שערי ישר חלק ב כו

הכהן והלוי כשאר נכסיהם ואינם עוד סוג מתנות כהונה, דרק כ"ז שהם של השבט הם סוג כהונה, אבל כשנותנם לכהן וללוי פרטי אז בטל מהם סוג זה, וענין מצוה זו הוא שבזמן ההוא יכלה כל גמר מצות נתינה של הצמחים, ומצוה זו ודאי שהיא מצוה בפ"ע שלא מחמת דין ממון, כ"כ מוכח מזה שגם עיקר מצות נתינה תו"מ וחלה ובכורים, יש בזה מצוה בפ"ע מלבד מצות השבת ממון לבעליהם, וקצת ראי' לזה נלענ"ד מהא דאמרינן במס' ב ד' י"א ע"ב במעשה דר"ג וזקנים דמשו"ה לא הקנה בקנין חליפין משום דמתנות כהונה נתינה כתיב בהו, חליפין דרך מקח וממכר הוא, דבפשטות אינו מובן כיון דעיקר מצות נתינה במתנות כהונה הוא מדין השבת ממון כמו בשאר השבת ממון, מאי נפ"מ באיזה דרך הוא משיב ממון לבעליו, עכ"פ השיב הממון ויצא מרשותו, ונכנס לרשות הכהן והלוי, וע"כ נראה דבתו"מ איכא מצות נתינה מצוה לשמים גם מלבד משפט הממון, ולפי"ז אפשר לומר דבשאר מתנות כהונה כמו פדה"ב וזרוע ולחיים וראשית הגז ופדיון פ"ח וכה"ג דיכול להקנות לכהן גם ע"י קנין חליפין. וצ"ע בזה כי הוא דין מחודש:

ולפי"ז מצאנו מקום לישב דברי התוס' דב"ב הנ"ל דסברי דבספק תו"מ וכיוצא בזה מתנות כהונה שבאים מחמת גידולי קרקע חייב מספק לקים מצות נתינה ורק דמאי שהוא דרבנן לא תקנו בזה חיוב מצות נתינה, ויש להוסיף דבדמאי פטור גם ממצות ביעור, כדתנן בפ"א דדמאי משנה ב', ומה שהקשה בס' שער המלך בפ"ט מה' מעשר על דברי תוס' הנ"ל, מהא דאמרינן בירושלמי פ"ג דחלה בהא דתנן במשנה בגר שנתגיר דאם ספק אם נעשה העיסה קודם שנתגיר, דחייב בחלה מספק, דמקשה שם ממשנה דחולין דבספק כה"ג לענין פרה שנשחטה אם קודם שנתגיר דפטור, ומשני שנוטל דמים מן השבט, לפימש"כ י"ל דגם אם נוטל דמים מן השבט מקים בזה מצות נתינה, ורק היכא שהוא חייב ליתן גם מחמת דין משפט הממון מחויב ליתן בחנם, אבל בכה"ג דליכא דין משפט ממון דהמע"ה ורק מצות נתינה מתקימת המצוה גם אם נוטל דמים בעד החלה, וכמו דמצינו לענין גט דכתיב בתורה ונותן בידה, ואמרינן במס' גיטין ד' כ' ע"ב, בכתב לה גט על טס של זהב ואמר לה התקבלי גיטך והתקבלי כתובתך דנתקבלה גיטה ונתקבלה כתובתה, והנה בחי' הרשב"א מפרש שם דמחלה חוב כתובתה, הובא בב"ש סי' קכ"ד סק"כ, אבל התוס' מפרשים שם כפשוטו שנותן לה בפרעון כתובתה ומ"מ חשיב נתינה, ונזכרתי אשר בימי חרפי שמעתי מדו"ז הגאון ר' אליעזר גורדון זצ"ל שעמד על שיטת התוס' מהא דאמרינן במס' ב"מ דלא מהני חליפין במתנות כהונה דהוי דרך מו"מ, והשבתי לו שלדעתי מה שאמרו בגמ' דרך מו"מ הוא רק על דרך הקנין שיהי' דרך נתינה, אבל מה שמחשב דמי הגט בפרעון כתובה אינו חסרון בעצמות הנתינה, ולפי"ז לשיטת תוס' בזה י"ל דגם מה שנוטל דמים מן השבט אינו חסרון בעצם הנתינה:

וכן נראה לי דגם בהא דתנן במשנה ביבמות ד' צ"ט בכהנית שנתערב ולדה בולד שפחתה דמוכרים התרומה והדמים שלהם, שהקשה מזה בס' שער המלך על דברי תוס' דב"ב הנ"ל, די"ל דהא דקתני ומוכרים הכונה כמו שאמרנו בביאור הירושלמי שנוטל דמים מן הכהן, אבל אופן ההקנאה יהי' ע"י משיכה והגבהה כמו דרך הקנינים במתנות מטלטלים באופן שלא יהי' חסרון בשם הנתינה עוד מצאתי בחי' הריטב"א שם למס' יבמות שכתב דאיכא גירסאות במשנה זו, וז"ל פרש"י ז"ל במשנתנו ומוכרים התרומה והדמים שלהם ויש מקשים כיון דספיקא דאורייתא הוא היכי שרינן לעשות כן ולגזול את השבט ולבטל מצות נתינה, ומתרצים שלא חיב הכתוב מצות נתינה לישראל אלא בודאי, ואין כאן משום גזל עד שיודע בודאי שהוא חייב בנתינת תרומה, ויש גורסים אין מוכרים את התרומה ואם מכרו הדמים שלהם, ובנוסחאות ישנות גרסינן כדגרש"י ז"ל. עכ"ל ולפי"ז י"ל דהתוס' בב"ב הנ"ל קבלו הגירסא דאין מוכרים, אבל קשה טובא מאי נפ"מ בין לכתחילה לבין דיעבד, דאם מחויבים לכתחילה גם אם מכרו ליחייבו דמה לי הן מה לי דמיהן הלא קמישתרשי להו, שהוא נחשב כאילו המתנות בעין כמש"כ הקצוה"ח סי' רמ"ד, וכמו שנתבאר ענין זה בדברינו שע"ג פכ"ה, והנה כמו שקשה על דברי תוס' דב"ב הנ"ל כ"כ יש לתמוה על דברי הריטב"א מה דשקיל וטרי בקושית היש מקשים וכן מה שהביא דיש גורסים אין מוכרים את התרומה הלא משנה מפורשת היא בספק בכור אחד בכור אדם ואחד בכור בהמה בין טמאה ובין טהורה המע"ה וכן כמה סוגיות ומשניות מפורשות דספק מתנות כהונה פטור מנתינה, ולפימש"כ י"ל דאם נימא דבתרומות ומעשרות מצות הנתינה היא מלבד איסור גזל, יש מקום לומר דהכהן מיקרי מוחזק, כיון דהישראל מחויב ליתנו מחמת המצוה הרי ממילא גם קודם שנתנו הרי הוא בחזקת השבט ולא בחזקת ישראל, ומשו"ה משני טעמים דהוי ענין גזל וביטול מצות נתינה פריך הריטב"א בשם היש מקשים דליחייבו בספק, והמתרצים סוברים דמצות נתינה לא נאמרה בתו"מ ג"כ רק על הודאי, וכן י"ל בטעמא של הני דגרסי דאין מוכרים לכתחילה, דסברי דבתו"מ איכא מצות נתינה מלבד דין גזל והפסד ממון של השבט, וסברי דאם מוכר לכהן אינו מקים מצות נתינה כלום דנתינה הוי רק בנותן במתנה ולא ע"י מכירה, וכמו שהבאנו שיטת הרשב"א בגיטין דסובר בנותן גט ופורע בדמי הניר את חוב הכתובה דלא קרינן בזה ונתן אם לא שמחלה קודם נתינה את חוב כתובתה, ומשו"ה אינם רשאים לכתחילה למכור דמחויבים מספק לקים מצות נתינה בתו"מ, אבל אם עברו ומכרו הדמים שלהם דענין זה מה שאם עבר ומכר הישראל התו"מ שמחויב לשלם הוא מדין ממון של מתנות כהונה,