שערי ישר חלק ב רסז

ועפ"י מש"כ ענין זה מתפרש היטב דמה שהקשה המהרי"ט ז"ל מהא דקדושין חלין על קדושין, כבר בארנו דקדושין שאני, כיון דקדושין ראשונים מעכבים את השניים מלחול, כשאמרינן אח"כ שבטלו קדושין ראשונים, בטל גם דין ההעכבה, כמו בשבועה שאם נשאל על הראשונה שני' חלה עליו, אבל בגט כ"ז דאמרינן מעיקרא שהיא כגרושה גמורה, כמש"כ הרא"ש ז"ל בלשונו הטהור שכבר אינה אשתו, משום דהכונה בתנאי כזה שמעכשיו היא מגורשת בלא שום הצטרפות מקרה העתידה אלא אם תנשא לפלוני, יתבטלו הגירושין למפרע, ומה היא מותרת להנשא מיד, כמו שפסק הטוש"ע עפ"י שיטת הרא"ש בדין זה, ולכן לא יועיל הגט השני עכשיו כלום, דגם אם יתבטל אח"כ הגט הראשון לא מהני שיחול גט השני למפרע, דמעיקרא היתה פנוי' ולא הי' בה קנין אישות, ורק אח"כ יתחדש דין אישות מכאן ולהבא, דעל ענין שלילה לא מהני מקרה של עכשיו

ומה שהקשה בתשו' מהרי"ט מתנאי דע"מ שתנשאי לפלוני, שפסק הטור כהרמ"ה דמהני אם יתן גט שני, לדברינו הוא מתורץ היטב, דבתנאי דע"מ שתנשאי לפלוני שאסורה להנשא לכל אדם קודם קיום התנאי, כמו דאיתא בגמ' וכן בטוש"ע, מתפרש כונת תנאי זה להיפוך, שהמקרה העתידה מה שתנשא לפלוני תגרום חלות הגירושין, ועד קיום התנאי עדיין היא נחשבת לאשת איש, ורק אח"כ יחולו הגירושין למפרע, בכה"ג גם להרא"ש ז"ל מהני גירושין של עכשיו והיתירה לכו"ע, ואם תנשא אח"כ לפלוני ויתקימו הגירושין הראשונים לא איכפת לן כלום, אבל בתנאי דע"מ שלא תנשא לפלוני, ורוצה להתירה גם לאותו פלוני, לא מהני אם יתן עכשיו גט שני, שאם תנשא לפלוני ויתבטל הגט הראשון ויתחדש אז דין א"א למפרע, והתרת גט השני לא הועיל בזה, דמעיקרא לא היתה בדין אשת איש. כללא דמילתא לדברינו הוא: דקדושין הנעשים באשה שהיא ספק מקודשת או ספק מגורשת, שתלוי במקרה של עתיד, לעולם מהני בכל אופני תנאים שיהי', ואם רק איגלאי מילתא למפרע, שהיתה פנוי' בשעת קדושין חלין הקדושין למפרע, אבל גירושין באשה שקדושי וגרושי' תלוים ועומדים מחמת מקרה עתידה, תלוי באיזה אופן הי' התנאי, אם המקרה העתידה גורמת שתהי' אשת איש למפרע, אז לא מהני גירושין של עכשיו קודם קיום התנאי, ואם המקרה העתידה גורמת שתהי' כפנוי' למפרע, אז מהני הגט גם קודם קיום התנאי ובטולו, וכן באמה העברי', אם יגרש האדון קודם היעוד, לרבנן דאמרי מעות הראשונות לקדושין נתנו, לא יחול הגט למפרע, אבל קדושין בין אם יקדשה הוא ובין אחר יהי' הקדושין תלוים ועומדים, ואם ימצאו מקום ע"י איגלאי למפרע יחולו, כנלענ"ד בענין זה

וקשה לי להבין דברי הרשב"א ז"ל בחי' לגיטין ד' פ"ד שהביא שם הירושלמי במגרש ע"מ שתבעלי לפלוני, בתחילה הוא אסור לבעול, עבר ובעל הותר הגט למפרע, וכתב ע"ז הרשב"א ז"ל, ומיהו איכא למידק דהא כל ע"מ כאומר מעכשיו דמי ואם נקרע הגט או נאבד, מקימת תנאה ומגורשת למפרע, א"כ איכא כשבועל פנוי' הוא בועל, דכל שמקימת תנאה הרי זו מגורשת למפרע, ומסיק שם בצ"ע. והלא לשיטתו שכתב דכל שמקרה עתידה גורמת לקיום הדבר, עדיין חשבינן עכשיו כאינה מגורשת, ואיך תהי' מותרת לכתחלה, דהרי זה דומה למה דאמרינן ביבמות, דהולד אינו פוטר עד שיצא לאויר העולם, אף דגם שם מהני הולד לבטל הזיקה למפרע, שהרי חייבים בקרבן, ונראה לי דזה תלוי בדין קיום התנאי בפועל, אם מותר עכשיו בעת שידעינן שיתקים אח"כ, והרשב"א ז"ל נראה דסובר כשיטת תוס' ואם ידעינן שיתקים אח"כ מותר עכשיו, דלא כשיטת הרמב"ם, והא דאמרינן ביבמות דאיכא איסור אם ההיתר מחמת הולד, אף דאיכא ממ"נ, וכן איכא רוב דרוב נשים ולד מעליא ילדן, הוא כמש"כ לחלק בין תנאי של תורה לתנאי הנעשה ע"י אדם, כמש"כ לעיל לענין ברירה

אמנם מש"כ הרא"ש בתשו' הנ"ל דאינו יכול לבטל התנאי הוא קשה מאד, שסותר את משנתו שפסק בתשו' דמהני ביטול התנאי משום דאתי דבור ומבטל דבור, וביותר קשה על הטוש"ע דפסק כ"כ דמהני ביטול תנאי, ובתנאי זה פסק דאי אפשר להתיר רק שיקדשנה ויגרשנה וכן כתב הגר"א ז"ל דזה תימה, ולפ"ד ראוי לבאר דבתנאי דע"מ שתבעלי לפלוני לא יהני בטול תנאים שיהי' גט מעכשיו, דכיון דמעיקרא חשבינן כאילו לא חל הגט, ואם יבטל סבה המקימת יתבטל הגט לגמרי, ולהיפוך בתנאי דע"מ שלא תנשאי, אם תתבטל הסבה העוקרת יחול הגט מעכשיו לגמרי, דענין אתי דבור ומבטל דבור הוא לבטל את המקרה של עתיד שלא תגרום דין, ולפי"ז פסק הרא"ש והטוש"ע בזה צ"ע. ועי' בס' אבני מלואים מש"כ לתרץ קושיא זו, וכן קושיא הראשונה למה מהני גט אחר גט. יעו"ש: פרק

פרק י"ט גרסינן במס' ב"ק ד' ע"ה איתמר מודה בקנס ואח"כ באו עדים רב אמר פטור ושמואל אמר חייב, אמר רבא בר אהילאי מ"ט דרב, אם המצא בעדים תמצא בדיינים פרט למרשיע את עצמו, למה לי מאשר ירשיעון נפקא, אלא ש"מ מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור וכו' אמר רב המנונא מסתברא מילתי' דרב באומר גנבתי ובאו עדים שגנב פטור שהרי חייב עצמו בקרן, אבל אמר לא גנבתי ובאו עדים שגנב וחזר ואמר טבחתי ומכרתי ובאו עדים שטבח ומכר חייב שהרי פטר עצמו מכלום, וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ג מה' גניבה ה"ט דבפוטר עצמו מכלום מודה בקנס ואח"כ באו עדים חייב, והנה גם לשמואל דסובר מודה בקנס ואח"כ באו עדים חייב שהודאתו אינה פוטרתו מחיוב קנס, מ"מ עפ"י עצמו אינו משלם קנס וכן לדידן דקיי"ל כרב היכא שפוטר עצמו מכלום שהודאתו אינה פוטרתו מ"מ עפ"י עצמו אינו מתחיב, ורק אם באו עדים אח"כ חייב, והוא