שערי ישר חלק ב רמח

הוא דלא מהני בלא סהדי, אבל קדשה בשטר שהוא כתב ידן, אעפ"י שאין עליו עדים מהני, דכשהיא מוציאתו כאילו יש עדים בדבר עכ"ל. דמדברי הר"ן בפ' המגרש אין רמז כלל לענין זה, שיהני סברא זו מה שמתברר ע"י ראיית הגט במקום עדים לקיום הדבר, ושם כתב הר"ן רק לענין דין שער שיהני בלא עדי מסירה, ועדי חתימה הוו במקום עדי מסירה, אבל לא זכר כלום לענין עדים לקיום הדבר, דענין זה יש לדון גם לר"מ דס"ל ע"ח כרתי, וכמו שכ' ר"ת הובא בתוס' גיטין ד' ד' ע"א, דגם לר"מ בעינן עדים בשעת מסירת הגט משום דשב"ע, יעו"ש, ולעיל בפ"ד כתבנו דגם מדברי הר"ן בפ' האומר יש לפרש כדבריו בפ' המגרש, אכן גם אם נאמר כסברא זו דמסירת שטר חתום בעדים מהני כעדים גם לקיום הדבר, הוא רק מסירת שטר ליד האשה דהמסירה הוא מעשה הקדושין והגירושין, י"ל שבדבר כזה שהמעשה עצמה מבררת על עצמה, בכה"ג אי"צ עדים אחרים לקיום הדבר, דהרי יש תחת ידה בירור על המסירה, אבל בשליחות שדין השליחות אינו חל ע"י מסירת הגט ליד השליח וחל ע"י אמירה, ואם אמר לו הוי שליח קודם מסירת הגט לידו, לא מהני בלא עדים, וכשמסר הגט ליד השליח לא חזר למנותו שליח מחדש, וליכא כאן דין שליחות, ומה יועיל בזה שע"י הגט שבידו מוכח שמסר לו הבעל, אבל עיקר השליחות הרי נעשה שלא בעדים, ולכן דברי המהרי"ט מסתברים בזה דלא מהני מה שהגט נפיק מתותי ידי' רק לענין נאמנות ולא לקיום הדבר, ואפשר שענין זה תלוי בחקירה שכתבנו בפ"ג, אם מהני בדשב"ע כשעושה בלא עדים ואח"כ יתחדש עדים ע"י מעשה הראשונה וצ"ע

ולבאר שיטת הרמב"ם בזה נלענ"ד דסובר, דעיקר דין דבר שבערוה שהצריכה תורה עדים, בין בשעת המעשה לקיומו של דבר, ובין לאחר המעשה לבירורו של דבר, הוא רק כל ענין שנתחדש אצל האשה בין לגירושין ובין לקדושין, והנה באשה שעשתה שליח קבלה בין לגירושין ובין לקידושין שנתוסף אצלה יד שני' לגמור הגירושין או הקדושין, הוי התחדשות אצל האשה, וכל חדוש והתחלה בדין התרת האישות או איסור אישות הוי דבר שבערוה, שהצריכה תורה עדים לקיום הדבר, בין בשעת מעשה בין לענין בירור אצל בי"ד, אבל לענין שליחות האיש, שע"י השליחות מתוסף אצלו יד שני', אינו בכלל דבר שבערוה, שהאיש אינו נאסר ואינו ניתר, ורק האשה היא הנאסרת והניתרת, ולכן כשאנו דנים אצל האיש, הוא ככל שליחות דעלמא דאי"צ עדים לקיום הדבר, ואף שע"י שליחות האיש יוגרם דין על האשה, אבל כיון שעיקר הענין אינו דבר שבערוה, לא משגחינן על הדברים המסתעפים עי"ז בתולדה, ומוכיח ענין זה משליח הגט, דהרי מוכח מסוגית הש"ס ריש גיטין דשליח הולכה המביא גט אי"צ להביא עדים שנעשה שליח בעדים, וכן מוכח מסוגית הש"ס ריש פ' התקבל, אף כי שבתולדה יהי' נוגע הדבר לדשב"ע. והנה לשיטת הראשונים דסברי דצריך עדים בשליחות לקיום הדבר יפרשו בסוגיות הנ"ל שהשליח אומר שנעשה בפני עדים, וכיון שנאמן הוא לענין זה שהבעל מסר לידו הגט, אמרינן מסתמא בהכשר נעשה, וכמו דמהני באשה המביאה גיטה חתום בע"ח, אף דלשיטתם לא מהני ע"ח ע"מ אלא אמרינן מסתמא בהכשר נעשה, כמש"כ בתוס' גיטין ד' ד' ע"א ד"ה דקיי"ל יעו"ש. והרי"ף בפ' המגרש הוכיח מהא שנישאת ע"י עדי חתימה דר"א סובר דמהני ע"ח בלא ע"מ, דאי ס"ד דבעינן דוקא עדי מסירה, איך נשאת ע"י הגט, ליחוש דילמא לא היו עדי מסירה בשעת נתינה, ולשיטת הרי"ף מוכח דאי"צ עדים לקיום הדבר במנוי שליח להולכת הגט, דאל"ה איך נאמן השליח כשמביא הגט שהבעל עשהו בפני עדים, דעל זה אין הגט מוכיח, ומפרש הרמב"ם בטעמא דמילתא משום דאי"צ עדים בשליחות הולכה, דהתחדשות של שליחות זו לא נתחדש עדיין כלום אצל האשה המתגרשת אלא באיש המגרש, וכ"כ באיש שעושה שליח לקדש, אי"צ עדים לקיום הדבר אבל בשליח קבלה בין לגירושין ובין בקדושין שמתחדש דין אצל האשה, הוי דבר שבערוה דלא מהני בלא עדים

ובהא דכתב הרמב"ם בפ"ט מה' גירושין הל"ב וז"ל אמר לסופר כתוב לי גט לאשתי, כתבו ונתנו לבעל בלא עדים ונטלו הבעל ונתנו לשליח ואמר לו תן גט זה לאשתי בפני עדים, והלך השליח ונתנו לה בפני עדים הרי זו ספק מגורשת, שאין השליח נאמן להתיר הערוה, אעפ"י שהוא ע"א, אלא מפני כתב העדים שחתמו על הגט שהן כמו שנחקרו עדותם בבי"ד עד שיהי' שם מערער כמו שבארנו שם, ואם היו שני עדים שיעידו על גט זה שהבעל נתנו לשליח לגרשה בו הרי זו מגורשת, עכ"ל, והקשו מדברי הרמב"ם אלו למש"כ בפ"ג מה' אישות שהבאנו, הובא בכ"מ בפ"ג מה' אישות וז"ל כתב הרמ"ך כמו שליח הגט והוא עצמו כתב בה' גירושין פ"ט שאם עשה שליח צריך עדים, ונראים דבריו סותרים זה את זה, עכ"ל, ובלח"מ שם מקשה כ"כ איך מוכיח הרמב"ם משליח הגט דאי"צ עדים, כיון דגם הוא סובר לחלק בין גט החתום בעדים או לא, יעו"ש, במשנה למלך ובהגה שם

ונראה לענ"ד דאין שום סתירה בפסקי הרמב"ם הנ"ל, דהרי זה מוכח גם מדברי רמב"ם בפ"ט מה' גירושין הנ"ל, שאי"צ עדים בשליח הולכה לקיום הדבר, דהרי אומר בהלכה זו שאם לא הי' עדים הרי זו ספק מגורשת, ואם הי' צריך עדים לקיום הדבר, צריך להיות גט בטל, כמקדש בלא עדים, אלא מוכח דאי"צ עדים לקיום הדבר, ומצריך עדים רק לבירור, וכיון שאינו מבורר משו"ה הוי ספק מגורשת, ומה דמצריך בדין זה עדים לברר על שליחותו, ובעושה שליח לקדושין אינו מצריך עדים גם לבירור נלענ"ד דסובר הרמב"ם דכמו דאי"צ עדים בשליחות על קיום הדבר, וכמו שמוכיח משליח הגט כמו שבארנו, כ"כ אי"צ עדים לבירור, דכיון דענין השליחות של בעל לא חשיב כדבר שבערוה, ממילא גם על הבירור אי"צ עדים וסגיא בנאמנות ע"א, ובע"ד מהימן, כמו בנאמנות לענין שליחות על הפרשת