שערי ישר חלק ב רכג

שהאדון קונה מחמת סבת הקנין של העבד, יעו"ש בריטב"א בסברת המחלוקת לר"מ ורבנן, כ"כ זוכה הבעה"ב מחמת סבת הפועל, וכ"כ מהני גם לבני מערבא אף שלא ידע בעל החטים שהוא שליח, אם רק עביד שליחותא, וסבה שהיתה מועלת לו מועלת להמשלח, עי' היטב בדברי ק' של הגר"א זל שם בס"ק ה' ובס"ק י' דאם עביד שליחותא מהני גם אם קנה במעות שלו, ולפי"ז י"ל דסובר הריטב"א ג"כ דאם הי' שלוחו על מעשה הקדושין אי"צ לבוא מדין עבד כנעני, דכל שהסבה ראוי' להשליח מהני להמשלח לקנות עי"ז, והוא ענין מחודש בס"ד. ואכמ"ל

ולענין שאלה בבעלים שאמרנו יש לדמות שפיר לענין השמיעה שכתבנו לשיטת הר"ן והרא"ש, דאי לאו הכלל דכל היכא דאיהו לא מצי עביד הי' מועיל שמיעת השליח, כ"כ י"ל דכיון שהמשאיל אומר לו צא והשאל עם פרתי, שיהי' במלאכתו בשעת שאלה, והכא איכא מנוי שליח שהרי הוא משלחו לעשות מעשה ההשתעבדות למלאכה, ועומד במקומו על ידי דין שליחות להיות כמותו, ומשו"ה אף שלא מהני דין שליחות להיות נחשב כאילו המשאיל משועבד להשואל אבל כיון שהשליח שעומד במקום המשאיל בשעה זו שהוא משעבד א"ע, וגם בשעת חלות ההשתעבדות עדיין הוא עומד במקום המשאיל, מועיל דין זה שהוא משועבד, לקרות בזה בעליו עמו, משום דשלוחו של אדם כמותו, כלומר כל דין המועיל ע"י סבת המשלח מועיל כ"כ ע"י סבת השליח העומד במקומו בשעה זו, ואף דלכאורה עדיין אינו מובן דמעשה השליחות הוא רק המעשה שעושה השליח לשעבד א"ע, ומיד שעשה שליחותו אינו עומד במקום המשלח, ולענין שאלה בבעלים תלוי רק במה שהמשאיל משועבד ולא במה שעשה סבה להשתעבד, אבל באמת נראה לי מסוגית הש"ס בגיטין ד' כ"ד וד' ס"ג דמבואר שם דבעינן שיהי' חזרה שליחות אצל הבעל, דשליחות אינה נגמרת בשעת עשיית השליח את פעולתו שנשלח עלי', רק נמשכת עד גמר התכלית הראוי לבוא מן הפעולה, ובלאו הכי ליכא דין שליחות, ונבאר ענין זה בקצרה, דאמרינן התם שהשליח שנעשה להוליך גט אם תעשה אותו האשה לשליח לקבלה, לא מהני, משום דלא חזרה שליחות אצל הבעל, ופירש"י דבעינן שיחזור השליח ויאמר עשיתי שליחותך, וענין זה הוא מופלא בלא ביאור, ולענ"ד יש לבאר ענין זה כמש"כ, היינו דאף דמצד ענין שתי פעולות הצריכות בזה שיהי' שליח להולכה וגם שליח לקבלה, לא הי' חסרון בזה, כיון דקבלה מתחלת אחר גמר הנתינה וגם מה דבעינן שתהא הנתינה מכח הבעל, י"ל דכיון שמה שמנתק א"ע משליח להולכה להעשות שליח לקבלה, בזה חשבינן שמכח שליח הולכה בא הגט ליד שליח לקבלה, דהרי ענין זה עשה השליח הולכה, דהכונה והמחשבה הי' בעוד שהוא שליח להולכה, ועכ"פ צ"ל דליכא בזה שום חסרון אחר, רק דלא חזרה שליחות, דאל"ה הוי לי' להש"ס למימר דשליח להולכה וקבלה ליתא בחד גברא, וחסרון זה האמור בגמ' דבעינן שתהא שליחות חוזרת הוא הענין שבארנו, דבעינן שיעמוד במקום המשלח גם אחר שעשה השליח השליחות, עד שיתהוה התכלית היוצא מן פעולתו, רק כיון דלא משכחת ענין שליחות שיהי' השליח במקום הבעלים, רק אם יהי' איזה ענין של עבודה ומעשה שעל השליח מוטל לעשות, לזה פירש"י שעליו מוטל אחר המעשה לומר למשלח עשיתי שליחותך ואכמ"ל. ולפי"ז הוא שליח במקומו גם רגע אחד אחר חלות ההשתעבדות וה"ז כהי' עמו בשעת שאלה, עוד מוכח ענין זה מהריב"ש הובא בס' אבני מלואים סי' ל"ה סק"א דהודאת השליח הוי כהודאת המשלח דהוא במקום הבעלים, מפני שגם אח"כ לכל ענין השייך להשליחות הוא במקום המשלח יעו"ש. כנלענ"ד ביאור ענין זה של שליחות לענין שאלה בבעלים, אבל כ"ז הוא לשיטת הרמב"ם דלא כשיטת תוס' ב"מ ד' צ"ט, דלשיטת תוס' המשלח משועבד ושולח שליח במקומו, עי' בהגר"א בח"מ בדין זה, ולשיטת תוס' אי אפשר לפרש כמש"כ וצ"ע, דבתוס' ב"מ ד' צ"ט בד"ה באומר כתבו בזה"ל. והא דאמרינן יד עבד כיד רבו, היינו שנשאל הרב עצמו עם הפרה ושלח עבדו במקומו עכ"ל. ובביאור הגר"א בח"מ סי' שמ"ו סקי"א כתב דהרמב"ם לא לא סבר כהתוס' יעו"ש. אבל לענ"ד גם לשיטת התוס' קשה לפרש שהרב הוא שאול, דאם הוא שאול אף אם לא שלח אחר במקומו הוי שאלה בבעלים מחמת שעבודו וחיובו לעשות מלאכה, וכמו דאמרינן לענין שעבוד אשה לבעלה ורב לתלמיד, כמש"כ שם בח"מ סעי' י"ג, לכן נלענ"ד בכונת תוס' דמתחילה נשתעבד הרב א"ע לשלוח את העבד במקומו, שאינו משועבד לעשות בעצמו, רק משועבד לשלוח שליח במקומו וכן בעבד, ונראה דהעיקר בזה לכל השיטות, דהמשאיל שולח את השליח לא לענין לשעבד א"ע, אלא להתחלת מלאכה, כמש"כ בתוס' לפרש בהא דאמרינן בגמ' בעלים באמירה שהוא מכין א"ע למלאכה יעו"ש

פרק ח

ועפ"י היסודות שבארנו בדיני השליחות, עלינו לבאר הא דלא מהני שליחות בחליצה דעפ"י מה שנתבאר הנה ענין שליחות לחדש קנין חדש כמו תרומה, וגירושין, מכירה ומתנה, הוא מפני השליח עומד במקום הבעלים ונתוסף להשליח כח חדש לגרש ולהפריש תרומה וכדומה, וכל היכא שהמשלח הי' מצי עביד לחדש הקנין, חל כח זה מעיקרא, בשעת מנוי השליחות, אצל השליח שיתוסף לו כח זה, עי"ז שחשבה תורה אותו כמותו, אבל מחמת דין שליחות מסוג האחר מחמת שיחסה תורה מעשה השליח על המשלח ששלחו לעשות מעשה כמו בגנב שטבח ע"י שליח, או מעילה ושליחות יד, שרבתה תורה דין שליחות, אף שהוא דבר עבירה, לא הי' מועיל לענין קנינים, מחמת שבכל קנין אין המעשה מועלת בלי רצון, כונה ומחשבה, ולענין