שערי ישר חלק ב כח

רשות עליו אינו קרוי עבד, דלכאורה בתערובות שאין לכ"א שום כח שליטה הוי כמו שאין לרבו רשות עליו, נראה דבספק אינו חשוב כאין לרבו רשות עליו, דהרי אם נשבה או נגזל אם לא נפקע קנין הממון ע"י יאוש וכדומה, חשוב עדין שיש לרבו רשות עליו אף דבפועל אין לרבו רשות עליו, אבל כיון דמדינא יש לו רשות חשיב עבדו, כ"כ בספק כיון שקנין האמתי לא נפקע הוא עבדו:

וכ"כ יתישב הקושיא הגדולה מסוגית הש"ס דב"ב בקונה אילן אחד לר"מ ושני אילנות לרבנן דלא קנה קרקע, משום דהמע"ה, דקרקע בחזקת בעלי' עומדות ומ"מ מביא מספק דלא איפשטא אי קנה קרקע ושמא קנה קרקע, ולא אמרינן דכיון דלא מהני תפיסת הלוקח הוי כודאי של בעלים הראשונים, משום דדין זה של בכורים הוא ג"כ דין הבא מאליו ע"י קנינו בקרקע, הרי זה דומה לענין שאמרו קדושה הבאה מאליה שאני, והנה אף שדין בכורים ל"ד לדין אכילת תרומה של עבדים כהנים, דשם בעבדי מלוג אינם אוכלים בתרומה היכא שהיא אינה אוכלת, אף למ"ד קנין פירות כקהג"ד, כמש"כ בתוס' יבמות שהבאנו למעלה, ולענין בכורים סובר ר"י במוכר שדהו לפירות דמביא וקורא משום דק"פ כקהג"ד, וכן לענין נכסי מלוג, דלכאורה לפי"ז שתלוי דין בכורים בבעלים שיש להם כוח ושליטה בפועל הי' ראוי לומר דהיכא שהקרקע נשארת ביד הבעלים הראשונים שיהי' הלוקח פטור מבכורים, ואף די"ל דזה גופא תלוי בפלוגתא דק"פ אי כקהג"ד או לא, ואנן קיי"ל דלאו כקהג"ד, אבל זה אינו דהרי ר"מ סובר ק"פ כהג"ד, כמו שהובא במס' ב"ק ד' צ' וב"ב ד' נ', ובסוגיא דב"ב ד' פ"א אמרינן דגם לר"מ בקונה אילן אחד מספקא לי' אי קנה קרקע או לא ובכ"ז מביא מספק, בכ"ז י"ל דגם קנין הגוף בלי השתמשות, כמו בנידון זה, מהני לענין בכורים, מהא דאיתא במס' גיטין ד' מ"ז דלמ"ד אין קנין לנכרי בא"י להפקיע מיד מעשר אף דיש קנין לנכרי לחפור בה בורות שיחין ומערות אם מכר ישאל שדהו לנכרי לוקח ומביא בכורים מדאורייתא. יעו"ש בפירש"י דכתב דהוי לענין קדושה כאילו לא מכרה, דמזה מוכח דאף שאין למוכר שום זכות ממון בקרקע זו שמכרה לנכרי, עדיין היא שלו לענין קדושה, וקרינן בי' אדמתך, ואף דלפי"ז קשה להבין מה שהוכיחו בתוס' ריש פ' אלמנה מהא דמפקיר עבדו אוכל בתרומה אף שאין לו שום פירות, דעבדי מלוג אינם אוכלים אף למ"ד ק"פ כקהג"ד, דהרי לענין בכורים ג"כ אמרינן דמייתי בכורים אף שאין לו בקרקע שום השתמשות, ובכ"ז בקונה שדהו לפירות מביא וקורא למ"ד ק"פ כקהג"ד ואולי רק לסניף בעלמא כתבו כן דהרי כ' "וקצת" ראי', הרי כונו בזה שאפשר לומר דאף דסגיא לענין אכילת תרומה בקנין איסור לחוד, שהוא קנין הגוף האמתי, מ"מ י"ל דלמ"ד ק"פ כקהג"ד אוכלים העבדים בתרומה מחמת הבעל שיש לו קנין פירות בנכסי מלוג, דגם זה יגרום להחשיב קנין כספו. ומה דבאמת חלוק דין תרומה מבכורים, י"ל דכמו בת כהן הנקנית לישראל פוסלה מתרומה, כ"כ אף למ"ד ק"פ כקהג"ד שראוי לאכול בתרומה מחמת קנין פירות של הבעל, אבל קנין הגוף של האשה פוסלתן מאכילת תרומה, ובבכורים לא שייך זה. ולדבר זה נתעוררתי ע"י אחד מתלמידי, אבל לישב בזה דברי התוס' הוא דחוק להעמיס בדבריהם כונה זו:

והנה לפי"ז וי"ל דלענין בכורים אי למ"ד ק"פ כקהג"ד מביא וקורא הלוקח שדה לפירות, מ"מ סגיא לענין בכורים אם יש לו קנין הגוף בלי השתמשות של פירות, כגון למ"ד אין קנין לנכרי בא"י להפקיע מיד מעשר, ואם לקח הפירות מיד הנכרי חייב להביא בכורים ויכול לקרות מן האדמה אשר נתת לי, היינו דאחד משני אלה גורמים להחשיב קנין הגוף, ממילא מתישב הדין שאמרו בגמ' דבקנה אילן אחד לר"מ ושני אילנות לרבנן דהוי ספק אי קנה קרקע או לא דמביא מספק, היינו אף דבפועל אין לקונה שום השתמשות רק עד שימות האילן, אבל אם קמי שמיא גליא דקנה קרקע, קנין הגוף שלו לא פקע ומתחיב בהבאת בכורים מחמת ספק זה, ורק להיפוך יש לדון אם המוכר מביא וקורא לאחר זמן כשיגדלו הפירות מהאילנות שיטע לאחר מיתת האילן של הלוקתח, או ג"כ יהי' דין ספק, והנה לפ"מ שנתבאר בזה יהי' חלוק דין בכורים מדין אכילת תרומה של עבדי כהנים, דלענין אכילת תרומה לעולם יהי' דין ספק, דלדין תרומה תלוי רק בקנין הגוף האמתי, ואינו תלוי בדין השתמשות בפועל, וכמו דמשמע מפשטות דברי הרמב"ם בפ"ט מה' תרומות שהבאנו, אבל בדין בכורים דמהני ק"פ למ"ד ק"פ כהג"ד, כ"כ י"ל דמהני מה שנשארה הקרקע ביד המוכר באופן שלא מהני שום תפיסה ע"י הלוקח, דחשובים כבעלים גמורים לכל דין תורה וראוי להיות שמביא וקורא, דאף לבאמת הוא ספק, אבל כיון דבפועל הוא זוכה עפ"י משפט התורה להשתמש בגוף ופירות קרינן בזה מן האדמה אשר נתת לי, וכן נראה בפשטות מהא דלא נזכר בגמ' וברמב"ם אופן הבאת בכורים אצל המוכר, דמזה מוכח דאצל המוכר ליכא בזה דין ספק, וגם אם יקנה המוכר פירות מאילן זה שקנה הלוקח יהי' מביא וקורא, מה"ט כיון שמדין המע"ה הקרקע ודאי של המוכר, ומכש"כ מה שיגדלו הפירות בהאילן שיטע לאחר שימות האילן הא' דודאי מביא וקורא, כיון שמשתמש בקרקע כבעלים גמורים:

ונראה לענ"ד דגם לענין כסף קדושין שחקר בזה בס' קונטרס הספיקות כלל א' אות ח' לענין אם קדש בהן אשה הנתבע או התובע, דהדין כך הוא דאם אחד שתופס באופן דיכול להחזיק אצלו עפ"י שורת הדין, דמקודשת קדושי ודאי, בין שקדש התובע או הנתבע, ואפילו אם קדשו שניהם זאח"ז כגון היכא שהדין שיכולים לתפוס זמ"ז ולחזור ולתפוס אף אחר שתפס הא', מ"מ כיון דכ"ז שהחפץ ת"י יכול להשתמש בו ולעשות עמו כאדם העושה בתוך שלו, כ"כ יכול לקדש בו את האשה, ואף שיכול השני לתפוס מיד האשה, מ"מ הרי קדשה בחפץ