שערי ישר חלק ב סא

בש"ס הרבה חזקות דאזלינן בתרייהו גם בדיני ממונות, כמו חזקה אין אדם פורע תוך זמנו וכיו"ב התם אינו בגדר חזקה קמייתא, רק בגדר הוכחה ואומדן דעת שהוא בגדר בירור המעשה אבל חזקה קמייתא דילפינן מנגעים לא ילפינן משם לענין דיני ממונות, אכן באמת אינו כן דהרי גם בדיני ממונות הוזכר בגמ' דין חזקה קמייתא והוא בפ"ק דכתובות בסוגיא דמשארסתני נאנסתי דר"ג אומר נאמנת אמרו בגמ' דמשו"ה מהני ברי ושמא להוציא משום דאיכא חזקה ושם בפ' אלו נערות ד' ל"ו כתבו בתוס' בד"ה החרשת דגם בלי טענת ברי מהני חזקת הגוף להוציא ממון, יעו"ש וכן בפ' המדיר לענין מומים אמרו בגמ' דמהני חזקת הגוף לר"ג אף להוציא ממון, וכן בפ' השואל ד' ק' כתבו בתוס' שם דמהני חזקה של חזקת מעוברת לענין להצטרף עם חזקת ממון לסומכוס, יעו"ש, וכן כתבו בב"ק ריש פרק הפרה וכן כתבו בעה"מ והרמב"ן ריש פ"ב דכתובות דרובא עם חזקה מצטרפים להוציא אף לשמואל הבאנו דבריהם לעיל, ואם לא שייך כלל ענין חזקות בספק ממונא, אז לא הי' מועיל גם בהצטרפות, וגם אינו נראה לחלק בין חזקת הגוף לשאר חזקות, דאף דחזקת הגוף עדיפא משאר חזקות וכמש"כ בפנ"י בפ' המדיר, ובקונטרס אחרון פ"ק דכתובות וכן כתב בש"ש ש"א פט"ו דחזקת הגוף מהני גם בספק טומאה ברה"י יעו"ש דהרי עיקר הדין של חזקה דילפינן מנגעים הוא בחזקת הגוף ומ"מ קבלו חז"ל דגם שאר חזקות מהני וכבר בארנו ענין זה בשע"ב פ"א דבאמת כולם בחדא מחתא נינהו דאם לא הי' מהני איזו חזקה שתהי' גם חזקת הגוף לא היתה מועלת אלא משום דשאר חזקות אינן מכריעות רק את הספק הפרטי של ספק הדין הנולד, וחזקת הגוף מכרעת את עיקר הספק של מקרה הגוף משו"ה חזקת הגוף עדיף, ולפי"ז אם חזקת הגוף מהני בדיני ממונות מהראוי שגם חזקת מרא קמא תועיל בספק ממונא והדרא קושיא לדוכתה למה לא תכריע חזקה זו בספק של מוכר אילן אחד לר"מ ושני אילנות לרבנן שלא יהי חייב גם להביא בכורים מספק:

ונלענ"ד בטעמא דמילתא דלא מהני חזקת מ"ק להכריע לדין הבאת בכורים, דהנה דכמו דקבלו חז"ל דלא מהני חזקת טהרה להכריע בספק טומאה ברה"י, שהטעם בזה כתבנו בשע"א דלא נאמרה חזקה רק להכריע את הספק שנולד לענין דין הנהגה וכיון דספק טומאה ברה"י עשתה תורה ספק כודאי שוב ליכא ספק לענין דינא ושם הארכנו בזה כ"כ נאמר לענין ספק ממונא היכא דאיכא חזקת מ"ק דמתורת משפט דיני ממונות נעשה בזה דין ודאי ע"י דין של המע"ה ומשו"ה ליכא בזה תורת חזקה קמייתא כמו בספק טומאה ברה"י, ואף דעדיין נשאר דין ספק לכל דין הנולד מקנין ממון כענין קדושה הבאה מאלי' ולענין זה הי' ראוי לומר העמד הממון על חזקה קמייתא, אבל כיון דדין זה של הבאת בכורים הוא בא בתולדה מדין קנין הממון ועיקר הספק הוא ספק בדיני ממונות, ועל עיקר ספק זה ליכא תורת חזקה, משום דיש בזה הכרעת הדין על פי משפט דין המוציא מחבירו עליו הראיה וכל היכא דליכא בין חזקה על עיקר הספק, לא מהני חזקה על הדברים הבאים בתולדה, דבשלמא אם הי' דין הבאת בכורים תלוי בעיקר ההקנאה אם קנה קרקע או לא, הי' מקום לומר להעמיד לענין הכרעת ספק הבאת בכורים על חזקה הראשונה דלא קנה קרקע, אבל באמת ענין בכורים הוא בא בתולדה מחמת שנעשית הקרקע שלו וקרינן בי' אדמתך הוא חייב בבכורים, וספק זה אם נעשית הקרקע שלו הוא ספק של דיני ממונות, ועל ענין זה ליכא הכרעת חזקה קמייתא כמש"כ, משו"ה ליכא בזה חזקה גם לדברים הבאים בתולדה, ולפי"ז נאמר דמה דמצינו דמועיל בספק ממון איזו חזקה הוא רק אם החזקה הוא כחזקת הגוף האמור בפ"ק דכתובות וכן לענין מומים בפ' המדיר שאנו מכריעים בזה את הספק העיקרי, וכעין שכתבו הפנ"י והש"ש שהבאנו לעיל, אבל חזקה אחרת אינה מועלת כלום כיון דאיכא חזקת מ"ק שמהני לענין ממון מדין המע"ה, וכמש"כ דבאמת בארנו בפרקים הראשונים בשער זה דבממון אף היכא דמהני תפיסה אי אפשר להיות דין ספק, דא"כ הי' איסור גזל, אלא שהוא ג"כ דין שכ"ז שתופס הוא שלו ככל דין בעלים, אלא כשחוזר ותופס משתנה הדין:

ועפי"ז עלינו לבאר בכל הענינים שהבאנו להוכיח דלא מהני חזמ"ק להכריע מחמת חזקה קמייתא, ובמוכר אילן כבר נתבאר בדברינו, ולענין ספק בכור דאסור בגיזה ועבודה כ"כ י"ל עפ"ד דכיון דקדושת בכור בא בתולדה מדין קנין השבט, כמו דמוכח מסוגית הש"ס דתקפו כהן, וכמו שבארנו ענין זה לעיל בפ"ו, משו"ה אינה מכרעת חזקה זה לענין ספק קדושה הבאה מאלי', כיון דעל עיקר דין ממון איכא הכרעת דין המע"ה, ואין להקשות לפי"ז לפי מאי דס"ד דתקפו כהן אין מוציאים מידו, דלא הוכרע הדין לענין ממון למה אסור בגיזה ועבודה ולא אמרינן העמד על חזקה קמייתא, ובשור ונמצא נגחן שהקשינו לעיל דנוקי השור בחזקת מ"ק, ויוכרע הדין שהשור הוא של המוכר וממילא יוחזרו הדמים ללוקח, דלפימש"כ דאין חזקה מכרעת כלום רק היכא דאיכא דין ספק, י"ל דכ"כ לענין דינו של השור אין בזה דין ספק ממון, דרק היכא ששנים דנים זע"ז על החפץ וכ"א טוען ששלו הוא איכא לבי"ד תורת ספק, אבל אם כ"א טוען שלך הוא אין לבי"ד ענין בזה לדון על זה, ול"ד ענין זה למש"כ הרשב"א בחי' למס' גיטין ד' מ' ע"ב בשתי הודאות שהנותן אומר נתתי והמקבל אומר לא נטלתי דמוקי השדה בחזקת בעלים הראשונים, דהתם כ"א תובע הדבר מחמת הודאת חבירו, וכיון שאין כאן ספק דין לבי"ד ליכא ענין חזקה מכרעת כמש"כ, ומה שדנים המה זע"ז הוא רק על הדמים שנתן הלוקח, ועל הדמים אין חזקת השור מכרעת כלום, כיון דעל השור עצמו ליכא תורת חזקה כמש"כ. ומה שהבאנו מדברי הנמ"י בפ'