שערי ישר חלק ב רסג

שנתקים בפועל או נתבטל בפועל, אמרינן שחל הדין לדון כאילו חל למפרע, אי"צ לברירה, דעיקר החסרון בדבר שאינו מבורר, כתב הר"ן בנדרים פ' השותפין דאין הדין חל על הספק, ובתנאים לא חל שום דין על הספק, ורק משעת הידיעה והבירור חל הדין, אבל במתנה על שני דברים, דאי אפשר לומר שהמקרה בעתיד תגרום הדין שיחול על דבר זה ולא על דבר השני דענין זה אינו בכלל התנאים, דהתנאים מועילים רק לקים או לבטל הקנין, אבל לברר בין החפצים, אינו בכח מקרה העתידה להועיל רק בדרך בירור וסימנא בעלמא, ועלינו לומר אח"כ איגלאי מילתא למפרע ממש, וזה הוא עיקר היסוד בדין ברירה, דמ"ד יש ברירה סובר דאמרינן שכבר הי' עומד לכך, ומ"ד אין ברירה סובר, כיון שלא הי' מעיקרא בעולם שום סבה לחלות הדין, אי אפשר לומר עכשיו שכבר חל למפרע, והבירור של עכשיו אינו מועיל כלום כיון שעלינו לומר שכבר חל מעיקרא, וכן יש להתבונן מדין הנהנה בפועל, דבאומר שני לוגין שאני עתיד להפריש, למ"ד יש ברירה, הוא רשאי לשתות מיד, משום שעכשיו כבר חל התרומה על הנשארים, ובתנאים סובר הרמב"ם דמה"ת אסור להתנהג עכשיו טרם שתקים התנאי בפועל, וכן הבאנו לעיל דברי הירושלמי בתנאי דע"י שתבעלי לפלוני שאסורה להבעל, דעד אחר גמר הבעילה היא כאשת איש

ובס' דו"ח להגרעק"א ז"ל במס' עירובין ד' ל"ו, על המשנה מתנה אדם על שני עירובין וכו' הביא שם דברי הר"ן בשם הרמב"ן ז"ל שכ' דרק במתנה על שני תלוי בדין ברירה, כגון אם יבוא חכם למזרח ואם יבוא למערב, כתב שם וז"ל אינו מבין דברי קדשו, במה נקרא הך דהכא מתנה על שני דברים, דהתינח אם עירוב אחד הי' קונה או למזרח או למערב, אבל כיון דבאמת אין עירוב המזרח פועל כלום למערב וכן להיפוך, וכל אחד הוי מילתא באפי נפשי', ולגבי כ"א הוי מתנה בדבר אחד, דכשמניח במזרח ואומר אם בא ממזרח, יהא עירובי זה עירוב ואם לא יהא בטל, זה מהני, וכשמניח אח"כ במערב ואומר אם בא ממערב יהא עירובי עירוב ואם לאו יהא בטל, זה ג"כ מהני, וכיון דכ"א בפ"ע מהני, למה יגרע מה שמערב בב' מקומות ובכל חד מתנה תנאי בחד מילתא וצע"ג עכ"ל. ולענ"ד דברי הגרע"א ז"ל אינם מובנים מה הי' ניחא לו יותר אם הי' עירוב אחד קונה במזרח או במערב, דהרי גם באופן כזה יש מקום לומר, שאם הי' מתנה על מזרח בתנאי ואח"כ על מערב בתנאי שמהני, כגון אם יתן אחד כסף, לבעל שדה והוא יקנה בתנאי שאם ירדו גשמים תהא השדה קנוי' לראובן, ואם לא ירדו גשמים תהא קנוי' לשמעון, דעל כל הקנאה איכא תנאי בין אם יעשה זה בשתי הקנאות בזאח"ז, ובין אם יעשה בב"א, ואם מוצא הגרע"א ז"ל דבכה"ג חשוב כמתנה על שני דברים, כ"כ בשני עירובין הוא מתנה עכ"פ על שתי שביתות, שאי אפשר לקנות בשתיהן

ונראה לענ"ד שהטעם בזה דהכלל הוא דתנאי מילתא אחריתא היא, כלומר דבכל ענין תנאי צריך להיות שכח המעשה עכ"פ נעשה כבר במעשה זו, רק שמקרי קיום התנאי, ובטולו יגרמו לחלות הדין לעקור או לקים, ולפי"ז אי אפשר בשום פנים לעשות שני מעשים הסותרים זה את זה, אף בדרך תנאי, דאין לו כח להכניס כח הדין במעשה השני' הסותרת כח מעשה הראשונה, וכן בנותן שני עירובין למזרח ולמערב, אי אפשר להכניס כח קנין שביתה במזרח ומערב אף ע"י שני עירובין, והנסיון יורה לנו שאם אח"כ יבטל את שני התנאים, ואז צריך שיחולו שניהם במזרח ובמערב, ואז יתבטלו שניהם, וזה לא יתכן אלא שמעיקרא לא הי' לו כח ע"ז, ולכן במתנה על שני דברים אי אפשר רק בדרך בירור, שעושה רק מעשה אחת והמקרה העתידה תברר על העדר, על מי נעשה המעשה וזהו ענין ברירה ממש. והדברים נכונים ומסתברים בעזה"י

ומה שחלק הרמב"ן ז"ל בין מתנה על מקרה של מעשה לבין אם מתנה על מקרה של רצון, שבאומר רציתי אלך וכן בע"מ שירצה אבא אז גם במתנה על דבר אחד תלוי בברירה, נלענ"ד שבתנאי של רצון כונת המתנה על רצון של עכשיו ורק הרצון של אח"כ יברר את הרצון למפרע, דבתחילה ברצון שלו או של אחר הוא רוצה שירצה גם עכשיו, ולמ"ד יש ברירה סובר דהוי כאילו הוברר שמעיקרא הי' רצונו כך, ולמ"ד אין ברירה לא מהני

ובזה יובן לנו גם מש"כ הר"ן בפ"ק דגיטין לענין משתעבדנא לך ולכל מאן דאתי מחמתך, דמהני אף למ"ד אין ברירה, משום דאפשר שישתעבד לכל העולם בזאח"ז יעו"ש. דלפי מש"כ עיקר ההבדל בין מתנה על דבר אחד למתנה על דבר אחד למתנה על שני דברים, משום דאי אפשר שיה' בכח המעשה עכשיו על שני דברים שסותרים זא"ז, ובמשתעבדנא לכל דאתי מחמתך, שיש די בכח כסף דהשתא לשעבד להרבה בני אדם בזאח"ז, נמצא דגם בשני דברים אפשר שהסבה שאח"כ תגרום הדין למפרע, שמה שיבוא מחמתו יגרום הדין למפרע כמו בכל התנאים, וכל שהסבה העתידה גורמת הדין, אי"צ שיחול הדין למפרע ממש, דבאמת לא הי' שום דין קודם אף כפי שגלוי קמי שמיא, אבל בשני לוגין או בשני עירובין, דאי אפשר שמקרה העתידה תגרום הדין כמש"כ, ורק המקרה מבררת למפרע ממש, וזה תלוי בדין ברירה כמש"כ

ונלענ"ד דגם בקנינים דעלמא כה"ג, שאם יתן במתנה לראובן אחת משתי שדות, ויתנה שאם ילך למקום פלוני תהי' שדה זו קנוי' לך ואם לא תלך תהי' השדה השני' קנוי' לך, שבכה"ג יועיל גם לדידן דקיי"ל אין ברירה, כיון ששתי ההקנאות האלו אינן סותרות זל"ז כלל, דהרי יכול להקנות לו את שתיהן, או ע"י קנין סודר, או ע"י חזקה, ומשו"ה הוי כמתנה על דבר אחד,