שערי ישר חלק ב רלב

הדבר וקיומו, שהבירור מתברר ע"י אמירתם, והקיום הוא ע"י העדים עצמם, וההגדה היא אמצעיי, שעי"ז פועלים העדים לקיים דבר חדש זה, וכמו שבענין קדושין הנלמד מממון, עדי ראי' מקיימים הקדושין, שהראי' היא אמצעי שיקיימו העדים עצמם את חלות הקדושין, כ"כ עדים המעידים בע"פ לפני בי"ד, הגדה שלהם היא אמצעי לקיום הדבר אצל בי"ד, והנה בשטרות דקיי"ל שהוא כמו שנחקרה עדותם בבי"ד, יש מקום לדון דכ"ז הוא רק בנוגע לענין בירור, אבל לענין קיום הדבר, י"ל דכ"ז שלא הגיע השטר לבי"ד לא שייך שיתחדש אצל בי"ד כח זה לחתוך את הדין, כיון שעדיין אינם יודעים מאומה, הרי אין בכחם לעשות שום מעשה בי"ד, ולפי"ז י"ל וסובר הרמב"ם כיון דדין קיום הדבר הוא בהגעת השטר לבי"ד, וחתימת העדים הם אמצעי שעל ידיהם יחדשו העדים את קיום הדבר, שיה' הכח לבי"ד לחתוך את הדין, והעיקר הכח המחדש הוא בעצמם של העדים, ומשו"ה אם העדים קיימים וזוכרים העדות, הדבר מתקים ע"י, אף שעכשיו אינם עושים כלום, אבל האמצעי שלהם וסבתם קיימת כלו' חתימת השטר, ובסבה הזאת העדים מחדשים הדבר עכשיו אצל בי"ד, אבל אם מתו העדים או נפסלו או ששכחו העדות, ובטל כחם לחדש עכשיו דבר חדש, ונשאר עכשיו רק חתימתם, הרי חסר בזה דין קיום הדבר, ויש בזה רק בירור הדבר בלי קיום

ואף דיש לדון ולומר שכח זה עשו העדים בשעת החתימה להועיל על זמן שלאח"כ, בשעה שיתברר הדבר לפני בי"ד, באופן שלא נצטרך עוד כח העדים וכשרותם לאחר זמן, י"ל דענין כזה לא מצינו רק בדרכי הקנינים שיעשה עכשיו מעשה להועיל אח"כ וגם בקנינים הנעשים שיחולו לאח"ז, איתא בירושלמי מס' גיטין ר"פ מי שאחזו הובא בחי' הרשב"א והר"ן שם דאם נתן גט שיחול למחר ונעשה קורדייקום דלא מהני, דבעינן בשעה שחל הגט שיהי' אז ראוי לגרש, היינו שאח"ז חל הגט ע"י כח המגרש שיש לו בשעת חלות הגירושין, והמעשה היינו השטר גט הנתון ביד האשה הוא אמצעי וסבה שעל ידה פועל המגרש: כ"כ סובר הרמב"ם בענין עדות שבשטר, דהכח להועיל שיתחדש אצל בי"ד לחתוך הדין, הוא בעצמות העדים, והשטר החתום בחתימת העדים הוא אמצעי וסבה שעי"ז פועלים העדים לחדש הכח אצל בי"ד, ולכן בעינן בשעה שהשטר בא ליד בי"ד שיהי' כח עדות להעדים החתומים על השטר, שבכחם יפעלו ע"י חתימת השטר להועיל על מנה שבשטר, אבל אם בטל עכשיו כחם אין השטר בלבד פועל כלום, ולפי"ז מה שמצריך זכירת המנה שבשטר אינו בגדר הגדה, שנאמר שעכשיו הם מעידים על ענין זה, דהרי אם מתקים השטר ע"י אחרים ג"כ מצריך הרמב"ם שיהיו זוכרים, אף שהעדים אינם משתתפים עכשיו כלום שום הגדה, אלא הזכירה מקיימת כח העדים שעי"ז לא נתבטל עדיין כחם ויכולים להועיל ע"י השטר החתום בחתימת ידם, ומדויק לשון הרמב"ם ם שאם אינם זוכרים הם כחרשים, היינו שאין להם כח לחדש מעכשיו דין זה

והנה הרמב"ם ז"ל הקדים ליסוד מאמרו בשיטה זו בזה"ל, הואיל והדבר כן, היינו לפי"מ שכתב שם בהלכה א' דמי שחתם על השטר ובא להעיד על כ"י בבי"ד אם אינו זוכר העדות, אסור לו להעיד, שאין אדם מעיד על כ"י שהוא זה, אלא על הממון שבשטר הוא מעיד שזה חייב לזה וכו', נלענ"ד דמזה למד הרמב"ם ז"ל שיטתו הנפלאה, דהנה ממה דסברי רבנן בזה אומר זה כתב ידי וזה אומר זה כתב ידי דאי"צ לצרף עד אחר להעיד על כתב ידי שניהם, משום דאמרינן על מנה שבשטר הם מעידים כמבואר במס' כתובות, מזה מכריח ענין זה שעכשיו פועלים העדים ע"י חתימתם על מנה שבשטר, דאם נאמר שעדים החתומים על השטר כבר גמרו עדותם משעת החתימה, ושוב אין להם יחס והתקשרות עם השטר, והם עכשיו כשאר עדים מן השוק, למה מהני אם אומר כ"א זה כתב ידי, הלא ליכא רק ע"א על כל חתימה, ואם נאמר שמעיד עכשיו על מנה שבשטר, ה"ז כמלוה על פה לחוד, ואנן בעינן שיהי' השטר מקוים על ידם, אלא מוכח מזה שחתימת ידי עדים, שבשטר גם עכשיו הם מקושרים יחד עם העדים עצמם שאין פועלים זה בלי זה, וכמו שבעדות בע"פ כ"א פועל על חצי דבר, כ"כ העד עם חתימתו יחד פועלים עכשיו על חצי קיום המנה שבשטר, משא"כ בעדים אחרים המקימים חתימת השטר, שאין להם שום יחס אל המנה שבשטר: אלא מעידים כתב ידי העדים, משו"ה צריך שני עדים על כל חתימה וחתימה, אבל אם נעשה הקיום ע"י עדי השטר שעכשיו הם גומרים את עדותם לתת כח לבי"ד לחתוך את הדין, סגי לן כשאומר זה כתב ידי, אף דליכא רק ע"א על כל חתימה, כיון שהחתימה עם הגדתם עכשיו הוא הכל עדות אחת, הרי נעשה חצי קיום על מנה שבשטר ע"י כ"א מעדים החתומים בשטר וקרינן בזה עפ"י שנים עדים יקום דבר חצי עפ"י של זה וחצי על פיו של זה, והואיל והדבר כן שעכשיו ג"כ עיקר כח הדין אצל בי"ד נעשה ע"י העדים עצמם ולא ע"י החתימה לחוד, לפי"ז אם שכחו העדים את ענין המנה שבשטר, בטל כחם ואין יכולים להועיל עכשיו כלום בענין זה, גם החתימה שלהם אינה מועלת רק לבירור הדברים ולא לקיום הדבר כנ"ל

ועפ"י דברינו יתבאר היטב שיטת הרמב"ם ז"ל עפ"י הדרך שמפרש התומים בשני פסקי הרמב"ם ז"ל שהבאנו, היינו דגם לשיטתו כל שטרי ראי' הם מועילים מה"ת, כיון דנעשה למסור לבע"ד ליכא חסרון משום מפיהם ולא מפי כתבם, דאף אם יסבור דלא כשיטת ר"ת ז"ל דאם יכתוב עדותו בבי"ד ע"י. כתב לא מהני, משום דבעינן הגדה מפיהם, זה דוקא היכא שהוא בתורת עדות סתם, שלא נעשה הכתב למסור לבע"ד, אלא להעיד בבי"ד, ואצל בי"ד לא שייך ענין מסירת ראי' דלאו