שערי ישר חלק ב רלה

קיום הדבר, מה שזוכרים העדות ע"י השטר, אבל לענין קיום השטר כשזה אומר זה כתב ידי וזה אומר זה כתב ידי, בעינן זכירה המועלת להעיד בע"פ על מנה שבשטר, וביאור הענין נלענ"ד, דהנה לכאורה אינו מובן עיקר היסוד דנקטינן שאם מעיד על מנה שבשטר סגי באומר זה כתב ידי, הרי עכ"פ ליכא רק ע"א על כל כתב וכתב, ואיך נעשה שטר מקוים בזה כעדות שני עדים שיהי' כמלוה בשטר ולא כמלוה ע"פ, וצ"ל דכמו שהאמינה תורה בדיני ממונות אם ראה אחד מחלון זה ואחד מחלון אחר, ואין העד יודע אם ראה גם חבירו, וליכא על כל ראי' ושמיעה רק ע"א, ועלינו לומר דלענין זה שהוא ע"א סגי בירור של ע"א, כ"כ אם אומר זה כתב ידי הוא מעיד על הגדתו שהגדת אמת היא נתקימה בזה הגדתו שתהא הגדת ע"א שלמה, שעל ענין זה האמינה תורה לעולם לכל ע"א, ומשו"ה אי"צ לצירוף אחר, כמו שמקים הגדתו שמעיד בעל פה, דלענין בירור הדבר לפני בי"ד על הגדתו, האמינה תורה לכל ע"א בלי צירוף חבירו, אבל לדין זה צריך שיהא זוכר זכירה המועלת להעיד בע"פ, אבל אם אינו זוכר העדות רק מכיר שזה כ"י, דשאינו מעיד על הגדתו רק מעיד על ענין אחר, על הכתב יד, בעינן שני עדים כשאר עדות דעלמא. והנה לשיטת הרמב"ם דגם בשטר המתקים ע"י הצטרפות בעינן זכירת העדות שיהי' ראוי להעיד, איך אפשר שיהי' ראוי להעיד עכשיו על מנה שבשטר, כיון דקיי"ל דעדים החתומים על השטר הוי כמו שנחקרה עדותם ואם רוצה לחזור הוי כחוזר ומגיד, וא"כ איך נחשבים עדי השטר כראוים להעיד, כיון שאם יעידו אין תורת עדות על הגדתם והרי הם כקרובים ופסולים, אלא צ"ל דאי"צ, עכשיו שיהיו ראוים להגיד הגדה אחרת בע"פ, אלא שיהיו ראוים שעל ידם יחול הדין שתועיל חתימתם לחדש כח אצל בי"ד, ולענין זה בעינן רק שיהי' להם כח עדות לקיום הדבר ולא כח בירור הדבר, דלענין בירור כבר נפסלו משום חוזר ומגיד, ומשו"ה י"ל דלהכי מהני לרבי בזה אומר זה כתב ידי וזה כתב יד חבירי, כשזוכר העדות ע"י השטר, אף דלא מהני זכירה כזאת להעיד בע"פ על המנה שבשטר, דלענין קיום הדבר שיצורף כח העדים עם החתימה שבשטר סגי לן אם השטר מזכירם על הדבר, ועדיין יש לעדים עם החתימה ביחד כח זכירה, וכשרים הם שעל ידם יחול הדין אצל בי"ד, כנלענ"ד בענין זה

וכל ענין זה שבארנו הוא רק לענין שטרי ראי' בדיני ממונות, אבל עדיין קשה לשיטת הרמב"ם איך יתרץ בהא דאשה נשאת עפ"י הגט אעפ"י שמתו העדים, הלא בעינן זכירת העדות בשעה שבא השטר לבי"ד, וכשמתו העדים או נפסלו מועיל השטר רק מדרבנן בדיני ממונות מפני נעילת דלת בפני לווים, ואין לומר דגם היתר זה להנשא עפ"י הגט הוא מדרבנן ולענין דין התורה נאמר דאפקעינהו רבנן לקדושין מינה, שהלא מדברי הרמב"ם עצמו בפ"ג מה' עדות מוכח דרק בדיני ממונות תקנו דאם סובר דגם בנשואים ע"י גט תקנו הוי לי' לפרש בהדיא דגם בדיני נשים תקנו, ולתרץ ענין זה עלינו לבאר ראשונה מהו עיקר כח העדות בשטרי קדושין, וגיטין, מכירה ומתנה שעיקרן נעשו לקנין, אם הם מעידים דבר מה שראו ושמעו, או לא, דלפי נוסח השטר שכתוב בו פלוני בן פלוני מגרש אשה פלונית, ועל זה חותמים העדים, ועדיין אין העדים יודעים כלום שאשה זו נתגרשה, והבאנו לעיל דברי הפנ"י ונה"מ ––שער זה פ"ג–– שג"כ העירו בזה, ומה שהקשינו על דבריהם, יעו"ש, ועכ"פ נלענ"ד שאין העדים החותמים בשטרי קנין מעידים שום דבר לפני בי"ד, אלא הם עדים להעיד לפני רואים שיהי' נקרא בשעת מעשה הקנין, היינו בשעת נתינת הגט העדים מעידים שראובן מגרש את אשתו, ובזה נגמר הכשרת השטר להועיל לקנין, ואי"צ שיהי' קיים השטר אחרי גמר הקנין להיות עדות לפני בי"ד, ומשו"ה שאני עדות זו מכל דיני עדות, דהכא לא שייך לדון משום מפי כתבם, דרק בעדות המעידים בבי"ד אמרה תורה שיעידו מפיהם ולא מפי כתבם, והכא אמרה תורה דוקא מפי כתבם שיהי' ענין שטר ע"י חתימתם, שכל הרואה יראה בו שראובן מגרש את אשתו וכל כה"ג בכל שטרי קנין, וכן אי"צ בזה דיני הזמה, כיון שאין באים להעיד לפני בי"ד, אמנם גם בענין זה בעינן תורת עדות עפ"י הכלל שאמרה תורה עפ"י שנים עדים יקום דבר, וכמו העדים המועילים בקדושין לקיום הדבר, כ"כ מועילים עדים החתומים בשטר לקיום הדבר שיחול הקנין על ידם, ומשו"ה גם בעדי שטר קנין בעינן שלא יתערב בחתימת השטר קרוב או פסול, שאם גם הקרוב חתם לשם עדות בטלה כל העדות, וכמו דמבטל קרוב או פסול עדות הכשרים העומדים בשעת קדושין, ואף דלפי"ז יקשה עלינו לשיטת תוס' במס' מכות ד' ג' ד"ה שמואל, דבראית מעשה הקדושין ליכא פסול נמצא קרוב או פסול, ובעדים החתומים על השטר פוסל התערובות קרוב או פסול, אכן יש לחלק דבעדים שעומדים בשעת קדושין מוכרח הענין שהם עדים להעיד לפני בי"ד אם יוצרך הדבר, דבלא זה קשה לצייר את שם עדות, ומשו"ה כתבו התוס' דכמו בכל עדות אם נצטרפו בראי' ולא בהגדה ליכא פסול התערבות קו"פ כ"כ ליכא חסרון בהתערבות קו"פ בשעת קדושין, כיון שהכשרים ראוים להעיד אח"כ בבי"ד, גם עכשיו תורת עדות עליהם, והריטב"א חולק ע"ז כיון דקיום הדבר של קדושין נעשה עכשיו ע"י העדים, ראי' זו כהגדה בבי"ד הוא, אבל בעדים החתומים על השטר שעיקר עדותם הוא בשעת מעשה הקנין, שיהי' נקרא בשטר שעדים מעידים שראובן מגרש אשתו, ומשעת גמר הקנין ואילך אי"צ שיתקיים השטר בעולם, וכה"ג שזה גמר עדותם דומה לעדות של הגדה, ומשו"ה פוסל התערבות של קו"פ לכו"ע, ומטעם זה מהני המסירה לר"מ בלא עדי חתימה בשעת קדושין, ובכסף וביאה בעינן עדים, דכיון שהעדים עושים כח השטר שזה עיקר סבת הקנין, קרינן בזה עפ"י שנים עדים