שערי ישר חלק ב רצא

חלק ממנו הוא מעשה בי"ד, ומצטרפים החלקים יחד, היינו שכל בי"ד השיג כח חצי קיום הדבר לממון עפ"י חקירת ע"א, ומשני חצאים אלה נעשה דבר שלם לחיב ממון, וכן משמע מלשון הש"ס שם דמדמה צירוף זה לדין צירוף עדות אליבא דר"נ, יעו"ש

ואף לפי"מ שבארנו דלענין צירוף העדים יחד, חשבינן כאילו עדיין לא נגמרה חקירת בי"ד, חסרון זה הוא רק לענין עדות, דהוי כעמפ"ע, אבל לענין כח בי"ד ליכא חסרון זה, דאם עדיין לא השיג בי"ד כח זה לענין צירוף, יושלם עכשיו הכח של בי"ד ע"י התחברות של בי"ד יחד, שאם מתאימים החלקים וראוים להצטרף נגמר עכשיו החקירה, ונשלם כח של בי"ד ומצטרף לענין שלם לחיב ממון, ובזה נבין מה דשאני אם היתה החקירה משני עדים יחד בכמה בתי דינים, מדין חקירת ע"א בכל בי"ד, דבחקירת ע"א בעינן שיבא בי"ד אצל בי"ד, ובחקירת שני עדים סגי אם יבא אחד מכל בי"ד עד שיתברר בי"ד של שלשה, כמבואר בגמ' ובטוש"ע שם, דהיכא שהי' חקירת שני עדים, שכבר נגמרה חקירת העדים לחיוב ממון, אז י"ל דכמו דבעדים כ"א פועל לפי חלקו, כ"כ הדיינים משיגים הכח כל אחד לפי חלקו, ואם מתחברים אחד מכל בי"ד, שכ"א השיג כח הדין לפי חלקו, מצטרפים שלשה החלקים לדבר שלם אחד, ומחיבים ממון, אבל אם הי' רק חקירת ע"א לפני בתי הדינים, שעדיין לא השיגו כחם לענין צירוף רק לענין חיוב שבועה בלבד, כמש"כ, אז בעינן שיהי' עכשיו כל הבי"ד של שלשה שהי' בשעת הגדת ע"א שיושלם כחם עכשיו ע"י השוואת שתי ההגדות, אבל אם יהי' אחד מכל בי"ד, אי אפשר שיושלם עכשיו כחם, דדיין אחד לאו כלום הוא, ובלא שני הדיינים שהי' עמו בשעת הגדת הע"א לא ישיג שום כח הדין, כנלענ"ד בענין זה

והנה עפי"מ שבארנו בענין זה דלא מהני דין צירוף בעד ודין, ראוי לומר דכ"כ לא יהי' דין צירוף משני עדים ששמע כ"א מהם חקירת בי"ד בזמנים מיוחדים, משום דכיון דליכא בירור על עצם הדבר, כ"ז שלא ראו כאחד, וגם ליכא שום דין לקיום הדבר דחקירת בי"ד אינה נחשבת לסבה המחיבת, מה"ט נמי לא יועיל צירוף ע"י דין ודין, כמו שאין עד ודין מצטרפים, ורק אם יבוא אחד מכל בי"ד מצטרפים, דבי"ד שאני כמו שבארנו, ולפי"ז קשה לי מה שכ' בתוס' סנהדרין ד' ל' ע"ב ד"ה בעדות בכור, וז"ל, פי' ששמעו מאביו זאח"ז איש פלוני בן בכור הוא, יעו"ש, ובמה עדיף שמיעת הגדת אב שנאמן מטעם יכיר, משמיעת הגדת עדים בבי"ד, ובהא דנקטינן דהודאה והלואה מצטרפים ל"ק כ"כ, חדא די"ל דהודאה נחשבת לסבה מחיבת משום קנין אודיתא, ואף אם נאמר שקנין אודיתא הוא רק קנין מדרבנן ולא מה"ת,, עי' בקצוה"ח סי' קצ"ד שהביא כן להוכיח מדברי תוס' ב"ק, מ"מ לענין צירוף נראה לומר, דחיוב ממון של תורה וחיוב דרבנן מצטרפים, דלא גרע משני חיובי דרבנן שבודאי יצטרפו, דכל דתקנו רבנן כעין תורה הוא, ועוד י"ל דהודאת בע"ד עדיף מהגדת עדים, דאם שמעו עדים שהודה בהודאה גמורה, חשבינן כאילו ראו עצם המעשה, דאין לחוש שמא בשקר הודה, אבל נאמנות האב מתורת יכיר הוא מגזיה"כ, ולמה יהי' עדיף אם שמעו שני עדים בזמנים מיוחדים שהעיד האב שאיש פלוני בנו ובכור הוא להצטרף לשני עדים, משמיעת הגדת עדים בכה"ג וזוהי תמי' רבתא. ולכן נראה לומר בהכרח מזה דגם בשמיעת חקירת בי"ד מהני צירוף אם ע"א מעיד ששמע בבי"ד בזמן אחד ועד שני מעיד על זמן אחר, אף לפי"מ שהעלינו דחקירת בי"ד אינה נחשבת לסבה מחיבת, כמו דמשמע להדיא מדברי הרשב"א שהבאנו, ומדברי התוס' ביבמות וכתובות, בכ"ז י"ל דמהני צירוף בכה"ג, אף דלא חל ע"י ע"א חצי קיום לענין תשלומי ממון, אבל חל חצי קיום הדבר אצל בי"ד על ענין זה להחזיק שהי' חקירת בי"ד על ראובן שנתחיב ממון, וכשבא שוב עד שני ומעיד כ"כ ששמע חקירת בי"ד בזמן אחר נגמר ענין זה אצל בי"ד בעדות גמורה להחזיק הדין בתורת ודאי כאילו היתה החקירה לפני בי"ד זה ואז מחיבים ממון, וכמו שכתבו בתוס' סנהדרין לענין יכיר, דמהני עדי צירוף אם ע"א שמע בזמן אחד והשני בזמן שני, כן יהי' הדין גם לצרף שני עדים על שמיעת חקירת בי"ד, וכן נלענ"ד בדין עדות על ראית השטר שנמחק או נשרף, שאם אחד מעיד שראה בשטר אחד והשני מעיד שראה בשטר שני, אם המלוה תובע את שניהם אז יצטרפו, דבזה שוה דין שטר לחקירת בי"ד שהבאנו

אמנם בדין הראשון שכתבנו לעיל לענין חיוב שבועה, אם מעיד ע"א על שמיעת חקירת בי"ד של שני עדים, דליכא חיוב שבועה, נלענ"ד שבדין זה מתחלק דין שבועה מדין צירוף, דמה שהוכחנו לעיל מדין עד ודין שאינם מצטרפים דליכא חיוב שבועה בכה"ג עפ"י ע"א, הוא יסוד נאמן, דאם חקירת בי"ד אינה נחשבת לסבה מחיבת ממון, אי אפשר להיות חיוב שבועה, דכל חיוב שבועה בא בתולדה מחצי קיום לממון, וכיון דחקירת בי"ד אינה סבה המחיבת ממון, אי אפשר שיהי' דין שבועה, אבל אם יבוא עד שני ויעיד ג"כ על ענין כזה, יצטרפו שניהם לענין זה להחזיק הדין כאילו איכא לפנינו חקירת בי"ד, אח"כ הראו לי בנה"מ סי' מ"ו סק"ו שהקשה במודה בשטר שכתבו שצריך לקימו, דמשמע דצריך לקימו ככל קיום שטרות, דבעינן ששני עדים יעידו על קיום השטר ובפשטות הי' נראה דאי"צ שיעיד רק ע"א שהשטר כשר, דאז חייב הלוה לשלם מדין מחויב שבועה ואינו יכול לישבע, כמו שפסק הרמב"ם וטוש"ע בסי' נ"א, דאם מוצא שטר חתום בע"א והלוה טוען פרעתי דהוי משאי"ל, והכא נמי שמודה בשטר וטוען פרעתי יתחיב לשלם, ועיי"ש שמביא קושיא זו בשם פנ"י ויעו"ש שמדחיק באופנים שונים לישב קושיא זו, ולפי מש"כ ליתא לקושיא זו, דבאמת בכה"ג ליכא דין שבועה אם ע"א מקים השטר, והנה לפי"ד דינים אלה מתחלפים, דשני עדים ששמעו חקירת בי"ד מהגדת ע"א, יהי' דין שבועה וכמש"כ השער