שערי ישר חלק ב רלא

צריכים ביאור לפ"מ דנקט בשיטת הרמב"ם כמו שנראה פשטות דבריו דכל דין שטרות הוא מדרבנן ומה"ת לא מהני כלל משום מפיהם ולא מפי כתבם, וכאן כתב לפרש עפ"י הכלל של תורה, אכן לפי"מ שכ' בס' קצוה"ח סי' מ"ו ס"ק י"ט לבאר דגם בעדות של קיום שטרות דמהני מפי כתבם, מ"מ אלם פסול לכו"ע מה"ת, יובנו דברי הש"ך, דאף דשטר כשר מפי כתבם מה"ת או מדרבנן, אבל חרש פסול, זהו פשטות דברי הש"ך, אבל עדיין לא מצאתי שום ביאור, מה לנו עכשיו בכשרותו של עד, אם כבר נגמרה הגדתו בשעה שחתם על השטר, ובתומים ראיתי שהוסיף ביאור בשיטת הרמב"ם בסי' כ"ח לתרץ הקושיות שהקשו על הרמב"ם והוא דגם הרמב"ם סובר דשטר מועיל מה"ת, אלא משום דסובר הרמב"ם דבשעה שבא השטר לבי"ד בעינן שיהיו העדים ראוים להגיד, שאם אין זוכרים העדות הם כחרשים, ואף דהרמב"ם לא סבר כר"ת ולא מהני הגדה ע"י כתב, אכן כמו שסובר ר"ת לשיטתו דבעינן שיהי' ראוי להגיד ואלם פסול אף שיכול להגיד ע"י כתב, כ"כ סובר הרמב"ם לענין שטר דמהני מפי כתבם, אבל בעינן שיהיו העדים ראוים להגיד בשעה שבא השטר ליד בי"ד, ולפי"ז הי' קשה למה מהני בשטר אם מתו העדים כשבא השטר ליד בי"ד, הלא אם מתו עוד גריעי מחרשים, לזה הוצרך הרמב"ם לבאר דהא דמהני אם מתו העדים הוא תקנת חכמים כדי שלא תנעול דלת בפני לווים, וכעין זה כתב בלחם משנה, אבל עדיין לא נתבאר ענין זה וכמו שהקשינו, כיון שכל הדין הנעשה עכשיו בבי"ד הוא ע"י החתימה, ובשעה שחתם על השטר הי' כשר וזכר את העדות, מה איכפת לן עכשיו אם מתו העדים או נעשו פסולים, כיון שהם אינם מסייעים עכשיו כלום בבירור האמת והשקר, והכל מתברר ע"י חתימתם, איזה יפוי כח עדות בזה כשרות של העדים החתומים על השטר, בשעה שהם אינם שייכים כלום לחתימתם, והוא דבר פלא שלא בארו המאורות הגדולים ענין הנפלא בזה

והנה בתוס' כתובות ד' כ' ע"ב כתבו ג"כ ענין זכירת עדות בזה"ל, ומ"מ נהי דע"א לא חשיב שטר, לענין שאם יבואו עדים ויאמרו כך ראינו בשטר, דחשבינן להו כעד מפי עד, עדות מיהו הוי ויכול לשלוח כ"י לבי"ד, ולא חשיב מפיהם ולא מפי כתבם, כיון שהוא זוכר העדות עכ"ל. וכן כתבו שם להלן, בהא דהקשו האיך מהני במחאה מה שיכתבו העדים את זכרון המחאה, כדאמרינן מחאה בפני שנים וא"צ לומר כתובו כיון דלא הוי שטר, שאינו עשוי מדעת המחזיק, כתבו בזה"ל, ומיהו לפי מה שפרשנו דעדות מיהו הוי כ"ז שזוכר אתי שפיר עכ"ל. דבפשטות ג"כ אינו מובן עד מתי צריך שיזכרו העדים, דאם נאמר בכונתם דלעוצם עד שיבוא הכתב לבי"ד צריכים לזכור העדות, וכשיבוא כתב המחאה לבי"ד בעינן שיהיו העדים קיימים ויזכרו העדות, זה דבר רחוק לומר כן, אכן י"ל דכונת התוס' דבעינן שיזכרו העדות בשעה שהם מוציאים הכתב מתחת ידם, וכמש"כ הרי"ף בפ' ד"א, דהגדה בכתב נגמרת רק בשעה שהעד מוציא מת"י ונותן לבעל דין, אבל כל כמה דלא נפקא לה סהדותא מתותי ידיהון דסהדי כמו דלא מסהדי עד השתא דמי, דאי בעו כבשי לשטרא ולא מסהדי, יעו"ש, ולכן אם כתב העד זכרון העדות לעצמו אם רוצה לשלוח כתב ידו לבי"ד, לא מהני רק אם זוכר העדות, דאם זוכר עכשיו העדות הוא מעיד עכשיו ע"י הכתב דמהני לשיטת ר"ת אבל אם אינו זוכר עכשיו לא מהני, דמעיקרא בשעה שכתב לא הי' שום הגדה, בשעה שמעכב הכתב ת"י, ועכשיו כשמוציא מת"י, כבר שכח העדות וליכא שום הגדה מצד העד, ולפי"ז י"ל דלר"ת בשולח כ"י לבי"ד בעינן שיזכור העדות בשעה שמוציא מת"י להגיעו ליד בי"ד, באופן שאינו יכול לחזור וליטלנו, דמאז נגמרה הגדת העד ע"י הכתב, וכן במחאה אם כתבו העדים עדות של המחאה והניחו ת"י כשבאים למסור ליד המערער, בעינן שיזכרו העדות בשעת מסירתם את הכתב ליד המערער, ואם שכחו העדות עד שאינם נזכרים גם ע"י הכתב, אינם רשאים למסור, אבל אם שכחו אח"כ לא איכפת לן, דמשעה שנגמרה עדותם לא בעינן זכירתם כלל ומהני אף אם מתו העדים, כן נראה פשוט בביאור דבריהם, אבל להרמב"ם ז"ל דמצריך בשטר גמור שכבר בא ליד המלוה זכירת העדים את המנה שבשטר, בשעה שאין העדים עושים כלום ואינם משתתפים בבירור הדבר, הוא דבר פלא ולא מצאתי מי שיבאר ענין זה

ולכן נלענ"ד דדברי הרמב"ם הם יסוד נכון למש"כ לעיל בעיקר דין עדות בדבר שבממון ובדבר שבערוה, שמה שאמרה תורה עפ"י שנים עדים יקום דבר, הכונה שמלבד בירור האמת והשקר שעלינו לקבל את דברי העדים, העדים מקיימים את הדבר, היינו שאין לבי"ד כח לחתוך את הדין עפ"י הידיעה גרידא שנתברר להם ע"י הגדת העדים, אלא שהעדים פועלים לחדש כח אצל בי"ד, שיפסקו את הדין ולכוף לקיים את הדין, ורוב דיני העדות כמו פסול קרובים ודין נמצא אחד מהם קרוב או פסול וכדומה, היכא דליכא חשש משקר, הוא גזיה"כ לענין קיום הדבר שגזרה תורה שלא יתקים ע"י עדים כאלה כח בי"ד, כמו שהארכנו בענין זה בזה השער פ"א, יעו"ש, ולפי"ז יש לבאר שיטת הרמב"ם דסובר ג"כ כשיטת כל הראשונים, דבשטר ליכא פסול משום מפיהם ולא מפי כתבם, וכל שנעשה למסור כח הראי' מאדם לחבירו סומכים על עדות זו מה"ת, ועדותם נגמרה משעת חתימתם, או משעת מסירה לבעל הזכות, כמש"כ הרי"ף בפ' ד"א, ואינם יכולים העדים לחזור מעדותם, דכבר נגמרה הגדתם, וכמו דאמרינן עדים החתומים על השטר נעשה כמו שנחקרה עדותם בבי"ד, אמנם במה שנוגע לענין קיום הדבר, שהעדים בעצמם מקיימים את הדבר לחדש כח אצל בי"ד, והיינו שע"י הגדתם לבי"ד הם פועלים שני ענינים, בירור