שערי ישר חלק ב רמה

כל מה שיכולים לראות באותה שעה, וכן כשראו הקבלה, ראו כל מה שיכולים לראות באותה שעה וכו', והרמב"ן ז"ל כתב דהכא לא הוי חצי דבר, דכיון שמינהו שליח נעשה ידו כידה מעכשיו ולכשיתן לו תתגרש, וכן אלו שראו שקבל ראו שקבלה היא בעצמה שהרי ידו כידה עכ"ל, ולפי"ז בענין שליחות ומסירה לכו"ע לא הוי חצי דבר, דשליחות הוי לעולם דבר שלם אף לשיטת הרי"ף דרק לענין חזקה דכל שנה הוי באמת חצי דבר, ובהא סובר הרי"ף ז"ל דאם לא הי' איזה דין מחמת חזקת שנה אחת, לא הי' מועיל בזה עדות מיוחדות על ג' שנים, ולהכי כתב דרק משום שלומי פירי מהני, אבל ענין השליחות הוא דבר שלם בפ"ע, שהשליח נעשה כידה שיהני קבלתו, ומשו"ה הקשה הב"י על הרמ"ה דאיך אפשר לומר דעדי שליחות ועדי מסירה הוי כחצי דבר

והנה בתשו' הריב"ש סי' שי"ח הביא דברי הרמ"ה ז"ל בביאור רחב לתרץ קושית הב"י וז"ל, והרמ"ה ז"ל שהוא מבעלי סברא זו דכל שיש עדים על השליחות הוי כאתיוה בי תרי, אמנם הוסיף להחמיר והצריך שיהיו עדי השליחות עצמם עדי מסירת הגט מיד השליח ליד האשה וכו', אבל אם עדי מסירת הגט ליד האשה אינם עדי השליחות, לא מהני סהדותייהו וצריך שיאמר השליח בפ"נ ובפ"ע משום דכל כת וכת מעידים על חצי דבר וכו' ול"ד לשליחות קבלה דלא בעינן שיהיו עדי השליחות הם עדים מסירת הגט כדתנן בגיטין (ד' ס"ג:) ולא חשבינן לי' חצי דבר, דהתם כיון שהיא עשתה יד השליח כידה בעניני הגירושין, זהו עדות שלם הוא, שאינו צריך למסירת גט זה דכל שימצא גט חתום ומקוים ביד השליח, הרי הוא כאילו נמצא ביד האשה עצמה, והרי היא מגורשת ולאו חצי דבר הוא, וכו', אבל בעדי שליחות הולכה, אינו שליח אלא על גט זה למוסרו ליד האשה, ואין מסירתו ליד האשה כלום בלא עדות השליחות, כיון שאינו מקוים, וגם לא עדות השליחות בלא עדות המסירה, כיון שחכמים תקנו בגט שאין עדים מצוים לקיימו לסלק ערעורו של הבעל מעתה קודם נתינתו, או בקיום חותמיו או כשיאמר השליח בפ"נ ובפ"נ, כל שלא נתקיים כן, אילו יבוא הבעל ויערער אין ערעורו מסתלק אלא כשתביא האשה עדים שהבעל מסרו לשליח והשליח מסרו לידה, וא"כ הכל עדות אחת לסלק ערעורו של בעל, וכל כת וכת הוי חצי דבר, כ"ז כתב הרמ"ה בפרטי' בפ' התקבל באריכות מופלג כמנהגו, וכבר הובאה סברתו זאת בפשיטות בשמו בס' אהע"ז עכ"ל. ואחר כל האריכות בזה עדיין צריכים אנו למודעי להבין עיקר ההבדל בין ענין זה לנידון עדי אמירה, ועדי קבלה שבפ' התקבל, והב"ש בסי' קמ"ב ס"ק כ"א אחרי שהביא שיטת תוס' בב"ק ד' ע' ע"ב דסברי דהכל תלוי אם היו יכולים לראות יותר, ושיטת הרי"ף ושיטת הרמ"ה שהוא כשיטת הרי"ף כתב בזה"ל, והא דמהני כשהיא עושה ש"ק, וכת א' מעידים שעשתה אותו לש"ק וכת א' מעידים דקבל הגט, לפיס' שפיר, דלא היו יכולים לראות יותר, ולהרי"ף צ"ל משום דעדי אמירה אי"צ לעדי קבלה כיון שהגט בידו, והאי תירוץ דחו תוס' שם, וכ"כ הריב"ש סי' שי"ח אליבא דרמ"ה ומזה מוכח נמי דהרמ"ה ס"ל כהרי"ף, עכ"ל הב"ש. ולענ"ד אין כונת הריב"ש כמו שחשב הב דאם היתה כונתו למש"כ התוס' בב"ק שם דעדי אמירה אי"צ לעדי קבלה, מטעם דהשליש נאמן, הרי העיקר חסר מן הספר, דלא זכר כלום מנאמנות השליש, וכל האריכות בזה הוא באין שום מובן

ונראה לי דעיקר הכונה בזה דבשליח קבלה שנעשה כיד האשה לקבל גט להתגרש הוא ענין שלם בפ"ע, שאינו שייך לקבלת גט זה שאנו דנים עכשיו, שאם לא קבל גט זה, יכול לקבל גט אחר שינתן לו, לכשהעדים מעידים על אמירתה הם מעידים על דבר שלם שאינו שייך דוקא לקבלת גט זה, שעדי קבלה מעידים עליו, וכמ"ש הרמב"ן ז"ל שהבאנו לעיל, אבל בנידון זה שהשליח להולכה נעשה למסור גט זה שנמסר לידו, ועפ"י תקנת חז"ל אי"א למסור גט זה, רק באופן שיהי' בשעת מסירת הגט מוכן התיקון לסלק עירעור הבעל, וכשאין השליח יכול לומר בפ"נ ובפ"נ, צריך שיהיו עדים על השליחות ועל המסירה, ושני ענינים אלה מסלקים ערעור הבעל, כל כת וכת הוי חצי דבר, דבאמת בנידון זה העדים, על השליחות הוא באופן אחר מכל עדי השליחות דבכל עדי השליחות הם עדים שנתחדש באיש זה כח שליחות היינו שיכול לעשות מעשה שיועיל כאילו הי' עושה המשלח, ובשעה שהשליח עושה יכול לעשות בלי התבררות העדות בשעת עשייתו, ובנידון זה לא יועיל מעשה השליח רק באופן שתהא ההתבוררות של העדים בשעת מסירת הגט, וזה שהוסיף דלא מהני מסירת השליח בלא עדות השליחות, ועדות השליחות בלא עדי המסירה לא מהני, ועדות זו בכלל הוא לסלק ערעור הבעל, והוי הכל ענין שלם, ולענ"ד מוכח כל הענין שרק בכה"ג שצריך לומר בפ"נ כתב הרמ"ה ז"ל את דינו שצריך שיהיו עדי השליחות עדים על המסירה, דלדברי הב"ש גם בשאר שליחות הולכה כגון בגט כתוב בלא ע"ח ונשלח ע"י שליח, דבעינן עדי שליחות ועדי מסירה יהי' צריך שיהיו עדי השליחות עדי המסירה, ולמה לא פירש הרמ"ה את דבריו, ומדבריו מוכח הפוך זה דדוקא בנידון זה משום תקנת חז"ל לסלק ערעור הבעל הוי חצי דבר וכמש"כ: ועפ"י מש"כ י"ל דדין זה שפסק הטוש"ע באהע"ז למסור בפני עדי השליחות הוא לכו"ע, גם לשיטת התוס' דסברי דכל היכא שהעדים ראו מה שהי' אפשר לראות לא הוי חצי דבר, דהטעם בזה כיון שמעידים על מקרה של חזקה שהוא דבר שמתהוה בהמשכת הזמן, שאי אפשר להיות חזקת ג' שנים בענין אחר, הוי כל משך זמן דבר שלם, ורק לענין שתי שערות שצריך להיות בבת אחת, אם מעידים כל כת על שער אחת הוא חצי דבר, כ"ז הוא רק היכא דלא בעינן עדים לקיום הדבר, שהדין במציאות אינו תלוי בעדים, ומשו"ה כיון דמעשה של החזקה