שערי ישר חלק ב רלג

בעלי דברים הם, ומשו"ה צריך דוקא הגדה בפה, אבל בשטר הנעשה למסור לבע"ד, חתימתם מקושרת עם המסירה לבע"ד, והמסירה לבע"ד היא גומרת עדותם בכה"ג אי"צ הגדה בפה, שהעדים עצמם אחר החתימה במסירתם לבע"ד הם גומרים עדותם, וקרינן בזה מפיהם, אלא כל זה הוא לבירור הדבר, ולא לקיום הדבר אצל בי"ד, ומשו"ה אם מתו העדים לא מהני מה"ת, אלא דבכה"ג מהני מתקנת חז"ל כדי שלא תנעול דלת בפני לווים, אבל אם לא מתו והם קיימים ושכחו העדות, בזה לא תקנו חכמים ונשאר על דין תורה, ולפי"ד מדויק לשון הרמב"ם שכתב אבל מדברי סופרים שחותכים דיני ממונות בעדות שבשטר אעפ"י שאין העדים קיימים, היינו שמה שחותכים את הדין לומר שיש כח לבית דין לחתוך הדין, על ידי חתימת העדים לחוד בלי העדים עצמם, שהעדים כבר מתו, הוא מדרבנן מפני התקנה, אבל אם העדים קיימים אעפ"י שאין באים להעיד עכשיו מהני מה"ת, דאם הי' כונת הרמב"ם ז"ל כמו שנקטו הרבה מפרשים שעיקר שטר ראי' הוא מדרבנן, לשון הרמב"ם אינו מדוקדק כלל, מה נפ"מ בין אם עדים קיימים או לא, הי' לו לומר אעפ"י שאין העדים מעידים לפנינו ותו לא, ומלשון זה מוכח להדיא דאם היו קיימים הי' מהני מה"ת, אמנם צ"ל דבכלל תקנת חכמים הוא גם אם העדים נפסלו בגזלנות מחמת או קורבה, דקיי"ל דמהני בעדות שבשטר, ורק אם שכחו העדות בכה"ג לא מהני, דלא תקנו ע"ז

ולפי"ז נלענ"ד בהא דנחלקו רוב הראשונים ז"ל על הרמב"ם בדין זה שיוצרך זכירת העדות, הוא בביאור הענין הנאמר בגמ' בעדים שחתמו על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בבי"ד, בכתובות ד' י"ח ע"ב ובגיטין ד' ג' ע"א, היינו דלשיטת הרבה ראשונים ז"ל הוא לכל הדין היוצא מהגדת עדות בבי"ד אחר החקירה ודרישה, וכמו שע"י הגדה נגמר כל כח בי"ד לחתוך הדין, היינו הבי"ד ששמעו את הגדת העדות, כ"כ בחתימת השטר נגמר כח זה לכל בתי דינים בישראל, ומשו"ה אי"צ כלל אחר מסירת השטר ליד הבע"ד או אחר חתימתם לדין כשרות או זכירת העדים, ואף אם מתו העדים מהני מה"ת, דאין להעדים שבשטר אחר חתימתם שום יחס והתקשרות עוד עם השטר, והרמב"ם ז"ל סובר דמה דאמר ר"ל דנעשה כמו שנחקרה עדותן בבי"ד, הוא רק לענין בירור העדות, שכבר גמרו עדותם בהגדה ואינם יכולים לחזור, ואם רוצים לחזור הוו להו כחוזרים ומגידים, אבל לענין קיום הדבר, עדיין תלוי ועומד הדבר, עד שיבוא השטר לבי"ד לעשות מעשה עפ"י השטר, אז יקום הדבר ע"י העדים עצמם ובאמצעות חתימתם שבשטר, ולכן אם מתו העדים לא מהני מה"ת

והנה לפי"ז עלינו לבאר בדין מי שנמחק שטרו, דאמרינן בגמ' ב"ב פ' גט פשוט ובב"ק ד' צ"ח דעדים יכולים להעיד מה שראו כתוב בשטר, שכתבו בתוס' כתובות ד' כ' בטעמא דמילתא דלא הוי כעד מפי עד, משום האי טעמא דעדות בשטר הוי כמו שנחקרה עדותם בבי"ד, ד, וכמו דמהני בעדים שיעידו ראינו עדות שנחקרה בבי"ד, וברמ"א ח"מ סי' ל' סעי' י"א בהא דכתב המחבר, העיד האחד בבי"ד זה והעד השני בבי"ד אחר, יבא בי"ד אצל בי"ד ויצטרפו עדותם, הגה: אבל אחרים ששמעו הענין אינם יכולים להצטרף דהוי כעד מפי עד (ב"י בשם מרדכי ישן) עכ"ל. ומפרש הט"ז בזה דוקא בעדים ששמעו עדות ע"א אינם יכולים להעיד בבי"ד דהוי עמפ"ע, אבל אם שמעו עדות שלמה של שני עדים יכולים להעיד, וכמש"כ בתוס', וכן נקט התומים ונה"מ להלכה דכ"כ אם הי' שטר בע"א, אין עדים אחרים יכולים להעיד שכך ראו בשטר זה דהוי עמפ"ע, דהא דמהני בנמחק שט"ח שיעידו עדים שכך ראו בשטר, הוא שטר החתום בשני עדים, והנה אף שלא בארו ההבדל בין שמעו חקירת בי"ד של ע"א בין חקירת בי"ד של שני עדים, הטעם מבואר דהא דלא מהני עמפ"ע, דבעינן שיעיד העד האחרון לפני בי"ד על ראית או שמיעת ענין המחיב, הלואה או הודאה, אבל אם שמע הגדת עדות, לא שמע דבר המחיב רק שמע בירור הדברים, דהודאת בע"ד, אף שעיקר ענין הודאה הוא רק נאמנות ובירור דברים, אבל עכ"פ הודאה מחיבת ג"כ משום קנין אודיתא, ומשו"ה אם שמע חקירת בי"ד של שני עדים, הרי שמע שנתחדש אצל בי"ד כח לחייב את ראובן במנה, אבל אם שמע חקירת ע"א, שבלי צירוף עוד ע"א, אין זה סבה המחיבת על תשלומים, ומשו"ה נקטו התוס' בפשיטות, דעדים ששמעו חקירת בי"ד מהני עדותם שיעידו בבי"ד אחר, כאילו ראו או שמעו דבר המחויב ממון, ומה"ט נקטו דאם ראו בשטר מקוים שראובן חייב לשמעון יכולים להעיד בבי"ד, כיון שדין שטר הוא כמו שנחקרה עדותן בבי"ד, והסמ"ע שכ' להלכה בסי' ל' דגם אם שמעו חקירת בי"ד של שני עדים דאין יכולים להעיד לפני בי"ד אחר, שהקשו עליו מהא דנמחק שטרא י"ל דמחלק בין שטר לחקירת בי"ד מעידים בע"פ, דבעדים בע"פ באמת לא נתחדש שום חיוב חדש על המתחיב, רק נתחדש לבי"ד כח לכוף את המתחיב, וכח זה הוא רק ביחוד לבי"ד זה שבפניהם, העידו העדים, אבל בנוגע לבי"ד אחר, אינם יכולים להעיד רק בירור הדברים, ולא ראי' ושמיעה מעצם דבר המחייב, אבל שטר דחשבינן כאילו נחקרה עדותם בכל בתי דינים וכשבאים עדים להעיד לפני בי"ד על שטר שנמחק הם מעידים שיש לבי"ד זה כח לחתוך את הדין, אבל עכ"פ דברי הסמ"ע הם נגד דברי תוס' ואין לסמוך על דבריו והנה כ"ז הוא לשיטת תוס' ושאר הראשונים דסברי שבעדות בשטר נגמר כל דין חקירת בי"ד וכמש"כ

אבל לשיטת הרמב"ם שבארנו דהא דאמרינן בשטר דהוי כמו שנחקרה עדותם בבי"ד, הוא רק לענין הגדה שאינם יכולים לחזור דהוו כחוזרים ומגידים, אבל לענין קיום הדבר אין נגמר הדבר עד שבא השטר ליד בי"ד, ואז נעשה קיום בדבר ע"י העדים עצמם ביחד עם ההגדה האמורה