שערי ישר חלק ב רכח

נחשב כדיבור לומר שדרך סוחרים לדבר כן, אבל בענין אסמכתא שיש בזה כמה וכמה חלוקי דינים קשה לומר שיהי' נחשב לדבור ממש לומר שדרך הסוחרים לדבר כן, ועפ"י מה שאמרנו בענין התנאים, יש לומר כיון דעפ"י מה שאומר התנאי אין מקום כלל להמעשה, כיון דבמציאות ליכא על תנאי, ורק היכא דאמדינן לדעת המתנה, דעכ"פ רוצה שיקוים הענין על צד אחד בע"כ עושה המציאות באופן המועיל, אבל באסמכתא דאיכא אומדנא להיפוך, וממילא נשאר הענין כפי מה שאומר בפיו, וכפי שאומר ומתנה, ליכא מקום למציאות, ומשו"ה לא חל כלל, ולפי"ז בנדרים וכה"ג לא יהי' דין אסמכתא

אמנם לפי"ז הי' ראוי לומר דרק דרך תנאי הוי אסמכתא, אבל אם יאמר בלשון "לאחר זמן" דקיי"ל כל שאומר "לאחר", אינו ענין כלל לדיני התנאים, דכל היכא שרוצה שיחול הקנין לאחר זמן, אין בזה שום סתירה להמעשה, וענין זה מפורש ברא"ש פ' מי שאחזו, ועיי"ש שמביא בשם הירושלמי דפריך על כל תנאי בלשון "אם" שהוא כ"לאחר", דכשמתנה ב"אם" אף שמקיים התנאי אינו חל רק אחר קיום התנאי, אבל עכ"פ כן הוא, דשאני תנאי בלשון "אם" מאומר בלשון "לאחר", דבלשון "אם" ליכא חסרון בכח המעשה של עכשיו, רק מניעת קיום התנאי מעכב שלא יחול הקנין מעכשיו, ואם מוחל או מבטל התנאי חל הקנין תיכף, ומזה מוכרח הדבר שלא הי' בענין זה העדר כח הקנין, והיכא שיאמר "לאחר" לא יהני אם ימחול או יבטל התנאי, ורק יוצרך בכה"ג לעשות המעשה מחדש, והוא ענין עמוק בדיני התנאים

אבל משיטת הרמב"ם נראה דסובר להיפוך, דפשטות דברי הרמב"ם בפי"א מה' מכירה מורין דכל קנין שנעשה דרך תנאי ממש, דצריך משפטי התנאים, ליכא דין אסמכתא, דכיון דהוי בדרך תנאי בע"כ יש בכח קנין זה גם לחול מעכשיו, דהרי אם יחסר בזה דבר ממשפטי התנאים יהי' תנאי בטל ומעשה קיים ויקנה מעכשיו, ואם הי' חסרון עכשיו בכח הקנין, איך יתוסף כח קנין ע"י התבטלות דין התנאי, ומשו"ה כיון דעכ"פ גמר בדעתו שיהי' בכח הקנאה לקנות מיד ליכא אסמכתא, אף שע"י התנאי ומשפטו נתבטל הקנין עכשיו ולא יחול רק משעה שיקים התנאי, אבל אם עושה על זמן שאם יעשה כך וכך יקנה לאחר עשייתו, שלא גמר כלל בדעתו להקנות עכשיו רק לאחר זמן, כעין קנין לאחר שלשים, בענין זה הוי אסמכתא, ומסיק הרמב"ם בזה"ל, אבל אם לא קנה עתה וכו' שזו אסמכתא היא שהרי סמך קנייתו לעשייתו כך וכך, וכל אסמכתא אינו קונה שהרי לא גמר בלבו להקנותו, דבאומר לאחר שלשים שהזמן הוא ודאי, הוי קנין לאחר ל' ומהני אם לא חזר בו ולא כלתה קנינו, אבל זמן המקריי שתלוי אם יעשה ואם לא יעשה, בכה"ג הוי אסמכתא, ובה"ג כתב בזה"ל אבל אם התנה ואמר לו אם תלך וכו' או אם תביא לי דבר פלוני אתן לך בית זה וכו' אעפ"י שהחזיק בבית אחר שקים התנאי לא קנה שזו היא אסמכתא, וכן הוא לשונו בהלכה ו' אם יהי' כך אתן לך מנה או אקנה לך בית זה, שכל האומר אם יהי' אם לא יהי' לא גמר והקנה, שהרי דעתו עדיין סומכת שמא יהי' שמא לא יהיה עד כאן לשונו. ובהלכה ז' כתב כל האומר קנה מעכשיו אין כאן אסמכתא כלל וקנה, מכל זה נראה לי שהרמב"ם מחלק בין תנאי גמור ובין תנאי דלאחר, היינו דבתנאי עכ"פ איכא כח קנין מעכשיו, אף דבאמת לא יקנה רק משעת קיום התנאי, אבל בתנאי דלאחר ליכא עכשיו שום קנין, וכמו שכתב הרמב"ם בה' גירושין פ"ט ה"ה דחלוק תנאי ד"אם" לאומר "לאחר זמן", שהמגרש על תנאי יש שם גירושין ואינם גומרים עד שיתקיים התנאי, ובאומר "לאחר זמן" ליכא עכשיו גירושין כלל יעו"ש. והיינו דמסיק דבאומר מעכשיו, דאם יתקים התנאי חל למפרע ממש, אין כאן אסמכתא כלל, ובתנאי של "אם" דעכ"פ איכא קצת קנין מעכשיו וכמש"כ, דעכ"פ כח הקנין איכא גם עכשיו, ג"כ ליכא דין אסמכתא, ורק היכא דמקנה לאחר זמן של איזו מעשה, דעכשיו ליכא שום קנין וביאת הזמן תלוי במעשה אם יהי' ואם לא יהי' בכה"ג הוי אסמכתא, ושיטת הרמב"ם לענ"ד מוכרחת לשיטתו דסובר דבכל התנאים שייך אסמכתא, אף אם עושה מרצונו ולא מחמת להסמיך את חבירו, ואיך מהני בכל הקנינים דין תנאי, והמעשה קיים אם קים התנאי, ולכן הכריח את שיטתו זו, דרק באומר שיהי' הקנין לאחר קיום התנאי, איכא דין אסמכתא, אבל בתנאי ממש ליכא אסמכתא, והרב המגיד כתב לפרש בכונת הרמב"ם דמש"כ בהלכה ב' דכשקנה באחד מן הדרכים שקונים בהם ליכא דין אסמכתא, מיירי שהחזיק בקרקע והוא מוחזק בבית, ודבריו נפלאים בעיני, דהלא בהלכה ב' אין שום רמז לחלק בין אם הוא ת"י או לא, וכן מש"כ הב"י, הסמ"ע והט"ז בח"מ סי' ר"ז אינם מתקבלים על הלב, שהרמב"ם ז"ל לא זכר כל החלוקים שהזכירו האחרונים, והדרך שכתבנו הוא דרך נכון ומתקבל, ודברי הרמב"ם ז"ל מתפרשים בפשטות בלי גמגום כלל, ונכון הוא בעזה"י

והנה לפי"ז יש להסתפק בחליצה אם אמר לאחר שתתן לי מאתים זוז תהא נפטרת ממני ע"י חליצה זו, איך נדון בזה, דענין זה לא שייך כלל לדיני התנאים, ואם נאמר שלא יחול עכשיו לא יהני כלל גם לאחר זמן, דהרי כלתה קנינו, דאח"כ ליכא חליצה בעולם, עוד יש לדון בזה מדין אסמכתא אף לשיטת שאר ראשונים ז"ל י"ל דהוי אסמכתא בכה"ג שאינו רוצה מעצמו רק באים להטעותו, ומכש"כ לשיטת הרמב"ם דבכל דאי הוי אסמכתא, אם אומר שיחול לאחר קיום התנאי וכמש"כ, אמנם נלענ"ד דהרי בכל קנין שאומר שיחול לאחר זמן ג"כ איכא עכשיו כונה לקנין, דמכון שעי"ז שמכין עכשיו מעשה יהי' חל הקנין לאח"ז, שלא יצטרך כונה אחרת לאח"ז, ולר"ל מהני אח"כ אף אם חזרו קודם ל' יום, משום