שערי ישר חלק ב רמו

מועלת בלא עדים, והעדים שמעידים אח"כ לברר הדבר לפני בי"ד, כיון שמעידים כל כת על דבר שלם מהני עדותם לדין חזקת ג' שנים אבל בנידון של הרמ"ה ז"ל דבעינן עכשיו בשעת מסירה עדים לקיום הדבר, היינו שיהי' עכשיו מוכן עדים לסלק ערעור הבעל ואם נאמר שיהני ע"י שתי כתי עדים עדות של השליחות ועדות של המסירה הוי חצי דבר, אף שבאמת אח"כ הי' מועיל עדות של כל כת דבשעה שראו עדים הראשונים שאיש זה נעשה שליח לא הי' אפשר לראות יותר, אבל עכשיו צריך שיתקיים ע"י שתי כתי עדים ענין אחד שלם שהוא עדות על שני הענינים יחד, שצריך להיות בבת אחת, וכל דבר שצריך בבת אחת, לא מהני שיהי' חצי ע"י כת אחת וחצי ע"י כת שני' ולכן נלענ"ד אף שבאמת הרמ"ה ז"ל סובר כשיטת הרי"ף ז"ל, דכן כתב להדיא בספרו "יד רמה" על ב"ב בפ' חזקת הבתים. שהטעם דג' שני חזקה דלא הוי חצי דבר הוא כדברי הרי"ף משום דמהני לענין שלומי פרי, אבל דין זה הוא מוסכם גם לשיטת תוס', ועי' בפ"ת ח"מ סי' רע"ז שהביא מתשו' חת"ס להוכיח שהטוש"ע נקטו להלכה כשיטת הרי"ף ולא כשיטת התוס', ולפי מש"כ אינו מוכרח כלל

ולפי"ז נ"ל דקדושין שצריך עדים לקיום הדבר, לא יועיל אם כת אחת ראו התחלת המעשה, וכת השני' ראו את גמר המעשה, אף אם יהי' באופן שבהתחלה אי אפשר לראות הגמר, דבכה"ג לשיטת תוס' אם יבואו העדים אח"כ לברר לפני בי"ד הי' מהני עדותם, דכל כת מעידה מה שהי' אפשר לראות בשעה ההיא, כמו בעדי חזקה, אבל כיון דחלות הקדושין הוא רק ע"י העדים, וכל כת הוי חצי דבר, ולא שייך ענין זה לענין מה שכתבו התוס' והרא"ש לקרוב ופסול שנצטרפו בשעת ראיית מעשה הקדושין, שהבאנו לעיל בפ"ד, דהוכחנו מזה דלשיטתם לא בעינן בראית עדי קדושין יותר מראיית עדים בכל דוכתא, משום דהתם מתקימים עכשיו הקדושין ע"י עדים הכשרים לחוד, דמה שרואים עכשיו גם הקרובים ופסולים אינו מגרע לשיטתם, דחסרון צירוף קו"פ לא נאמרה בתורה רק בהגדה ולא בראי', אבל לענין חצי דבר, לכו"ע כמו דלא מהני חצי דבר בהגדה, כ"כ לא מהני בקדושין לענין חלות הקדושין, דהרי עיקר היסוד דצריך עדים בקדושין לקיום הדבר, הוא משום הכתוב עפ"י שנים עדים יקום דבר, וכיון דדרשינן דבר ולא חצי דבר, אי אפשר שיתקימו הקדושין חצי דבר עפ"י כת אחת וחצי עפ"י כת שני', וכללו של דבר דלענין עדים בקדושין צריך שני דברים, שיהיו עדים מזומנים בשעת ראית המעשה, שיכולים אח"כ לברר לפני בי"ד ע"ד מעשה הקדושין, דאל"ה אין שייך כלל שם עדים עליהם, דלראות לחוד אם לא יוכלו להעיד אח"כ, אין זה עדות כלל, והשנית שעי"ז שהם מזומנים להעיד אח"כ מתקים עכשיו הקנין על ידם, ולעיל בפ"ד הבאנו דברי האבני מלואים, בהא דאמרינן במס' קדושין ד' מ"ג, למ"ד אין שליח נעשה עד משום דהו"ל כגופו, שהקשה מ"ש ענין זה מהא דנאמן בעל המקח לומר לזה מכרתי, ולפי מש"כ הוא פשוט, דבקדושין שצריך עדים לקיום הדבר, ובע"ד אינו עד, אבל במכירה שמתקימת בלא עדים, וקיום הדבר הצריך אח"כ בשעת הגדה לפני בי"ד, אז מתקים אח"כ גם ע"י המוכר שאז אינו בע"ד, ותחילתו בפסול ליכא בכה"ג, כדאמרינן במס' ב"ב ד' מ"ג וליסתלקו תרי מינייהו, וכמו שבארו בזה הראשונים ז"ל כ"א לפי טעמו, יעו"ש

והנה מה דשקיל וטרי בתשו' מהרי"ט הובא בקצוה"ח סי' נ"ב, לענין עדי קדושין שעמדו בשעת קדושין, במקום שהי' חרם על העדים, שלא יהיו לעדים בקדושין הנעשים שלא בפני החכם ופרנסי הקהל, שחקר שם מתי נפסלים העדים מחמת החרם, אם בשעת ראית הקדושין, שאז הקדושין בטלים, או אחר גמר ראייתם, ואז הקדושין קיימים, דבשעה שראו עדיין כשרים הם, יעו"ש כל הפלפול בזה, והנה לכאורה לפי מש"כ דעכ"פ בעינן שיהיו העדים ראוים להעיד אח"כ, דאל"ה אין תורת עדים עליהם, דלראות באופן שלא יהי' כח להעיד לא חשיבי עדים כלל, ובכה"ג שאחר הראי' הם נפסלים מחמת החרם ולא יהיו כשרים להעיד, ואיך יתקים על ידם הקדושין, ואפשר לומר דאף דבעינן שיהי' ראוים להעיד על ראייתם, מ"מ כיון דעכשיו בשעת ראי' ליכא בהם שום פסול להעיד, אף דידעינן שבע"כ תיכף יפסלו לעדות, אבל כיון דלא בעינן שיעידו אח"כ בפועל, אלא שיהיו ראוים להעיד, ועכשיו עדיין הם ראוים רק מחמת שיודעים אנו מה שיתחדש עליהם תיכף הפסול, ענין זה אינו מגרע, וקרינן בזה עפ"י שנים עדים יקום דבר, אבל אין לתרץ ולומר דמה"ט הם חשובים כראוים להעיד, דכשיבואו לבי"ד יאמנו דבריהם מחמת פלגינן דיבורא, היינו שיאמנו דבריהם על ראיית מעשה הקדושין, ולא נאמינם שבכונה באו להעיד, ולעמוד ולראות הקדושין, דבכה"ג שראו שלא במתכון לא עברו על החרם, וכמש"כ מהרי"ט שם, דזה אינו דאף דבי"ד מאמינים אותם ע"י דין פלגינן דיבורא, אבל אם באמת הם עברו על החרם, והם מכשילים לבי"ד להאמינם ע"י דין פלגינן דיבורא, אין זה תורת עדות, וכל מה שיעשה בי"ד ע"י עדותם הוא שלא כדין, דאף שהדבר אמת אין לעשות רק ע"י עדים כשרים, וכמו שבארנו ענין זה בהרבה מקומות בשער זה, אכן יש לתרץ בפשטות, דנחשבים עכשיו כראוים להעיד לפני בי"ד ע"י שיעשו תשובה כהלכה ואח"כ יבואו להעיד לפני בי"ד, ואז יש בזה שני ענינים הצריכים בעדי קדושין, דעכשיו הם כשרים וגם יש אפשרות שיהיו יכולים להעיד אח"כ לפני בי"ד, דהרי לעולם לא בעינן רק שיהי' אפשרות להעיד אח"כ, ואפשר שבנידון כזה תלוי בשיטת הראשונים ז"ל, אי בעינן כה"ג תחילתו בכשרות

ובהא שכ' בתשו' מהרי"ט לדון דאף אם נימא שנפסלים בשעת הראי', יש לקיים הקדושין, כיון שאנחנו לא ראינו המעשה, רק העדים מעידים עכשיו לפנינו שכן הי' המעשה שבאו בכונה לראות מעשה הקדושין להיות לעדים, והדין בבי"ד לומר פלגינן דיבורא, ואנו מאמינים אותם שראו הקדושין, ומה שאומרים שהיתה ראי' זו בכונה, אין אנו