שערי ישר חלק ב רצב

משפט שהבאנו, ולענין צירוף לא יהני אם שמעו עוד חקירת עד שני בבי"ד בזמן אחר, וכמש"כ המרדכי שהביא הרמ"א בסי' ל', ואם מעיד ע"א על ראית שטר או שמיעת חקירת בי"ד של שני עדים, יהי' דין צירוף, אם יעיד עד שני על ענין כזה בזמן אחר, וכמו שהוכחנו מדברי תוס' סנהדרין, בענין הגדת עדים על אמירת האב על אחד שהוא בנו ובכור, ולענין שבועה לא יתחיב הנתבע ע"י עדות של אחד, דע"א אינו מחיב שבועה רק מעיד על סבה המחיבת ממון. כנלענ"ד בענין זה

פרק כד והנה לענין צירוף עדים לענין תשלומי קנס, אם שני עדים מעידים על שני מעשים שכ"א מעיד על מעשה אחת שלא ראה חבירו, נלענ"ד דבודאי איכא דין צירוף, דכיון דמהני צירוף גם אם כ"א מעיד על חקירת בי"ד של שני עדים, אף שחקירת בי"ד אינה סבה המחיבת, מ"מ מועיל כ"א לגרום חצי קיום הדבר, כאילו היו שומעים בעצמם חקירת בי"ד ראשון, הרי לפי"ז עדות של אחד שמעיד על מעשה המחיבת תשלום קנס, בודאי שחשיב שנגמר, הדין ע"פ לגרום חצי קיום לענין כפית בי"ד וכשבא עד שני נגמר ענין זה שיכופו בי"ד לשלם תשלומי קנס וכן החליט הקצוה"ח בסי' ל' דלא כהט"ז והתומים, דכמו דמהני בקנס אם העידו שני עדים זאח"ז, כמבואר במס' ב"ק ד' ע"ד דלא בעינן הגדה ביחד, כ"כ לא בעינן ראי' כאחת, ובנה"מ תמה על דברי הקצוה"ח וז"ל, ולפענ"ד טעה בזה, דודאי עדות מיוחדת כשר בד"מ כגון שראה א' מחלון זה וא' מחלון אחר, שהי' על מעשה זו ב' עדות, אבל לצרף ב' עדות שכ"א ראה מעשה אחר, כגון שא' ראה היום שנגח שורו ונתחיב קנס, וא' ראה כיום שני שפתה בתו או נגיחת שור אחר, זה לא יאמר בר בי רב דחד יומא שמצטרפים לחייבו בממ"נ, דא"כ אפילו אחד מעיד שראה שנתחיב קנס ע"י נגיחת שור, וא' ראה שלוה מעות ונתחיב יצטרפו ג"כ, והא ודאי ליתא דקנס שלא היו עדים בדבר אין בו שום חיוב, דאשר ירשיעון אלקים כתוב בקנס, ובעינן שהבי"ד יהיו יכולים לחיבו מכח מעשה זו, וזה פשוט וברור, ולזה מביא הט"ז ראי' שפיר מעדי יחוד לענין קדושין שא' ראה שחרית וא' ערבית דלא מצטרפי, והטעם כתבו כיון דבקדושין לא נגמר בלא עדים לא מהני ראית אחד כלל, וה"נ קנס אין בו שום חיוב כשלא הי' עדים בדבר. עכ"ל. ואנא גברא קחזינא ותיובתא לא חזינא, ובפשטות נראה דגם אם ע"א מעיד על חיוב קנס וא' מעיד על הלואה ג"כ מצטרפים, ומאיזה טעם פשוט להגאון בעל נה"מ דבכה"ג אי אפשר להצטרף, לא נתבאר לי, וכנר' סובר דכיון דבקנס בעינן אשר ירשיעון אלקים, הכונה שבי"ד מחדשים חיוב קנס בתור עונש על המעשה שמתברר לפניהם עפ"י שני עדים, וכיון דבעדי צירוף אין לבי"ד על כל מעשה רק ע"א, אינם יכולים לחייבו, ונשאר המעשה בלי חיוב, ודבר זה נסתר מדברי הרא"ש ז"ל שהבאנו לעיל, דמבואר לנו הטעם דמהני תפיסה בקנסות בזה"ז דמה דצריך בי"ד בקנסות, הוא רק לענין כפי', אבל לעיקר סבת החיוב אי"צ בי"ד, ולענין כפי' עביד איניש דינא לנפשי', ולפי"ז אין שום הבדל לענין צירוף עדות בין דיני ממונות לדיני קנסות, דלשני ענינים אלה בעינן שיהי' מתברר לבי"ד על כח הכפי' שיש להם בענין זה לכוף את הנתבע, ואם בדיני ממונות קיי"ל שיש לבי"ד כח כפי' ע"י עדות מיוחדת ומעשים מיוחדים, כ"כ בדיני קנסות יש להם כפי', ע"י שני עדים מיוחדים, ולומר דבקנסות ראית עדים מקימים את דין החיוב, כמו בעדי קדושין, וכמו דנראה מדברי הנה"מ בסי' א' סק"ה שכ' דגם בזה"ז בעינן שיטעון התופס שהוא יודע שהיו עדים בשעת מעשה, יעו"ש, דבר זה הוא רחוק מן הדעת מאד, דהלא ענין זה שעדים מקימים הדבר, לא מצינו רק בדברים הנעשים ע"י אדם, וכח אדם מחדש הדין, כגיטין וקדושין, ויבום וחליצה לכמה שיטות, אבל מיתת הבעל מתרת בלא עדים, ובכן זנות אוסרת בלא עדים ובכל כה"ג לא איברו סהדי אלא לשיקרא, אף שבקנס אין אדם מחויב לשלם עפ"י עצמו אף לצאת י"ש, אין החסרון בעדים גורם לזה, אלא משום חסרון כח כפית בי"ד, והיכא דאיכא כח כפית בי"ד מאיזה סבה שיהי' אם ע"י מיגו וכדומה, חל דין שמים לזכות את התובע ולשעבד את הנתנבע כמו שאר חיוב ממון, ולכן נלענ"ד ברור שדינו של קצוה"ח בזה הוא דין אמת, דמהני עדי צירוף גם בקנסות, ועוד גדולה מזה נלענ"ד דגם עדים על שמיעת חקירה בבי"ד בדיני קנסות, אף שעדיין לא אמרו בי"ד צא תן לו או חייב אתה ליתן לו, מהני עדות זו שיחיבו בי"ד שני מחמת עדים הראשונים כמו דמהני בדיני ממונות, וכן מוכח לענ"ד מהא דאמר ר"ע אין עדים זוממים משלמים עפ"י עצמם, ומשמע דעפ"י עדים משלמים, והתם עדיין לא גמרו בי"ד הדין לחיבם כאשר זמם, דאל"ה הי' משלמים עפ"י עצמם, דלאחר העמדה בדין הוא דין ממון, ואעפי"כ אם הי' עדים ע"ז היו מתחיבים בבי"ד השני, וענין הזמה הוי רק כחקירת בי"ד, ולא כאשר מעשים המחיבים קנס, דשמא שקרו עדים שהזימו אותם, וזה פשוט לענ"ד

וכן נלענ"ד דבדין צירוף בקנסות ע"י שני עדים מיוחדים על שני מעשים מיוחדים, שבי"ד יגמרו הדין לשלם כפחות משתי התביעות, שאם הנתבע יודע בעצמו ששני המעשים אמת כדברי העדים, שאז מחויב הנתבע לשלם מדין שמים, ואם יודה יתחייב גם עפ"י בי"ד, דכיון שדין הכפי' על הפחות יוצא מחמת שתי התביעות יחד, אז זוכה הנתבע בתשלומין כמו שהדבר באמת, וכמו שבארנו לעיל בעדים שמעידים על אחד משני שוורים תמים קטן וגדול, שאם יודה שהגדול הזיק ישלם, כ"כ יהי' הדין בשני עדים ע"י צירוף כנ"ל

והנה בדין צירוף עדים מצינו אופן אחר, שאם התובע תובע שתי תביעות דמי חבית יין