שערי ישר חלק ב רסד

כמש"כ בשיטת הרמב"ן ז"ל, ובתרומה כשאומר על שני רמונים, אם ירדו גשמים היום יהי' זה תרומה על זה, ואם לא ירדו גשמים היום יהי' זה תרומה על זה, במס' עירובין ד' ל"ז: ובתוס' שם זה ודאי הוי כמתנה על שני דברים, כיון דשתי התרומות אי אפשר להיות, והמקרים העתידים אינם רק כמבררים למפרע ממש, זה תלוי בדין ברירה

ולשיטת תוס' ורש"י בגיטין דבתנאי דלאו בידו תלוי בדין ברירה, נלענ"ד דתלוי בדין של קיום התנאי בפועל, דהתוס' נקטו בתנאי מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש ומת בתוך י"ב חדש דמותרת לשוק מה"ת בלא חליצה, כמש"כ בגיטין ד' ע"ו ע"ב ד"ה דהא אקיים וכו' יעו"ש, דלא כשיטת הרמב"ם, ולשיטתם עלינו לומר דלאחר קיום התנאי, הדין כאילו הי' ראוי לחול כבר למפרע, אף דקיום התנאי גורם הדין באמת, אבל כן הוא הדין שאם ידוע לנו שבודאי יתקים התנאי מותר להתנהג עכשיו כמו אחר קיום התנאי, ולפי"ז עלינו לדון כאילו חל למפרע ממש, ומשו"ה למ"ד אין ברירה אי אפשר לומר כאילו חל למפרע, ורק למ"ד יש ברירה, דאמרינן דמתחילה כבר הי' עומד לכך, וכבר גלוי קמי שמיא שחל הדין כבר בפועל, וכ"ז הוא רק בתנאים שאדם מתנה, שבכח המעשה הי' כבר ראוי לחול, רק התנאי שהוא מילתא אחריתא גורם לעכב החלות, עד שיהי' עם המעשה עוד מקרה שיגרום הדין, אבל בתנאים של התורה, כמו ביעוד לרבנן שחלו הקדושין למפרע, שהיעוד של אח"כ גורם הדין, דגם אם יבוא אלי' ויאמר שיהי' היעוד אח"כ, מ"מ אין דין האמה כמקודשת עכשיו, טרם שנעשה בפועל ענין היעוד, וכן לאביי בגבית חוב דאמרינן למפרע הוא גובה, דלא יהני ידיעת העתידות, כה"ג דומה להתרת נדרים שחכם עוקר הנדר למפרע שעיקר חלות הדין מתחדש אח"כ כאילו הי' כבר למפרע, ומשו"ה בכל אלה הענינים אין הבדל בין למ"ד יש ברירה, או אין ברירה דגם למ"ד יש ברירה לא מהני עכשיו לחול הדין, וכן ליכא חסרון מה שעכשיו אינו מבורר כמו דליכא חסרון בהתרת נדרים מה שלא הי' מבורר מעיקרא עקירת הנדר בעתיד ע"י חכם

וכן נלענ"ד לבאר בהא דפליגי ר"י ור"ל לענין חליצת מעוברת והפילה אח"כ, דלר"י אי"צ חליצה אחרת ולר"ל צריכה חליצה אחרת, ומ"מ גם לר"י אם כנס יבמתו צרתה אסורה להנשא, שמא תלד ולד קימא וולד אינו פוטר עד שיצא לאויר העולם, והוא דבר תימה לכאורה, הלא ממ"נ צרתה נפטרה, דכמו שאם הפילה מהני החליצה למפרע, כ"כ אם ילדה ולד קימא, פקעה זיקה למפרע, דהרי חייבים בקרבן, וכן קשה לר"י דמהני חליצת מעוברת משום איגלאי מילתא למפרע, למה לא אמרינן אין ברירה, ונראה בעיקר פלוגתא דר"י ור"ל הוא, אם המקרה העתידה מה שהפילה אח"כ גורם הדין לזיקת יבום או לא, דר"י סובר דדין זיקת יבום איכא עכשיו בלי שום הצטרפות של מקרה העתידה, משום דגם עכשיו קרינן בזה ובן אין לו והא לית לי', דעובר אינו נקרא בן, כמו דאמרינן בגמ' ואיב"ע קרא ובן אין לו והא לית לי', ורק להיפוך אם תלד אח"כ בן קימא ישתנה הדין לבטל הזיקה למפרע, כמו בהתרת נדרים שנעקר הנדר למפרע, ומשו"ה אמרינן דאם יבוא אליהו ויאמר שתפיל את הולד שהיתה בת חליצה, כ"כ אמרינן איגלאי מילתא למפרע, היינו דכיון שאין מקרה מה שמפלת אח"כ גורם הדין, רק עכשיו איכא סבה שלמה לדין יבום וחליצה, דעובר לאו בן הוא, והרי מת בלא בנים, והיא בת יבום וחליצה, אלא דחיישינן שמא אח"כ תתחדש מקרה הסותרת, אבל אם הי' ידוע לנו שלא תבוא המקרה, הי' מותר ליבם עכשיו, ולכן מהני החליצה אם הפילה אח"כ, ובכה מהני גם למ"ד אין ברירה, דסבת החליצה כבר היתה מבוררת, אבל ההתרה מחמת ולד של קימא הוא להיפוך, דכיון דהשתא קרינן שמת בלא בנים, הרי מוכרח דלידת הולד הוא סבה מחודשה, שגורמת להפקיע הזיקה למפרע, ובנידון כזה לא מהני אם יבוא אליהו, דקודם ביאת סבה המתרת בעולם ליכא היתר, והא דחייבים בקרבן למפרע, ולא אמרינן אין ברירה, הוא מה"ט שדין זה לומר, שנפקע הזיקה למפרע, נתחדש עכשיו, ולא כגלוי מילתא למפרע ממש, ובכה"ג לא שייך לדין ברירה, ולר"ל לא מהני חליצת מעוברת, דסובר דגם מקרה של ניפול גורם הדין, ועכשיו ליכא מתיר ליבום בעולם, ואף דאח"כ ראוי לומר איגלאי למפרע, דהרי פטורים מקרבן, אבל כיון דהמתיר נתחדש רק אח"כ, לפי"ז לא הי' בעולם מעיקרא היתר ליבום, חשוב כאילו אינה ראוי' ליבום, ומשו"ה לא מהני החליצה, משום כל שאינה עולה ליבום, וכן מפורש בדברי הרא"ש ריש יבמות ובדברי התוס' יבמות ד' מ"א ע"ב, שהטעם לר"ל הוא משום כל שאינה עולה ליבום יעו"ש, משמע דאל"ה הי' מהני החליצה למפרע, וליכא חסרון משום אין ברירה, כמש"כ, כיון שהמקרה העתידה גורמת הדין, אבל כיון דמ"מ הי' אסור ביבום מעיקרא, קרינן בזה כל שאינה עולה ליבום, ולא חשיב זה כאיסור דבר אחר גרם לה

והא דחייב בקרבן לר"י אף דלכאורה לא הי' מתחילה סבת איסור בעולם, דהרי אליבי' מעיקרא קרינן ובן אין לו, ולמה יביא קרבן בהתחדש אח"כ ע"י ולד בן קימא איסור דלפ"ד לכל ענין שלילה לא מהני לומר איגלאי למפרע, אמנם באמת גם לר"י הי' מעיקרא סבת איסור אשת אח, אלא שהי' גם סבה המתרת ועל זה מהני עקירה למפרע לבטל סבה המתרת

אמנם בענין זה מתי אמרינן איגלאי למפרע צריך עיון רב דהנה הרשב"א ז"ל כתב בתשו' סי' תש"ז, הובא בב"ש סי' מ', דבמקדש מעכשיו ולאחר ל' למ"ד תנאי הוי, אינו יכול לגרש מיד, דכ"ז שלא נתקים התנאי לא נגמרו הקדושין,