שערי ישר חלק ב רצ

חוששין לקדושין, דחיוב שבועה עפ"י ע"א הוא דין תולדה מדין חצי קיום לממון, ולפי"ז אם נאמר שע"א המעיד ששמע חקירת בי"ד של הגדת שני עדים מחיב שבועה, אז עלינו לומר שנעשה חצי קיום לממון, ואם יהי' כן יקשה למה אין מצטרפים עד ודיין, כיון דנתברר אצל בי"ד קיום שלם ע"י שני חצאי קיום, וע"כ עלינו לומר דע"א המעיד על חקירת בי"ד או על ראית שטר, אינו מחיב שבועה, משום שלא נעשה ע"י עדותם חצי קיום לממון, והטעם בזה כמש"כ, דבי"ד שני אינם יכולים לעשות דין רק עפ"י עדות הראשונים שהגידו לפני בי"ד הראשון וכ"ז שלא נתברר לפני בי"ד זה עפ"י שני עדים, אינם יכולים לפסוק שום דין, ורק בעד המעיד על סבה המחיבת אמרה תורה שיחודש חצי קיום לממון כנלענ"ד

אמנם לכאורה עפיד"ז הי' ראוי לומר בשני עדים שמעידים ששמעו חקירת בי"ד של הגדת ע"א, או שראו שטר החתום בע"א, שיועיל עדותו שיתחיבו בי"ד השני שבועה, דכמו ששני עדים מעידים על חקירת שני עדים, מחייבים בי"ד שני ממון על פיהם, דמדמינן ענין זה כאילו העידו עדים הראשונים לפני בי"ד זה, כ"כ ראוי לחיב שבועה מחמת העד שהעיד לפני בי"ד ראשון, אבל מצאנו שנחלקו בזה האחרונים, דהנה בהא דכתב המחבר ח"מ סעי' י"א העיד האחד בבי"ד זה והעיד השני בבי"ד ד אחר יבא בי"ד אצל בי"ד ויצרפו עדותם, כתב הרמ"א וז"ל אבל אחרים ששמעו הענין אינם יכולים להצטרף דהוי עד מפי עד עכ"ל. (ב"י בשם מרדכי ישן) וז"ל הב"י מצאתי במרדכי ישן פ' ג"פ כתב רבינו אברהם דדוקא בי"ד אצל בי"ד מצטרף, אבל שנים כהעיד אחד בבי"ד זה, ויש עדים ששמעו הגדתה שני וחקירה בבי"ד אחר, וגם שמעו הגדת זה כאן ובאים לפני בי"ד אחר להעיד ששמעו חקירת אותם שני עדים בפני בי"ד, לאו מידי הוא, דהוי כעד מפי עד והביא ראיות ע"ז. עכ"ל. והסמ"ע כתב דלשיטה זו גם אם שמעו חקירת שני עדים לא מהני, והט"ז וכל האחרונים דחו דבריו, דלכו"ע מהני אם שמעו חקירת שני עדים, כמו שכ' תוס' בכתובות, ויבמות וב"ק שהבאנו לעיל, ודברי המרדכי והב"י והרמ"א מיירי רק בחקירת ע"א, ועפי"ז כתב התומים דע"א בשטר אם נשרף או נמחק, אין העדים יכולים להעיד שכן ראו בשטר, דזה דומה כשומע ע"א מעיד בבי"ד, ובקצוה"ח סי' מ"ו סקי"א עוד הוסיף בזה דע"א בשטר לא מהני אם יקימו עדים את חתימת העד, רק באופן שיכירו בי"ד בעצמם את החתימה יעו"ש. וכן העלה להלכה בנתיבות סי' ל' סקכ"א כהתומים, דבשטר שחתם עליו רק ע"א לא מהני רק אם השטר לפנינו, אבל עדים אינם יכולים להעיד שכן ראו בשטר. יעו"ש. ובס' שער המשפט ס"ק ט' אחר שהביא דברי הסמ"ע, והט"ז והתומים, והחליט כדעת התומים כתב בזה"ל, ונראה דהו"ה אם שמעו חקירת ע"א בבי"ד נמי מהני לענין שבועה דע"א לענין שבועה חשיב כמו שנים לממון, דכ"מ ששנים מחיבים אותו ממון, ע"א מחיבו שבועה, אלא דהכא לענין ממון לא מהני מה ששמעו שהעיד כ"א בבי"ד אחר להצטרף שיהי' נחשבים כשני עדים שנגבה העדות בבי"ד והוי כעמפ"ע, ובתומים משמע להיפוך ולא ידעתי למה. עכ"ל. וענין זה קשה מאד לומר שיהי' הבדל בין חקירת ע"א ובין חקירת שני עדים, וכמו שמתמה בשער המשפט, אבל גם דבריו אינם מובנים, כיון דהגדת העדים מחקירת ע"א מועלת לחיוב שבועה, וכן מועלת הגדתם מעד השני, למה לא יהי' דין צירוף, ומכש"כ לפי"מ שכתבנו שדין חיוב שבועה הוא בא בתולדה ע"י חצי קיום לממון, בודאי כה"ג איכא קיום שלם לממון אצל בי"ד זה שקבלו עדות משני עדים על כל הגדה והגדה שהגידו העדים מיוחדים בשני בתי דינים

ולגודל התמי' בזה נלענ"ד דיש מקום לומר דשאני ענין חיוב שבועה מדין צירוף לענין זה, דאף דזה ברור שע"א שהעיד בבי"ד ונחקרה עדותו כדין שנגמרה עדותו לענין חיוב שבועה כשנים לממון, אבל כ"ז לדין חיוב שבועה, שעדותו בלחוד סגי לענין זה, אבל לענין להצטרף לחיוב ממון עם ע"א שני, חשבינן כאילו עדיין לא נחקרה עדותו, דלענין צירוף עדות לא ידעינן עכשיו אם תהי' עדותו מכוונת לעד השני, ורק כשיבא עד השני אז יבורר ענין זה אם הגדתם אפשר להצטרף, ולכן חשבינן לענין זה כאילו עדיין לא נחקה, ואם עדים באים להעיד מה ששמעו מחקירת ע"א, אז יש הבדל, שאם אנו דנים לענין חיוב שבועה מהני עדותם, שלענין זה כבר נחקרה עדותו של ע"א, אבל לענין הצטרפות הוי כעמפ"ע, כדברי שער המשפט, וכן נלענ"ד מוכח מדברי המרדכי שהבאנו, דאם הי' כונתו דשמיעת עדים מחקירת ע"א לא מהני כלום דהוי כעמפ"ע, הי' ראוי להשמיע דין זה לענין ע"א לחוד, וממילא הי' מובן דלא יהי' דין צירוף, כיון דכל הגדה בפ"ע אינה מועלת כלום ממילא ליכא צירוף, אלא נראה דאף דעיקר העדות מועלת לענין חיוב שבועה, אבל לענין צירוף הוי כעמפ"ע

ונלענ"ד די"ל דבכה"ג שכתב המרדכי שכת אחת מעידה על שתי החקירות של שני בתי דינים, לא יהני עדותם כלום אף לחיוב שבועה, דבכה"ג הוי כעדות שבטלה מקצתה, דכיון דלענין חיוב ממון איכא בזה פסול של עמפ"ע, ממילא לא מהני גם לענין שבועה, וכן משמע מלשון המרדכי שכתב על ענין עדות זו בזה"ל, לאו מידי הוא דהוי כעמפ"ע, ולכן נראה הדעת נוטה להלכה כדברי השער משפט, דמהני לענין חיוב שבועה אם עדים מעידים על שטר החתום בע"א שנשרף, והתומים הסתפק בזה והעלה הענין בצ"ע. יעו"ש. וסברת השער המשפט שכיון שבשנים מחיבים ממון ע"א מחיב שבועה היא סברא המכרעת בזה. כנלענ"ד. ומה דשאני בי"ד מעדים, דקיי"ל דאם ע"א העיד בבי"ד אחד ועוד ע"א העיד בבי"ד שני, שבאים בי"ד אצל בי"ד ומצרפים עדותם, כמסקנת הש"ס בב"ב ד' קס"ה וטוש"ע סי' ל', הטעם בזה דכל בי"ד ובי"ד אינם צריכים להעיד בתורת עדות לפני בי"ד המצטרף עמו, אלא שנעשים לבי"ד אחד, וכל