שערי ישר חלק ב רכא

פתיחה וכרי' באה לו, ולמה לא יתחייב המשלח בנזקי בור היכא שחפר הבור ע"י איסור, כיון שלשיטתם אין השליחות מתבטלת ע"י דבר עבירה, וזוהי תמיה רבתא, ולפי"ד דבריהם מובנים היטב, דגם בתירוץ א' סברי דאם השליחות אינה מתבטלת בע"כ חייב המשלח, אלא כיון דבשליחות איכא שני ענינים, חדא להחשיב המעשה על המשלח, והשנית מה שנתחדש כח בהשליח שמעשיו מועילים כאדם העושה בתוך שלו, וכשמעטה תורה לענין דבר עבירה דליכא דין שליחות, יש לדון מאיזה בחינה בשליחות מעטה תורה, אם על ענין הא' שאין להחשיב הפעולה על המשלח או גם על ענין השני שבדבר עבירה לא נעשה השליח במקום הבעלים שיועילו מעשיו, ובתירוץ א' סברי דרק לענין הראשון מעטה תורה, וכמו בשחוטי חוץ דאמרה תורה הוא ולא שלוחו, דאינו חייב על מעשה השליח, וכן לענין טביחה ומכירה ושליחות יד, הוא רק לענין יחס הפעולה, אבל לדין השני שבשליחות, י"ל דלא מעטה תורה, וכשכהן שלח שליח לקדש אשה גרושה, י"ל דחלין הקדושין, דלענין מעשה הקדושין נעשה השליח במקום הבעלים ומהני מעשיו, אבל ליחס הפעולה אל המשלח אי אפשר, דבכה"ג מעטה תורה, דליכא בכה"ג דין שליחות, והוי כאילו קנה האשה ממילא שלא ע"י מעשיו, ומשו"ה אינו לוקה על הקדושין, שהוא לא עשה ולא כלום, ומשו"ה אם שלח שליח לחפור בור ברה"ר, היכא דאיכא איסור לקלקל ברה"ר, אינו חייב על נזקי הבור דאשל"ע ולא חל השליחות לענין זה ליחס הפעולה עליו, ולא קרינן בזה בעל הבור, דלאו שלוחו הוא לענין זה, וזה נכון בס"ד

אמנם מצינו ענין שליחות במס' ב"מ פ' השואל ד' צ"ו דלכאורה אינו מובן לאיזה סוג שליחות נפרש התם, דאמרינן התם א"ל רבינא לרב אשי האומר לשלוחו צא והשאל לי עם פרתי מהו, בעליו ממש בעינן וליכא או דילמא שלוחו של אדם כמותו ואיכא, ומסיק שם דאפילו אם בעינן בעליו ולא אמרינן שלוחו של אדם כמותו לענין זה, אבל אם אמר לעבדו מהני דיד עבד כיד רבו דמי, יעו"ש, ופירש"י והשאל לי, בשבילי, היינו שאומר לו שמה שישאיל את עצמו להשואל יהי' בשביל המשאיל, ובכל שליח דעלמא כגון באומר צא והרוג את הנפש, אי"צ שיאמר עשה בשבילי, מוכח דענין שליחות זו מתפרשת לענין שיהי' השליח במקום המשלח, דהיכא ששייך ענין השליחות ליחס המעשה על המשלח אי"צ שיעשה בשבילו, ומלבד זה אי אפשר כלל שיועיל לענין שאלה בבעלים מה שנאמר שמה שעשה השליח מעשה ההשתעבדות בשביל המשלח שיהי' נחשב כאילו עשה המשלח, דבאופן כזה יהי' נחשב כאילו עשה המשלח שיהי' משועבד השליח ואין כאן שאלה בבעלים כלל, ודוחק לומר דמה שאומר צא והשאל לי הוא שיעשה מלאכה בשעת שאלת הפרה, דא"כ הי' לומר צא ועשה מלאכה להשואל בשעת שאלת הפרה, אלא ודאי הכונה במה שאמר צא והשאל עם פרתי, הוא כדרך שאלה בבעלים דעלמא, שיהי' משועבד למלאכה, ושעבוד זה אי אפשר ליחס על המשלח לומר דהמשלח משועבד, ועוד נראה לי ברור דלענין ליחס המעשה על שם המשלח לא עדיף בכה"ג עבד משליח, דמה דאמרינן הכא במסקנא מסתברא יד עבד כיד רבו דמיא, היינו דאף שמדין שליחות לא מהני דבעינן בעליו ממש מ"מ יד עבד כיד רבו דמיא מהני בזה, שדין זה לא מתורת שליחות הוא, והרי בגמ' ב"ק ד' נ' לא מצינן לאשכוחי בור של שני שותפים לענין בור ברה"ר, משום דאם שלחו שליח אין שליח לד"ע, ולא מוקי לה שיה' להם עבד בשותפות ושלחו את עבדם לחפור בור, אלא ודאי דלענין ליחס המעשה על המשלח לא מהני עבד ופועל יותר משליח, ולענ"ד מש"כ בס' נתיבות המשפט בסי' קפ"ח לבאר דיד פועל כיד בעה"ב מהני ליחס המעשה אל המשלח גם היכא שדין שליחות לא מהני, ומזה נסתבך הענין לכמה קושיות, יעו"ש שהאריך בענין זה ומפלפל כמש"כ בס' מחנה אפרים בענין זה, כל דבריו הם רחוקים לענ"ד, ויד פועל כיד בעה"ב האמור במס' ב"מ ד' י' לענין מציאת פועל לבעה"ב, הכונה דסבת הקנין היא שייכת לבעה"ב אף אם חשב הפועל לעצמו וכן הבין בזה הגר"א ז"ל בביאורו לח"מ סי' קפ"ג סע"ק ה' בליקוט, יעו"ש

ולכן נלענ"ד דענין השליחות בצא והשאל עם פרתי הוא מסוג השליחות הנאמר גבי קנינים, שהשליח הוא במקום הבעלים, וכמו שמדמה התם הש"ס דין שליחות זה לענין שליחות בהפרת בעל דפליגי ר' יאשי' ור' יהונתן, והנה בפשטות הוא תמוה, דבכל דוכתא לענין קנינים דהכח לענין המעשה מסור ביד הבעלים כתרומה וגירושין, שייך לומר שע"י השליחות הוא נעשה במקום הבעלים לדבר זה, שיהי' להשליח כח הפרשה וכח גירושין כבעלים עצמם, אבל הכא שאומר לו צא והשאל עם פרתי שמה שהשליח משעבד עצמו להשואל, אינו מחמת כח המשלח, אלא כח עצמיי שהוא משעבד א"ע להשואל, מה שדבר זה אין שום כח להמשלח לשעבד את השליח למלאכה, ולאיזה ענין הוא במקומו, אבל לאחר העיון מצאתי פיתרא לזה, דהנה מה דאמרי' דלענין כל הקנינים נעשה השליח במקום הבעלים, בע"כ היא שלא מחמת מסירת הכח של הקנאה והפרשת תרומה, דאם הי' אפשר למסור לאחר כח גירושין והקנאה למה צריך כלל ענין השליחות, אלא בע"כ הוא להיפוך שעי"ז שהשליח הוא במקום הבעלים, עי"ז משיג ומקבל השליח כח גירושין והפרשת תרומה, מחמת שדין שליחות משווהו להיות כבעלים לדבר זה ששלחו, ולפי"ז יש מקום לומר דגם לענין היכא שמה שעושה שליח לעשות דבר כזה, שרק בכח השליח הוא ולא בכח המשלח, מ"מ חשוב כמותו, ולכל דין שהי' מהני מעשה הבעלים מהני גם מעשה השליח, וכשאומר לו צא והשאל עם פרתי, היינו שאומר שיעשה מעשה זו בשבילו, עי"ז עומד השליח במקומו, ומשו"ה מה שהשליח שאול להשואל מהני לדינא כאילו היו הבעלים עצמם