שערי ישר חלק ב מ

לאחר שמתברר אינו בטל זכותו למפרע, דהרי מ"מ מעיקרא לא הי' ידוע והי' אז הדין להתנהג כן, ואף דמסתבר לומר דלאחר הבירור מחויב לשלם מה שנהנה או חסר מן הדבר אם נתברר שהדבר אינו שלו, אבל גם דין זה אינו כמו שנתגלה הדבר למפרע שבטעות היתה הנהגה זו, אלא שדין זה של תשלומים ג"כ חל מכאן ולהבא לשלם בעד שנהנה מעיקרא, והרבה ענינים כיוצא בזה מצינו בש"ס דאמרינן שחל למפרע ובאמת הוא הענין שמכאן ולהבא חל הדין לדון למפרע:

והנה מי שזכה בחפץ מחמת דין ספק שהי' משתמש בחפץ כבעלים גמורים דאמרינן בסוגיא דתקפו כהן שיכול לעשר מעשר בהמה בתורת ודאי כ"כ יכול למכור לאחר מכירה גמורה ודאית, ומה שהלוקח משתמש בחפץ בתור בעלים ודאים יש לדון בזה משני צדדים, צד אחד הוא מחמת עצמו, היינו דכמו שהמוכר זכה מחמת ספק להיות לבעלים ודאים, כ"כ הלוקח הבא מחמתו הוא כודאי מחמת דין הספק, ומצד שני יש לדון שהלוקח נעשה כבעלים ודאים מחמת שהמוכר שבידו הי' הכח להקדיש ולהקנות הקנה לו ועשהו לבעלים ודאים, ולפי"ז באבידת הדרך בחד דאתא מכח ארבעה דפליגי אדמון ורבנן, דאדמון סבר דילך בקצרה דמצי א"ל מ"מ דרכי גבך הוא, ורבנן סברי דכיון דאתא מכח ד' שהם זכו כ"א דרך זה בתורת ודאי מחמת הספק והם הקנוהו לו כ"א מה שזכה, היינו דכו"ע סברי דבחד גברא אם נתברר דיש לו דרך ממ"נ אף שעל כל שדה בפ"ע הוא ספק אבל כיון דבכלל הוברר הדבר שאצלו נמצא הדרך יכול לברור איזה שירצה מחמת שהוא מוחזק אבל עכ"פ עליו ליתן לו דרך בשדה אחת, דלפי"ז הלוקח עצמו אינו יכול לזכות מחמת עצמו בארבע שדות אלו שלא ליתן כלום, ורק מחמת המוכרים שהם זכו כבר כ"א בשדהו שיהי' בעלים גמורים להקנות כ"א שדהו בלי שום שיור וזכות לתובע עליהם, ומה שנתברר עכשיו ביד הלוקח שמ"מ דרך יש לתובע אצלו הוא ע"י הצטרפות ע"י שקנה כל השדות מארבעה מוכרים ע"כ יש לומר דבסברא זו פליגי אדמון וחכמים אם זכי' זו שזוכה מחמת ספק היא זכי' מוחלטת עכשיו על כל הזמן שיהי' הספק, או שזכי' זו היא בכל שעה ושעה שהספק עומד, וכל שעה ושעה שמתקים הספק הוא זוכה זכי' ודאית, אבל אינו זוכה מעכשיו על זמן דלהבא, דאדמון סובר דמה שהלוקח ממנו הוא כבעלים ודאים אינו מחמת המוכר לו אלא הוא כח שלו דכל שעה ושעה שהספק מתקים יש לו זכי' ודאית, וכיון דאצלו נתחדש ענין התבררות ע"י ממ"נ בטלה זכותו מכאן ולהבא, דמה שזכה המוכר להיות לבעלים ודאים לא זכה על זמן דלהבא, ולא הי' יכול למוכר זכות זה שיהי' לבעלים ודאים לזמן העתיד, ורבנן סברי דמה שזוכה מחמת הספק הוא זכי' מוחלטת על כל זמן שיהי' הדבר בספק, וכמו דמצינו כעין זה הרבה מקומות בש"ס דהנה לדוגמא מה דאיתא בש"ס לענין אין איסור חל על איסור ובבת אחת חלים. שניהם, והנה נקטינן דבתחילת הכנסת יום השבת או יוה"כ חל הדין על כל יום השבת ויוה"כ, ואם נדון לענין איסור שחל באמצע השבת אמרינן דאין האיסור החדש חל על איסור שבת הקדום, אף דבאמת האיסור שהוא מחמת גרמת שבת הוא איסור זמני שכל רגע של שבת גורמת הדין, דמה שאסור באמצע היום לעשות מלאכה הוא רק מחמת זמן ההוא שעכשיו הוא שבת ולא מחמת זמן הקדום, והי' ראוי לומר דבשעה שצריך לחול האיסור השני הוא איסור בבת אחת עם איסור שבת, ובאמת נקטינן דאיסור שבת קודם שכבר חל האיסור על כל יום השבת זה, ולא על שבת אחר, דכל שהדין נהוג מעכשיו על איזה זמן בלי הפסק חשבינן שעכשיו כבר חל על משך הזמן שימשך בלי הפסק, ורק על זמן של שבת שני תהי' חלות חדשה, כ"כ נאמר בנידון דידן דאף דכל שעה ושעה שהספק עומד הוא הגורם דין הזכי', מ"מ כיון דמשעה שנתחדשה סבת הספק עד זמן שיבורר הדבר יהי' נהוג זה עפ"י דין המשפטים שישתמש המוחזק בזה בתורת בעלים ודאים, חשבינן כאילו זכה עכשיו על כל המשך זמן זה, ולפי"ז אם מכר חפץ זה לאחר, שוב אי"צ הלוקח לזכות אח"כ בזכי' ודאית מחמת עצמו, ודי לו בזה שהמוכר שהי' לו זכות זה מכר לו ועשה אותו לבעלים על כל משך זמן הספק, וכיון דעל שדה ושדה בפ"ע לא נתברר גם עכשיו אם יש לתובע דרך בה, לא נפסק גם עכשיו כח הזכי' מה שזכה הלוקח ע"י המוכר:

ואף דלכאורה גם בחד גברא אם זכה מתחילה בחפץ ראשון בזכי' ודאית מחמת ספק ואח"כ נתחדש עוד ספק ע"י עובדא חדשה שע"י הצטרפות ביחד יש לתובע זכות באחד מהם בממ"נ, כמו בעובדא דהרמ"ה שהביא הטור בסי' ר' הבאנו לעיל דבריו, אם נאמר שזכה בחפץ הא' זכי' על כל זמן של משך הספק אין כאן ממ"נ, דהרי בחפץ הא' זכה בתורת ודאי אף אם הוא אינו שלו באמת אם רק לא יבורר המציאות, והרי גם עכשיו לא נתברר על החפץ הא' כלום, ולפי"ז אין חילוק בין חד גברא לתרי גברי, אבל ביאור הענין הוא, דאף אם זכה מיד על כל משך הזמן, הוא מחמת ששערנו מעיקרא שגם בעתיד יהי' נמשך דין ספק ויהי' הדין שישתמש בתורת ודאי ומחמת זה הי' הדין מעיקרא שיהי' נחשב לבעלים על כל זמן משך הספק אבל לאח"ז שנשתנה הענין שנתחדש דין ממ"נ איגלאי מילתא למפרע שבטעות הי' חלות זה, ובכה"ג הוי איגלאי למפרע ממש, דמעיקרא ע"י חסרון ידיעה מה שיהי' בעתיד חשבנו שזכה מעיקרא על כל הזמן, ועכשיו נתגלה דאין כאן דין ספק, אלא, ממ"נ חפץ אחד הוא של התובע, ומשו"ה בחד גברא לא אמרינן קם דינא אף היכא דשני המקרים היו בזאח"ז, אבל בתרי גברי שאצל המוכר לא נשתנה הענין גם בזמן העתיד, דמה שנתחדש אצל הלוקח הוא ע"י הצטרפות מענין אחר מחמת הלוקח גופא, שעי"ז נתגלה דיש לתובע אצלו זכות בממ"נ ונמצא דמה שהחלטנו מעיקרא שהי' למוכר זכות