שערי ישר חלק ב רפז

בסוגיא דשאלו בחזקת תם ונמצא מועד, שאם הי' מודה הי' מיפטר, למ"ד מודה בקנס ואח"כ באו עדים, דבפשטות הי' ראוי לומר דלמ"ד פ"נ ממונא, שלא תועיל הודאת השומר שיזכה הניזק בהאי שור תם, דהרי עיקר הבעלים על השור הוא המפקיד, ואיך תועיל הודאת השומר להפסיד השור לבעלים, אף שיתחיב השומר לשלם בדמים, מ"מ הוי חב לאחריני, ולפי"ז אם הודאה כזאת אינה מחיבת איך מועלת לפטור, למ"ד מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור, אכן י"ל דלמ"ד פ"נ ממונא הי' מועיל הודאת השומר כדין שליש דנאמן משום דהימני', כמש"כ בתוס' גיטין ד' ס"ד ד"ה שאני ממון דאתיהיב למחילה, יעו"ש, אבל לענין קנס קשה, דאם חשיב הודאת השומר כעדים לגבי הבעלים, ראוי להיות שיזכה הניזק ע"י הודאתו לחוד, דאין לומר דעיקר דין חיוב הקנס בכה"ג הוא על השומר מחמת שהשומר ישלם אח"כ לבעלים מדין שמירת גופו, דא"כ אם יהי' באופן שהשומר פטור מלשלם, כגון אם הי' שמירה בבעלים, לא יהי' דין תשלומי פ"נ, וזה ודאי אינו, דלא שמענו שיהי' הבדל לענין תשלומי שור תם, דלעולם נוטל הניזק את השור אם רק הי' אצל מי שעליו לשמור ובידו לשמור, כמש"כ בתוס' ריש הכונס, ובחי' הרשב"א שם לענין גזלן, יעו"ש, ולומר דכמו שהשומר במקום הבעלים לענין חיוב, כ"כ הוא במקומו לענין לפטור ע"י הודאתו הוא דבר שאינו מובן, והנה אם יודו הבעלים על נזקי התם והשומר כופר, נראה ודאי דלא יהני הודאת הבעלים, כיון דמהני הודאת השומר להפטר וחשוב הוא כנתבע, איך אפשר שיהיו שניהם נתבעים על גוף אחד, ולמ"ד פ"נ ממונא ודאי שמהני הודאת שניהם, הודאת השומר משום דהימני', והודאת הבעלים משום הודאת בע"ד ומהני לגבי עצמו, והשומר שכופר יפטר מתשלומי הפסד השור, ולמ"ד פ"נ קנסא קשה להבין ענין זה

ונראה לענ"ד שהענין בזה דגם למ"ד פ"נ קנסא מתפרש כמו למ"ד פ"נ ממונא שקבלו חז"ל דבשור תם הדין שינטל השור מן בעל המזיק, בין שהוא שלו ובין אם הוא של אחרים, בין אם נתנו לו הבעלים לשמור ובין אם גזלו, וחשבינן כאילו בידו לשלם לניזק בהאי שור שהוא ת"י, וממילא יפסידו הבעלים את השור מחמת דין זה, ואם לא יהי' עדים על הנזק, אז למ"ד פ"נ ממונא, אם יודה השומר על הנזק, יזכה הניזק בהאי שור מחמת הצטרפות שני דינים, מה שנוגע להפסד בעל השור, מהני הודאת השומר משום דין שליש, ומה שנוגע להשומר מהני הודאתו משום הודאת בע"ד, ואם יודו הבעלים, יזכה הניזק מחמת הודאת בע"ד לחוד, דהרי הם הבעלים באמת, שבידם להקנות לאחר ולהקדיש, ולמ"ד פ"נ קנסא, אם יודה השומר מיפטר, כיון שאם לא הי' דין פטור היתה הודאתו מחיבת, אבל אם יודו הבעלים לא יופקע בזה דין קנס, אף שאם הי' ממונא, היתה הודאתם גורמת לחיוב, דשאני דין ממון שזוכה הניזק משעת הנזק, אף אם השומר כופר מהני הודאת הבעלים, אבל למ"ד פ"נ קנסא, דבלא כפית בי"ד אין הניזק זוכה כלום, ואם השומר כופר, אז לא היתה הודאת הבעלים גורמת דין זכות לניזק אף בלא דין פטור, משום מרשיע א"ע, דלענין תשלום קנס, השומר הוא הבע"ד, שהטילה התורה עליו תשלום קנס זה, רק שקנסו אותו לשלם בהאי שור שת"י, ומשו"ה לענין מודה בקנס להפטר תלוי רק בהודאת השומר כמו בהודאת הבעלים, שכל הדין הוא רק מחמתו, ועליו הדין תשלומים והכפי', אמנם לפי"ז נלענ"ד דהיכא שהשור ת"י שלא מדעת הבעלים, כגון אם תפס בעד חוב או בגזל, שלא יועיל בזה הודאת השומר לפטור מן הקנס, כיון דבכה"ג גם למ"ד פ"נ ממונא לא היתה מועלת הודאתו לחיוב. דהוי חב לאחריני, דליכא בזה דין הימני', שנטל שלא מדעת הבעלים, וכיון דלא מהני הודאה לחיוב, כ"כ לא מהני לפטור, כמש"כ

והנה מש"כ הקצוה"ח בסי' א' לענין שן ועין בעובדא דר"ג שלא יהני הודאת ר"ג, משום דבהודאתו הוא חב לשפחה שתאסר עליו, ומ"מ היתה מועלת הודאתו לפטור, אם הי' מודה בפני בי"ד, הוא נגד דברינו, אבל בלא"ה דבריו תמוהים כשגגה היוצאת מלפני השליט דלענין איסור ודאי דלא שייך הודאת בע"ד, דכמו דלא מהני בבעל שאומר גרשתי, ורק משום מיגו נאמן כמש"כ הגאון בעל הש"ש, ורק לענין ממון מהני הודאת בע"ד, ומשו"ה לענין איסור שפחה, אין הודאת האדון כלום, וכן הוא הדין לענין אומר עשיתי עבדי בן חורין, ומש"כ הטור יו"ד סי' רס"ז בשם הרא"ש, דמהני הודאתו גם לענין איסור שמותר לישא ישראלית, אפשר שהוא מטעם מיגו, כמו בעל שאומר גרשתי אבל התם מדרבנן אסור, ובקרבן נתנאל בפ' השולח שם כתב שטעמו של הרא"ש משום דאמרינן אנן סהדי שלא הי' מכשילו באיסור, אבל עכ"פ מפורש בגמ' ובפוסקים דמהני הודאת האדון שלא כדברי הקצוה"ח, ובכלל, דבריו הם שלא בעיון, דהודאת בע"ד מתחלקת לעולם, במה שנוגע לעצמו נאמן ובמה שנוגע לאחרים אינו נאמן, ומש"כ בתוס' גיטין ד' ד' דלא מהני הודאת בע"ד לענין גירושין משום דאסר לה אכהן, הוא לענין קיום הדבר, וכמו דאמרינן במס' קדושין דלא מהני הודאת בע"ד משום דאסר לה אקרובים, אבל לענין בירור לעולם מתחלק, ומה"ט באומר קדשתי נאמן לגבי עצמו, וכן אם היא אומרת נתקדשתי, והוא פשוט וברור. והכלל בזה שאמרנו עפ"י דברי הרמב"ן ז"ל שאין הודאה פוטרת, אלא באופן שאם לא הי' דין מרשיע א"ע היתה מחיבת, ג"כ סותרים דברי הקצוה"ח הנ"ל

כתב הטור ח"מ סי' ש"נ, גנב שור של שני שותפים וטבחו או מכרו והודה לאחד מהם וכפר לשני ואח"כ באו עדים שטבח ומכר משלם לזה שכפר חמשה חצאי בקר, וכתב הב"ח וז"ל, ופי' רבינו דמיירי בהודה לאחד מהם כשתבעו בבי"ד, וכפר לשני כשתבעו בבי"ד אחר, דאל"כ לא יתחיב לשני, דמסתמא כיון שהודה לא מן השותפים כאילו הודה גם לשני, אלא מיירי דכפר לשני בבי"ד אחר לפיכך כשבאו עדים חייב לשלם ה' חצאי בקר. עכ"ל. ובקצוה"ח בסי' הנ"ל הביא בשם אחיו שתמה על הב"ח, דהרי אם נפטר ע"י הודאה בבי"ד זה לא