שערי ישר חלק ב רכב

שאולים, דהוא במקום בעלים עומד, והוי שאלה בבעלים, דהשליח כבעלים הוא, רק דתלה הש"ס ענין זה בהפרה, דשם מעטה תורה לחד תנא אישה יפרנו ולא השליח, כ"כ הכא י"ל דבעליו ממש בעינן, יעו"ש בתוס' דכתבו דכ"כ י"ל דמיעטה תורה שאלה בבעלים מיתורא עי' בדבריהם, ולהלכה מסיק הש"ס דעכ"פ עבד מהני שיד עבד כיד רבו דמיא, היינו דעבד ודאי עומד במקום הבעלים, דרק שליח מעטה תורה ולא יד עבד, ונוכל ללמוד מזה דלענין כל קנין דאי אפשר להועיל מדין שליחות שיהני דין יד עבד כיד רבו, אמנם זה רק אם העבד הוא בתורת אותו דבר, ומשו"ה בנותן גט ביד עבדה לא מהני רק מדין חצר ובעינן כפות וישן, שמדין יד עבד לא מהני אף שבמקום בעלים הוא, אבל אינו בר כריתות, ובע"ד עצמו ג"כ צריך שיהי' בר כריתות

וכן יש לפרש דברי הר"ן בנדרים ד' עב ע"ב בהא דבעי רב"ח בעל מהו שיפר בלי שמיעה, ומביא הש"ס ת"ש מאומר לאפוטרופוס כל נדרים שתדור אשתי הפר לה, דפליגי ר' יאשי' ור' יונתן, והא לא שמיע לי' וכתב הר"ן וכ"ת דשאני הכא דאיכא שמיעה דאפוטרופוס, וכיון דשלוחו של אדם כמותו הוי לי' כאילו שמע בעל, תרצו בתוס' בשם הרב רבי יוסף ז"ל דליתא, דאם איתא דבעי שמיעה מי איכא מידי דבעל לא מצי מיפר ושליח מצי משווי, דהא מהאי טעמא גופי' וכו', הילכך שפיר מוכח דלא בעי שמיעה, דכי שמע אפוטרופוס מאי הוי, כיון דבעל לא מצי מיפר דהא לא שמע, שליח נמי לא מצי מיפר, עכ"ל. ובפי' הרא"ש שם כתב וז"ל, ושמיעת אפוטרופוס אינה כשמיעת בעל ואעפ"י שעשאו שליח להפר, דבמידי דממילא לא שייך מנוי שליחות, ובנזיר מוקים לה כר"א דאמר בעל מיפר עד שלא נדרה דאל"ה מי איכא מידי דאיהו לא מצי מיפר וכו' הילכך פריך מי איכא מידי דאיהו לא מצי עביד ושליח מצי עביד דמכח הך פירכא מוקי לה הש"ס בנזיר כר"א, עכ"ל. והנה בפשטות דבריהם אינם מובנים, כיון דשמיעת אפוטרופוס לא הוי כשמיעת בעל דעל שמיעה ליכא דין שליחות, וליכא בזה שמיעה, ואיך יתכן שיהני הפרת השליח בלא שמיעה, אם בבעל עצמו לא מהני הפרה בלא שמיעה, ולענין זה לא צריך לבוא לכללא דבמידי דאיהו לא מצי עביד ושליח מצי עביד, ובגמ' דנזיר דמוקי לה כר"א, משום דלרבנן דסברי דאינו יכול להפר קודם שתדור, לא מצי משווי שליח משום מי איכא מידי, הכונה שגם אם יפר השליח לאחר שתדור לא מהני אם מנוי השליחות הי' קודם הנדר, אבל לומר שיהני הפרת השליח קודם הנדר, שיהי' כח השליח עדיף מהבעל עצמו, הוא דבר שאי"צ לפנים

ולכן נלענ"ד לומר בביאור דברי הר"ן והרא"ש, דיש מקום לומר דאף שמדין שליחות על השמיעה גופא, לא אמרינן בזה שלוחו של אדם כמותו, כמו שכתב הרא"ש, דמנוי שליחות לא שייך רק כששולחו לעשות איזה דבר והשליח עושה מחמת צווי המשלח, אבל שמיעה שהשליח שומע ממילא, לא שייך ע"ז לקרות שם שליחות, אבל יש מקום לומר כיון דעל ענין הפרה חל דין שליחות שיהי' במקום הבעל ממילא מהני שמיעה דידי', שעכשיו שהשליח הוא המיפר הרי הוא כבעל עצמו לכל דין שצריך להצטרף להפרה, וע"ז תרצו דלא מהני מטעם דכל מידי דאיהו לא מצי עביד, כלומר אף שמצד השליח נשלם בזה כל תנאי ההפרה דכיון שאיהו מיפר ראוי שתיהני שמיעה דידי', אבל כיון שלא שמע הבעל עצמו, הרי נשאר הבעל בלי כח הפרה, שכח הפרתו מיתלי תלי וקאי, שאם לא שמע ליכא גבי' כח הפרה, ומשו"ה השליח שבא מכח הבעל לא מצי עביד, ואף שגם עפי"ד בכה"ג הוי החסרון יותר מכגון דמיירי הש"ס בנזיר, דהתם לאחר שתדור יתוסף כח הפרה אצל הבעל, אלא דאפי"ה לא מהני משום דבעינן שיהי' מצי עביד בשעת מנוי השליחות, והכא ישאר הבעל חסר כח לעולם, אבל בכגון דא צריך לפנים, דהרי יש מקום לומר דכמו שאמרה תורה "ושמע הבעל" כ"כ מהני אם שמע המיפר העומד במקום הבעל, והוא דבר נכון ומסתבר בעזה"י

והנה בקדושין ד' ז' באומר לאשה הילך מנה והתקדשי לפלוני דאמרינן התם דילפינן זה מדין עבד כנעני אם נותן אחר כסף לאדון שישחרר את העבד בזה, נחלקו רש"י והריטב"א ז"ל, דרש"י כתב שם שהאומר הי' שליח המקדש לקדשה, אלא שנותן כסף משלו, והריטב"א כתב שם שאם הי' הנותן שליח הבעל אי"צ לבוא מדין עבד כנעני, אלא שנתן מדעת עצמו הכסף ואח"כ מקדשה המקדש ע"י הכסף שקבלה מהנותן, יעו"ש, ושתי שיטות אלו אינו ענין לדמות לשמיעת השליח לענין הפרה, דלענין כסף קדושין בלא דין עבד כנעני לא שייך לומר שיהני כסף של השליח מחמת שהוא עומד במקום המקדש, שהשליח עומד במקום הבעל רק לענין מעשה הקדושין אבל הכסף צריכה לקבל מן הקונה ולא מן העושה מעשה הקנין, ומה"ט סובר רש"י ז"ל דאפי' עשהו שליח על מעשה הקדושין, צריכים לבוא מדין עבד כנעני אם נותן כסף שלו, ואף לשיטת הט"ז בח"מ סי' ק"צ דלא בעינן כסף פרעון בעד החפץ, ולשיטתו גם מתנה נקנית בכסף, מ"מ גם לדבריו בעינן שיתן הקונה הכסף ולא השליח דהשליח אינו קונה כלום, וזה פשוט ושיטת הריטב"א היא שיטה מחודשת, ולענ"ד דס"ל דכמו דאמרינן במס' ב"ק ד' ק"ב לענין סברת בני מערבא דסברי דאמרינן מי הודיע לבעל החטים שיקנה חטים לבעל המעות, דאפי"ה אם לא שנה מהני משום דשליחותא קא עביד, יעו"ש וביאור ענין זה מבאר היטב בביאור הגר"א ח"מ סי' קפ"ג, ומדמה ענין זה להא דאמרינן בב"מ ד' י' יד פועל כיד בעה"ב, היינו אף אם הגביה הפועל לעצמו, יעו"ש, וביאור ענין זה דסבת הקנין של הפועל מהני לבעה"ב, וכמו דמפרש הראב"ד בקדושין בענין הנותן מתנה לעבד ע"מ שאין לרבו רשות שאי"צ שיזכה תחולה העבד ואח"כ האדון, אלא