שערי ישר חלק ב רלו

יקום דבר, אלא אם נכתב שטר קדושין ע"י כתב ידו בלא עדים בזה יש לדון דמאי שנא מכסף וביאה ועל זה תירץ הר"ן בקדושין פ' האומר בסוגיא דמקדש בע"א אי חוששין לקדושין בזה"ל, ומיהו אמרו בשם רמב"ן ז"ל דדוקא קדושי כסף וביאה הוא דלא מהני בלא עדים, אבל קדשה בשטר שהוא כ"י, אעפ"י שאין עליו עדים מהני, דכשהיא מוציאתו כאילו יש עדים בדבר דמי עכ"ל

ומעתה יבואר לנו גם מה דאנו סומכים אח"כ להשיא האשה ע"י שטר גט שבידה אף אם מתו העדים, דכיון שאנו רואים השטר גט בידה, אנו רואים עכשיו בעצמנו את כל מעשה הגירושין, וכן בכל שטרי קנין, וכשבי"ד מתירים את האשה להנשא עפ"י הגט שבידה, אינו קבלת עדות כעדות שבשטרי ראי', שנעשה אז קיום הדבר אצל בי"ד ע"י העדים הקיימים ובאמצעות הגדתם שבשטר, אלא כח בי"ד נתחדש ע"י ראייתם כראיית בי"ד שראו ביום דמהני ראייתם לענין בירור הדבר מק"ו שלא תהא שמיעה גדולה מראי', ולענין קיום הדבר הבי"ד בעצמם כעדים המקיימים הדבר ע"י ראי' או הגדה, ולפי"ז יהי' נפ"מ לענין יחיד מומחה, דבשטרי ראי' סגי גם ביחיד מומחה שיקוים השטר ע"י עדים החתומים או ע"י קיום עדות אחרים, אבל בשטרי קנין לא יהני יחיד מומחה, כמש"כ הרשב"א ז"ל ביחיד מומחה שראה ביום

וכן נלענ"ד מוכח מדברי הרי"ף פ' המגרש שהוכיח דלר"א ג"כ מהני עדי חתימה בלא עדי מסירה מהא דאמרו בגמ' פ' השולח שהעדים חותמים על הגט לר"א מפני תקון העולם, זימנין דמייתי עדי מסירה דאי ס"ד דלר"א לא סגי לן בע"ח, ליחוש דילמא לא איתיהיב לה בעדי מסירה, יעו"ש, והראשונים דלא סברי הכי כתבו דסמכינן דמסתמא בהכשר נעשה, דלכאורה לכו"ע צריך לנו לסמוך על חזקה זו, שמסתמא בהכשר נעשה, וכמו שכ' הרמב"ם ז"ל בפ"ז מה' גירושין דלא חיישינן שמא בטל הבעל את הגט, וכמו דאמרינן בגמ' ריש גיטין דלא חיישינן שמא נכתב שלא לשמה משום דסתם ספרי מיגמר גמירי, וכל כה"ג לענין שאר דיני הגט, וההבדל בזה נלענ"ד דבכל ענינים אם סומכים אנחנו על החזקה דמסתמא בהכשר נעשה, אז אנחנו רואים את הגט שהוא בכשרותו, וכמו בכל ענין נאמנות של עדים, אנו מחזיקים את העדים בחזקת כשרות, ואז אנחנו שומעים את דבריהם מה שאומרים הגדה מפורשת, אבל אם לא נשמע בפירוש דבריהם ונסמוך על ענין חזקות שמסתמא אומרים כהוגן, איכא חסרון בעיקר הגדה, כ"כ הוא סברת הרי ף בנידון זה, שאם הי' הדין לר"א דעדי חתימה בלא עדי מסירה לא מהני כלום, הלא אז מה שרואים בי"ד את השטר גט חתום בעדי חתימה, אין אנו רואים את מעשה הגירושין כלום, ואם נסמוך על שמסתמא בהכשר נעשה, הוא השערה בעלמא בלא ראי' וידיעה, ומזה הוכיח דע"ח מהני בלא עדי מסירה, ומשו"ה כשבא הגט ליד בי"ד רואים בי"ד ביד האשה את מעשה הגירושין, ––אבל לפי"ז יש מקום לדון שאם ימותו עדים החתומים על הגט קודם שניתן הגט ליד האשה שלא יהני, אכן מסתבר לומר דרק בשטרי ראי' הצריך הרמב"ם ז"ל שיקוים הדבר אצל ביד ע"י גוף העדים, בשעה שבי"ד רואים בשטר הגדת העדים, אבל בשטרי קנין עושים העדים את קיום הדבר, שיהי' בשטר כח קנין משעת החתימה, ואי"צ עוד לזכירת העדים וקיומם

פרק יא

והנה לענין עדות אשה נתבאר אצלינו בשער ו' פ"ו, דכל עדות שמעידים במיתת הבעל אינו בתורת עדות כדבר שבערוה שיוצרך עדים לקיום הדבר אצל בי"ד, והבי"ד שחותכים הדין הוא רק מכח הוכחה ורגלים לדבר, ועפי"ז קשה טובא מהא דמבואר במס' יבמות ד' כ"ה דלמ"ד גזלן דדברי תורה פסול לעדות אשה, ולא ס"ל פלגינן דיבורא, אם אומר הרגתי את פלוני לא תנשא אשתו, וזהו טעמו דרב יהודא במשנה שאומר הרגתיו לא תנשא אשתו, היינו דממ"נ אי אפשר לקיים הדין ע"י, דאם הרגו הוא רשע ואם לא הרגו חי הבעל, וכמבואר ענין זה בירושלמי על משנה זו בזה"ל הרגתיו, מה נפשך, קטלי' החשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו, לא קטלי' בחיים הוא עכ"ל. וענין זה שייך רק אם צריך עדים לקיום הדבר, שאעפ"י שהדבר אמת, גזיה"כ הוא שלא יחודש דין אצל בי"ד רק עפ"י עדים כשרים, אבל אם אי"צ עדים רק הוכחה ובירור, אין מקום לממ"נ לומר אם קטלי' ליכא עד כשר, דמה שגזלן פסול הוא משום חשש משקר, ובכה"ג שלא יצויר שיופסל העד רק אם הרגו, ואם איכא לנו הוכחה שנהרג אז אי"צ לנו לכשרותו של העד, ומוכח מזה דבעינן בזה כל תורת עדות, וכן בהא דקיי"ל כרבא דבאומר הרגתי דתנשא אשתו משום דפלגינן דבורא ומהימן שנהרג ע"י אחרים, ובמה שאומר שהוא הרגו אינו נאמן, ולרב יוסף דסובר דלא פלגינן דיבורא אינו נאמן כלל, כ"ז שייך רק בדין עדות ממש, אבל בדבר שצריכים רק איזה בירור והוכחה, אינו מובן חילוקים אלו, כיון שאין הדיבור פועל הדין רק אומדן הדעת מועיל בזה, היתכן לומר דלרבא דס"ל פג"ד איכא אומדן דעת יותר מלרב יוסף דס"ל לא פג"ד, וקושיא גדולה היא לי, ולא מצאתי מי שיתעורר בזה

אמנם יש להקשות בלא"ה בסוגיא דיבמות, למה אינו נאמן לרב יהודא באומר הרגתיו, אף דלא פלגינן דיבורא וגזלן דדברי תורה פסול לעדות אשה, יהא נאמן משום מיגו דאי בעי אמר נהרג ולא הרגתיו, וכמו שהקשו התוס' ושאר הראשונים בסוגיא דכתובות באומר בני זה וכהן הוא, שיהא נאמן במיגו דאי בעי אמר אינו בני וכהן הוא, והתירוצים שכתבו התוס' שם דלדבריו קרוב הוא, והרמב"ן ז"ל שכתב דלענין תרומה מהני מיגו מדין בירור, ולענין להשיאו אשה בעינן עפ"י שנים עדים