שערי ישר חלק ב רסה

ובמשנה למלך פ"ו מה' גירושין הביא דברי הרשב"א וז"ל, אלא שראיתי להרשב"א ז"ל שנסתייע לסברא זו מדברי הירושלמי, דקאמר תוך ל' יום אינו קונה כלל, לאחר ל' יום קונה קנין גמור, וכן נסתייע הרב ז"ל ממאי דקאמר שמואל לאחר ל' יום פקעי קדושי שני וגמרי קדושי ראשון, ומאי גמרי אין כאן גמר אלא גלוי מילתא, והול"ל לאחר ל' יום פקעי קדושי שני ומקודשת לראשון עכ"ד. והנה בשאר תנאים דעלמא לא שמעתי חלוק זה, אשר ע"כ אני מסתפק דאפשר דתנאי זה נשתנה מכל התנאים, דבתוך הזמן אינו קונה כלל, אבל בשאר תנאים לא אמרינן הכי, ומשו"ה מהני כתיבת הגט קודם קיום התנאי, אח"כ הקשה מדין חליצה לר"ל דלא אמרינן איגלאי למפרע, על שיטת הרמ"ה שכתב דבמקדש ע"מ שירצה אבא שיאמר הן, דאם מת הבן קודם שאמר אביו הן, תחלוץ, ואין מהני החליצה קודם קיום התנאי, אח"כ הביא דברי התוס' ונמ"י ריש פ' החולץ, ומפרש דיש בדבריהם חלוק בדין, דלשיטת תוס' ראוי להיות בנידון דין של הרמ"ה שלא תהני החליצה, דהתוס' כתבו דלר"ל לא אמרינן איגלאי למפרע בדבר שתלוי בעתידות, דאי אפשר לידע העתידות ובתנאי דע"מ שיאמר הן ג"כ אי אפשר לידע העתידות, והנמ"י שכתב בטעמא דר"ל דלא אמרינן איגלאי למפרע משום דשמא באותה שעה שחלץ ראוי' היתה לילד ולד גמור, אלא שאח"כ גרם לה איזה דבר להפיל, נמצא דחליצה דמעיקרא לאו כלום היא, ולשיטת הנמ"י מהני החליצה בנידון התנאי של ע"מ שיאמר הן, דהתם שפיר איגלאי למפרע שהיתה זקוקה, אח"כ מסיק עיקר הספק שנסתפק לשיטת הרשב"א אם הוא דוקא בתנאי דעכשיו ולאחר ל' או גם בשאר תנאים ומסיק בצ"ע יעו"ש ודברי המל"מ נפלאים בעיני' איזה הבדל אפשר להיות בין תנאי של מעכשיו ולאחר ל' לשאר תנאים דעלמא, וכן איזה הבדל אפשר להיות בחולץ למעוברת בין פירוש התוס' לפירוש הנמ"י, דהלא גם לפירוש התוס' אם הי' מתברר דמעיקרא הי' הולד בטבעו, שאי אפשר להתקים, הוא ענין שאי"צ לידע העתידות, והוי כספק בהוה, דאמרינן אם יבוא אליהו, אלא דאמרינן שמקרה העתידה גרם לו, ולכו"ע זה דומה לתנאי שתלוי במקרה של עתיד

ולפי מש"כ ענין זה מתבאר היטב, ותלוי אם מקרה העתידה גורמת לקים או לבטל דבמקדש על תנאי אם לא יחזור מכאן ועד ל' יום, יש לפרש בשני אופנים, אם המשכת הזמן בהסכמת הקדושין בלא חזרה תגרום הקדושין למפרע, או להיפוך שלענין קיום הקדושין אי"צ שום דבר, רק שהחזרה תגרום עקירת הקדושין למפרע, ונסתייע הרשב"א ז"ל מלשון הירושלמי דאמרינן עד ל' יום אינו קונה כלל, ולאחר ל' קונה קנין גמור, וכן מלשון הש"ס דילן, גמרי ופקעי, שכונת תנאי זה הוא שמקרה העתידה תגרום קנין הקדושין למפרע ומשו"ה כתב דעד ל' יום לא מצי לגרש, דבשעה ההיא עדיין לא חל דין אישות, רק אח"כ חל כאילו הי' למפרע, ולפי"ז כ"כ לענין חליצה אם יצויר בכה"ג ראוי להיות שלא תיהני החליצה בין לר"י ובין לר"ל, דלפי מש"כ הא דפליג ר"י בחולץ למעוברת, הוא משום דסובר, דלענין זיקת יבום וחליצה אי"צ עכשיו למקרה של עתיד, דגם עכשיו קרינן בי' ובן אין לו, ולר"ל דסובר שעובר אינו כמי שאין לו בנים, וצריך להצרכת זיקה מקרה העתידה שיהי' נפל, ולכן נלענ"ד דאם נאמר להשוות דברי הרמ"ה לשיטת הרשב"א, הוא רק באופן זה שנאמר דבתנאי שע"מ שיאמר אבא הן, אין הכונה שמקרה זו תגרום קיום הקדושין, אלא להיפוך שהעדר אמירת הן תהא מקרה לעקור את הקדושין, עוד אפשר לומר עפ"י מש"כ לעיל עפ"י דברי הרא"ש ריש יבמות דבטעמא דר"ל דלא אמרינן תיגלי למפרע, הוא משום שאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצה, דלענין יבום כיון שלא הי' מעיקרא היתר אשת אח, כ"ז שלא הפילה הוי כמי שאינה עולה ליבום, ולפי"ז י"ל דבקדושין של תנאי אף אם יהי' כתנאי שהמקרה העתידה תגמור הקדושין למפרע, כיון דיכול ליבמה בממ"נ, דאם לא יחולו הקדושין תהי' כפנוי' למפרע, י"ל דבכה"ג גם לר"ל מהני החליצה

ובס' אבני מלואים סי' מ' ס"ק ט' דחה דברי המל"מ, משום דאם נאמר דבקדושין על תנאי אי אפשר לגרש, כמו כן בגירושין על תנאי הי' ראוי לומר שלא יועילו קדושין קודם קיום התנאי, ובמס' גיטין פ' מי שאחזו מפורש דבמגרש מעכשיו אם תתיחד עמו חוששין לקדושין, ומטעם זה רוצה לפרש בטעמו של הרשב"א דלא מצי לגרש קודם קיום התנאי, משום דלא נכתב הגט לשמה, דכתיבת הגט על תנאי הוי שלא לשמה, כמש"כ הה"מ בפ"ח מה' גירושין יעו"ש, והנה מלבד שאין לנו שום רמז בדברי הרשב"א ז"ל, שהרי תלה דבריו בלשון הגמ', גמרי ופקעי, יש לדון דבכה"ג שכשרות הגט אינו תלוי במקרה של עתיד, אלא הקדושין תלוים ועומדים, אינו ענין לכתיבת גט על תנאי, דהכא ליכא שום ספק בכשרות הגט, ורק הספק בזה שמא לא תהא מקודשת, אלא נראה ברור שכונת הרשב"א הוא כמו שמפרש המל"מ, ומה דהקשה בס' אבני מלואים מגירושין על תנאי דמהני קדושין קודם קיום התנאי, נלענ"ד דיסוד הענין הוא, במה דלא אמרינן איגלאי מילתא למפרע בקדושין על תנאי, לענין שיחולו גם הגירושין למפרע, הוא דוקא לענין גירושין. אבל להיפוך בגירושין על תנאי, אם תתקדש קודם קיום התנאי יהני. לכו"ע דכמו דאמרינן בשבועה על שבועה ובנזירות על נזירות, שאם נשאל על הראשונה שני' חלה עליו, אף שעיקר הדין מה שחכם עוקר הנדר למפרע, הוא חל מכאן ולהבא, אבל כמו שמכאן ולהבא חל הדין כאילו לא הי' שם נדר, כ"כ חל מכאן ולהבא כל הדינים שנתבטלו מחמת עכוב הנדר, ומשו"ה כיון ששבועה שני' לא חלה מעיקרא מחמת הראשונה, שמנעתה מלחול, כיון שעכשיו הדין לחשוב כאילו לא הי', כ"כ עלינו לומר שגם המניעה והעכוב הבאה