שערי ישר חלק ב רסו

מחמתה כאילו לא הי', ולכן במגרש על תנאי ונתקדשה קודם קיום התנאי, כיון שמניעת חלות קדושין שניים הוא מחמת קדושין ראשונים, וכיון שעכשיו הדין שחל למפרע הגירושין ונתבטלו קניני אישות הראשונים, כ"כ נתבטל מניעת חלות קדושין שניים, בין אם נתקדשה לאחר ובין אם קדשה המגרש, דלא מבעיא בקדשה אחר, שמניעת תפיסת קדושין אחרים, הוא רק משום דאין קדושין תופסים באשת איש, בכה"ג שעכשיו הדין כאילו היתה מגורשת למפרע, כ"כ דיינינן שהסבה המעכבת בטלה למפרע, אלא גם אם הוא בעצמו קדשה, המניעה לחלות קדושין השניים הם קדושין ראשונים שאין קדושין חל על קדושין כמו שבועה, על שבועה, אבל במקדש על תנאי באופן שאמרינן שהמקרה הבאה תגרום למפרע את קנין האישות, ובאמת מעיקרא לא הי' שום קנין, וכמו שנסתייע הרשב"א ז"ל מדברי הירושלמי שבתוך ל' לא קנה כלל ואח"כ קונה לגמרי, בכה"ג אין העדר קנין האישות מעכב את חלות הגט, שההעדר והשלילה אי אפשר שיעכבו שום דבר בעולם, אלא משום דכיון דליכא אישות בעולם לא שייך גירושין) וע"ז לא שייך לומר כיון שלאחר קיום התנאי חל הדין של אישות כאילו הי' כבר אישות בעולם, כיון דמ"מ מעיקרא לא הי'

ועפי"ד יש לבאר מש"כ הר"ן ז"ל בנדרים ד' ס"ז ע"א בהא דתנן במשנה הפר הבעל ולא הפר האב אינו מופר, ואצ"ל שקים אחד מהם, ואמרינן בגמ' כי איצטריך לי' כגון דהפר אחד מהם וקים אחד וחזר המקים ונשאל על הקמתו מהו דתימא מאי דאוקי הא עקרי', קמ"ל דמפירים שניהם בבת אחת וכתב הר"ן עז וז"ל, והקשה הרשב"א ז"ל אמאי אמרינן דהפרה קמייתא בטלה לה, הא לבתר דאיתשיל על הקמתו כיון דחכם עוקר את הנדר מעיקרו, הרי הוא כאילו לא הקים כלל, וכדתניא פ' המדיר המקדש את האשה ע"מ שאין עלי' נדרים אינה מקודשת, הלכה לפני חכם והתירה הרי זו מקודשת, דחשבינן לה כאילו לא הי' נדרים כלל בשעת קדושין, ה"נ לבתר דאיתשיל נחזיי' להאי גברא כאילו לא הקים מעולם, ולדידי לאו קושיא היא כלל, דקדושין מתוך שהוא מעשה גמור אע"ג דכ"ז שלא התירה לא חיילי, כי התירה אמרינן דאיגלאי מילתא דמעיקרא חיילי, אבל הפרה דחד מהני קלשה לה טפי, דבאפי נפשה לאו מידי היא אלא בצרופא דאידך, ואפי' בצרופא דאידך לא מהני כ"ז שאינם ראוים להצטרף יחד, וכדתניא דהפר אחד מהם ומת בטלה הפרתו, הילכך כיון דהפרה דחד אפי' כי לא הקים חברי' קלישא טובא, כל היכא דהקים כיון דההיא שעתא לא חזיא לאיצטרופי בטלה לה לגמרי, וכיון דלא חזיא ההיא שעתא לא חזיא נמי בתר זימנא עכ"ל. ודבריו סתומים מה נפ"מ בין מעשה גמור למעשה קליש, ועפי"מ שבארנו יש לבאר דבריו באופן מורגש ומובן. היינו דבמקדש ע"מ שאין עלי' נדרים, כיון דתנאי מילתא אחריתא הוא, וליכא חסרון בעיקר מעשה הקדושין, ורק סבת הנדרים שעלי' מעכבים חלות הקדושין משו"ה כשהתירה הנדר ונעקר למפרע, כיון שעיקר הנדר בטל כ"כ בטלה המניעה והעכבה לחלות הקדושין למפרע, אבל בהפרה שהפרה של אחד מהם קליש, ואם לא יהי' בזה סבה של הצטרפות, בטלה לה לגמרי, וכ"ז שקיים אחד מהם לא חזיא להצטרפות, ובכה"ג אין סבת ההקמה מעכבת את הפרה של האחר בגדר חיובי אלא בגדר שלילה, ובכה"ג לא יועיל מה שנאמר איגלאי מילתא למפרע כיון דמ"מ לא הי' בעולם מעיקרא הפרה מועילה וזו ראי' נכונה למה שחלקנו בין קדושין על תנאי לגירושין על תנאי

ובקדושין על תנאי דלא מצי לגרש קודם קיום התנאי, הוא דוקא אם קיום התנאי גומר הקדושין למפרע, כמש"כ הרשב"א ז"ל לדייק מלשון הש"ס שלאחר ל' גמרי קדושי ראשון, אבל אם יהי' תנאי שכונתו להיפוך, שמקרה העתידה תעקור את הקדושין למפרע אז יכול לגרש מהשתא, וענין זה יש להוכיח מכל גירושין דעלמא, דהרי קיי"ל כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש, ונמצא דכל קדושין ישראל הם בתנאי שלא ימחו רבנן, ואם נאמר דבכל קדושין על תנאי לא מצי לגרש איך משכחת גט בישראל, אלא ודאי ההבדל כמש"כ דכונת התנאי של מקדש אדעתא דרבנן הוא, שאם יפקיעו רבנן הקדושין שיתבטלו הקדושין אבל לקיום הקדושין אי"צ למקרה של עתיד כלום ונחשבים כל קדושין מעכשיו לקדושין גמורים, ומשו"ה חלין הגירושין מעכשיו וזה פשוט

וכן יתורץ עפ"י דרכנו דברי הרא"ש ז"ל בתשו' כלל מ"ה סי' כ"ו וז"ל, ראובן גרש את אשתו ע"מ שלא תנשא לשמעון אם יכול לבטל תנאו אח"כ או לא, מהו שיחזור ראובן ויטלו הימנה ויתננה בלי שום תנאי ויבטל תנאי הראשון, תשובה, לבטל התנאי אינו יכול, כיון שנתן הגט בתנאי אינו יכול לבטלו, ובנטילת הגט ממנה וליתנו לה פעם אחרת אין תקנה, כי כבר אינה אשתו, כי נתן לה גט גמור בלי שיור, אלא שהטיל בו תנאי, ואין תקנה אלא שיקדשנה ויתן לה גט גמור בלי תנאי. אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל עכ"ל, וכן פסק הטוש"ע סי' קמ"ג ונתקשו טובא האחרונים למה לא יוכל לגרש שנית שאם תנשא לפלוני יתבטל הגט הראשון ותהי' אשת איש למפרע, ויחול הגט השני, והאריך בקושיא זו בס' תשו' מהרי"ט הובא דברי' בס' אבני מלואים סי' קמ"ג סק"ב, והוסיף להקשות בתשו' מהרי"ט מהא דאמרינן בפ' המדיר קדשה על תנאי וכנסה סתם מקודשת, ואמרינן משום דאין אדם עושה ב בעילתו בעילת זנות, הרי אעפ"י שהיתה מתחלה מקודשת גמורה אלא שהטיל תנאי בקדושין חיילי שפיר קדושין האחרונים שהיו בלא תנאי, כיון שנתבטלו קדושין ראשונים חלו האחרונים, ואף לגבי גט כיוצא בו, ודמיא לשבועה שאם נשאל על הראשונה שני' חלה עליו, וכן מוכח להדיא מדברי הרמ"ה שהביא הטור דבריו סי' קמ"ג, דבע"מ שתנשאי לפלוני, מהני אם יתן גט שני בלא תנאי זהו תו"ד ועי' בא"מ שם מה שהאריך לישב דברי הרא"ש: