שערי ישר חלק ב רע

אבל כשמודה בזה"ז אם יהני תפיסת התובע הוא מחמת הודאתו, דאם יבואו עדים אח"כ, אין לנו כח לקבל עדים, והוי כמו שאין כאן עדים כלל, דעדים שאין הגדתם מתקבלת בבי"ד, הרי הם כמאן דליתא, ואם יתחיב יהי' מחמת עצמו והוי מרשיע א"ע, והתורה אמרה שלא יתחיב קנס עפ"י עצמו בשום פנים, אבל כשמודה חוץ לבי"ד ואיכא בי"ד מומחין, שלענין חיוב קנס אין הודאת בע"ד מועלת כלום, צריכים בי"ד לקבל העדות, ומחייבים אותו קנס עפ"י עדים, וסבה הפוטרתו מעצם החיוב ליכא בכה"ג אם הודה חוץ לבי"ד, משו"ה יתחיב אח"כ עפ"י עדים. כנלענ"ד בביאור דברי הראב"ד ז"ל

והרמב"ן ז"ל סובר דבזה"ז ליכא חסרון אם יתחיב קנס עפ"י עצמו דכמו דאמרינן בזמן דאיכא מומחים, דהודאה חוץ לבי"ד אינם בכלל האמור בתורה פרט למרשיע א"ע, שאם הודה בפני בי"ד מומחים, הוי סבה הפוטרתו מעצם החיוב, למ"ד מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור, ואם מודה חוץ לבי"ד, אף שבדיני ממונות אם הודה לפני עדים הוי הודאה המחיבת, מ"מ נקטינן שלענין פטור של מרשיע א"ע, אין הודאתו חוץ מבי"ד פוטרתו מן החיוב וכשבאו אח"כ עדים מחייבים אותו קנס, כ"כ בזה"ז לענין תפיסה, שהתופס תפס עפ"י ידיעת עצמו, אלא שצריך לברר לפני בי"ד שלא יהי' כגזלן, וכשמודה הנתבע שתפיסתו היתה עפ"י דין, ונתברר לפני בי"ד שכדין תפס, ויכול לכופו ע"י תפיסתו, אין כאן חסרון של מרשיע א"ע, שיפטר ויסלק כח התפיסה של התופס עי"ז, דחסרון זה לא גלתה לנו תורה רק לענין בי"ד, שמרשיע א"ע לפני בי"ד מומחין הוי סבה הפוטרת, וכשמודה שלא בפני בי"ד מומחין ליכא שום חסרון של מרשיע א"ע, אף דגם בזה"ז אין אדם מתחיב קנס בלא כפית בי"ד ובלי כפית בע"ד, אבל בכה"ג גם כשמודה, הוא כפוי עכשיו ע"י התופס, רק שגרם ע"י הודאתו שיהי' ביכולת התופס לכופו, נמצא שגם בהודאתו מתקים דין התורה, שמשלם קנס בכפי' והכרח, וליכא חסרון העדר כפי', וסבה הפוטרת ליכא בזה כשמודה חוץ לבי"ד, ולפי"ז אין שום יתרון אם יבואו אח"כ עדים לברר שכדין תפס, דעל ענין זה אי"צ בירור, דהודאת בע"ד כמאה עדים דמי, והרי על יסוד זה שכתב הראב"ד ז"ל, שאחר הודאת בע"ד בזה"ז אי אפשר לקבל עדות, לא טען הרמב"ן ז"ל כלום, כמו שהבאנו דבריהם לעיל, ולכן גם אם יבואו עדים הם כמאן דליתא, ורק עפ"י הודאתו יזכה התופס, ומוכח מזה לענ"ד הוכחה ברורה דסובר הרמב"ן ז"ל דבזה"ז מהני תפיסה אם הודה הנתבע ולא באו עדים כלל, דאף אם יבואו הוי כמו שלא באו

ועפ"ד מתורץ קושית הש"ך ביו"ד על שיטה זו מהא דאמרינן במעשה דר"ג שכבר אין לך עדים, היינו אף שהודאה חוץ לבי"ד אינה פוטרתו, מ"מ בלא עדים לא יתחיב קנס, דהנה בפשטות לק"מ, דהרי לכו"ע לא מהני הודאת בע"ד לענין חיוב קנס, וכמו שהבאנו לעיל דברי רש"י ז"ל דכי הוא זה דילפינן מינה דין הודאת בע"ד לא אמרה תורה בדיני קנסות ולפי"ז בלא עדים אי אפשר לחייב קנס בשום אופן, אלא דיש לדון, כיון דהתם הי' מעשה בעבד שהוא תפוס בעצמו, ויכול העבד לעשות דין לעצמו, באופן שלא יצטרכו הבי"ד לכופו על חיוב קנס, אלא רק לברר שכדין תפס, הנה גם אם נחזיק דגם בכה"ג, שעומד לפני בי"ד מומחין, עביד איניש דינא לנפשי', משום שיהי' לו פסידא אם לא יעשה דין לעצמו, משו"ה יכול לכופו בתפיסתו, אבל מ"מ הלא צריך העבד לברר לפני הבי"ד שכדין תופס, וכשנאמר שיהי' הי' הבירור ע"י ר"ג בעצמו, הוא מרשיע א"ע, לפני בי"ד מומחין, דרק אם יבואו עדים אח"כ, וירשיעו אותם בי"ד שלא מחמת הודאתו אז אמרינן שהודאתו שהיתה שלא בבי"ד לא פטרתו מעצם חיובו, אבל אם יהני תפיסת העבד מחמת הודאת ר"ג שהודה חוץ לבי"ד, ובירור זה יתברר עכשיו לפני בי"ד מומחין, ויפסקו בי"ד מומחין, שהעבד תופס בעצמו כדין, בכה"ג הוי כמרשיע א"ע לפני בי"ד מומחין שהרי נעשה בירור הודאתו שהודה חוץ לבי"ד סבה לחייבו קנס, וסבה זו נעשתה ע"י בי"ד מומחין והוי מרשיע א"ע, אף אם יאמרו בי"ד מומחין שאין אנו מחייבים אותך קנס אלא שאנו מבררים שכדין תפס, לא יהני בזה כלום, דהרי זוכה התופס בקנס ע"י הבירור של בי"ד מומחין, וכל הרשעת עצמו לפני בי"ד פטרה תורה, ובזה חלוק מודה בזה"ז מהודאה חוץ לבי"ד, בזמן שבירור הדין הוא לפני בי"ד מומחין

אבל עדיין ענין זה אינו מובן כ"כ, דהנה במודה בקנס היכא שפוטר עצמו מכלום, שהודאתו אינה פוטרתו מעצם החיוב, ומ"מ יש בזה גם סבת פטור, שלא יתחיב עפ"י עצמו שלא יהי' מרשיע א"ע, ואפי"ה בזה"ז מהני תפיסת הבע"ד, אם יהי' הבירור ע"י הודאת בע"ד, אף שנמצא דעיקר דין זכות של התופס מתקים רק ע"י הודאת הנתבע, וצ"ל כיון שעיקר הדין מה שהתופס כופהו הוא שלא מחמת הודאת הנתבע, אלא מחמת שיודע הוא בעצמו מעצם המעשה, וכמו שבי"ד יכולים לכופו ע"י ראיתם עצמם משום שלא תהא שמיעה גדולה מראי', כ"כ יכול הבע"ד לכופו עפ"י ידיעה עצמיית, ועוד עדיף ידיעת בע"ד מבי"ד, דבי"ד אינם יכולים לעשות דין, רק אם יהי' גם עדים לקיום הדבר, ויחיד מומחה אינו יכול לעשות דין משום דליכא עדים כמו שנתבאר ענין זה בדברינו לעיל, אבל הבע"ד אי"צ לעדים, דעל בעלי דברים לא אמרה תורה עפ"י שנים עדים יקום דבר, ומשו"ה לא הוי כמרשיע א"ע, אף שהודאת הנתבע גרמה להועיל תפיסת התובע, משום דזה הוי רק כגרמא בעלמא דע"י הבירור נגרם שיכול התופס לעשות דין לעצמו, אבל עיקר הכפי' לא נעשה בזה מחמת הודאתו, ולפי"ז יש לדון גם בעובדא דר"ג לו יהא שיתגלה בירור זה לפני בי"ד מומחין, אבל במה יגרע בזה דין מומחין מדין בי"ד בזה"ז, הלא גם שם נוכל