלל, ונלענ"ד עפ"י מה שבארנו לעיל בב"ז שיטה הרמב"ם בדין גר שנתגיר שהבאנו מה שקשה עליו מסוגית הש"ס דפ"ק דבכורות דמבואר שם דלר"ש דסובר פ"ח מותר בהנאה מחיים ליכא שום דין פדי' בספק דמוכח מזה דבספק פ"ח לר"ש אי"צ עריפה וכמש"כ בתוס' ד' ט' ע"ב, ובארנו דרק לר"ש ליכא דין עריפה בספ"ח כיון דלדידי' ליכא דין מתנות כהונה ליכא דין פדי', כיון דמחיים מותר בגיזה ועבודה, אבל לר' יהודא דאוסר בהנאה מחיים איכא דין פדי' גם בספ"ח, וכל היכא דליכא פדי' ליכא עריפה ולר"י דאיכא דין פדי' איכא דין עריפה יעו"ש, וכאן נבוא בזה ביתר ביאור, דענין זה הוא עפ"י הכלל שאמרו במס' יבמות ד' מ"א לענין יבום וחליצה, כל היכא דליכא יבום ליכא חליצה ובספיקות חשיב איכא יבום, כיון דאם יבוא אלי' ויאמר דהיא בת יבום קרינן בזה עולה ליבום, שהכונה בזה אף דבפועל אסור ליבום מחמת חסרון ידיעה, מ"מ כיון דאם הי' מיבם הי' קונה אותה אם באמת היא אינה אחות אשה, וכ"כ ראוי לומר לענין פדי' ועריפה, דאם פדה בספק חל הפדי' בספק חשוב ראוי לפדי', ולכן אם לא פדה חייב בעריפה, ומשו"ה לר"ש דאמרינן בגמ' ד' י"ב דלדידי' ליכא פדי' בספק כלל, דהרי אמרו בגמ', לענין האיבעיא אם מותר לפדות בבהמת שביעית משום דחשיב כסחורה, דלר"ש ליכא ספק, והטעם בזה נלענ"ד דשני אופנים איכא בפדיון פ"ח, פדיון א' הוא דין מתנות כהונה, דרחמנא זכי לכהן בפ"ח עצמו, דאם הישראל נתן הפ"ח לכהן, זוכה בו מדין מתנות כהונה כמו דמפורש במשנה ד' מב נתנו לכהן אין הכהן רשאי לקימו עד שיפריש שה תחתי' וכן ברמב"ם שם ה"ד, ואופן הב' שבפדיון הוא פדיון הקדושה לר"י דקיי"ל כוותי' דפ"ח אסור בגיזה ועבודה, ומשו"ה י"ל דלר"ש דפ"ח מותר בגיזה ועבודה וליכא שום קדושה רק שאסור לאחר עריפה, עיקר הפדי' דתפיס פדיונו הוא ענין מתנות כהונה לחוד, ובספק דקיי"ל המע"ה שהישראל זוכה בפ"ח ליכא פדי', היינו שלא תפיס כלל הפדיון אף בדיעבד, דל"ד לספיקות לענין יבום, דחסרון הידיעה אינו משנה הדין בעצם ומשו"ה אמרו כיון דאם יבוא אליהו ויאמר דהיא בא יבום עולה ליבום קרינן בה, אבל לענין דין ממון היכא שהדין המע"ה משנה הדין בעצם כלומר אף שקנין האמתי לא נשתנה ולא נפקע קנין הבעלים האמתיים, אבל לענין כל דיני השתמשות בפועל חל הדין שהוא של המוחזק, כמו שנתבאר כ"ז בפרקים הקודמים, י"ל דלענין קנין האמתי לא תפיס פדיון כלל, כיון שלכל ענין השתמשות בפועל הפ"ח הוא של הישראל, ומשו"ה לר"ש ליכא פדיון כלל, היינו שלא תפיס הפ"ח שום פדיון כיון דספק פ"ח הוא של הישראל בתורת ודאי כ"ז שלא יבורר הספק, וכיון דליכא פדי' גם בדיעבד, לא קרינן בספק פ"ח ואם לא תפדה וערפתו, דכ"ז דלא בא אלי' בטל לגמרי ענין חלות הפדי' בספ"ח ומשו"ה גם דין עריפה ליכא בספק כנ"ל, ונלענ"ד דהא דקתני במשנה הנ"ל דהכהן עצמו מחויב לערוף או לפדות הוא לר'