שערי ישר חלק ב כב

אם אין לכהן כח תפיסה, מהראוי להיות דלא תחול קדושת גיזה ועבודה, הבאה מכח תפיסה, ולא יהי' לכהן כח תפיסה כמו דליכא כח תפיסה לכהן בספק פדיון פ"ח, וישאר גם ספק בכור בהמה טהורה חולין גמור בלי שום קדושה, דכשאנו דנים על כח הזכות של הכהנים קודם שחלה הקדושה, אז אנו דנים על חזמ"ק מעליא כמו בספק פפ"ח, אבל לפי מה דמסקינן דקדושה הבאה מאלי' שאני, אז שפיר נקטינן המשנה כמשמעה דמדקתני המע"ה ולא קתני שהם שלו כמו דאמר ר"נ בספפ"ח מעשרן והן שלו, דבספק בכור מהני תפיסת הכהן ובספק פפ"ח לא מהני תפיסת הכהן, כמו שמחלק הרשב"א בתשו' הנ"ל, ומצאתי ת"ל קצת כדברי בס' נה"מ בריש כללי דיני תפיסה, אך מה שכתב שם דגם בספק פדיון פ"ח י"ל דתקפו כהן אין מוציאים מידו, ומה שחל קדושת מעשר הוא ג"כ מחמת קדושה הבאה מאלי' דעשירי מאליו קדוש, אין דבריו מחוורים לענ"ד, דמלבד דזה הוא נגד משמעות לשון הש"ס דהוכיח בספיקות דלא מהני תפיסת הכהן, הנה דבריו תמוהים דהרי מסיק הש"ס דבמעשר בעינן עשירי ודאי, ואם נאמר דיש לכהן איזה זכות בפועל לא אפשר להיות רק ספק מעשר מחמת ספק, כמו בספק בכור שאינו קדוש רק מספק, ובמעשר לא מהני ספק, ומזה דהוי עשירי ודאי מוכח דבפועל לית לי' לכהן שום זכות כלל, ומה"ט הוי עשירי ודאי, אבל מטעם קדושה הבאה מאלי' אי אפשר להיות רק ספק ולא מעשר ודאי, אלא נראים הדברים כמש"כ, ושיעור סוגית הש"ס בקצרה הוא, דרב המנונא רצה להוכיח מהמשנה, דמדקתני דהמע"ה מוכח דמהני תפיסת הכהן, וסובר דמטעם זה חלה קדושת הבכור להאסר בגו"ע, ורבה מדחה שחלות הקדושה אינה תלוי' בכח התקיפה, דגם אם לא הי' כח תקיפה לכהן מ"מ חלה קדושה הבאה מאלי', ומה דקתני המע"ה דמזה מוכח דמהני תקיפה, הוא לפי האמת שחלה הקדושה ואיתרע חזקת הבעלים, ור"ח מסייע לרבה דהיכא דלא איתרע חזקת הבעלים לא מהני תקיפה, דאי לא"ה לא הי' מתעשר כלל, דבעינן עשירי ודאי, ודברי הרמב"ם ז"ל מיושבים היטב עפ"י סגנון הש"ס בלי שום גמגום. וכן פסק בשו"ע יו"ד, בספק בכור בהמה טהורה דמהני תפיסה, ובספק פ"ח פסק שפודה והרי הוא שלו יעו"ש:

פרק ז אמנם ראוי לבאר לפי"ז דין ספק פדיון חמור, דבהא דתנן במשנה פ"ק דבכורות ד' ט' חמורה שלא בכרה וילדה זכר ונקיבה מפריש טלה אחד לעצמו, אמרינן שם בגמ' וכיון דלעצמו הוא למה לי לאפרושי לאפקועי לאיסורי' מיני', אלמא כל כמה דלא מפקע אסור בהנאה מתני' מני ר' יהודא היא, דתניא פטר חמור אסור בהנאה דברי ר' יהודא ור' שמעון מתיר. עכ"ל הש"ס. ובתוס' שם כתבו וז"ל לאפקועי לאיסורי' מיני' אבל לפוטרו ממצות עריפה לא הי' צריך להפריש מספק, כמו שאינו נותנו לכהן מספק, כ"כ אינו עורפו מספק עכ"ל ודבריהם צריך ביאור מה דמיון הוא כמו שאינו נותן מספק כ"כ אינו עורפו מספק דמה שאינו נותן מספק הוא מדין ספק ממון לקולא לנתבע מדין המע"ה, כמבואר בהרבה מקומות בש"ס דספק מתנות כהונה הוא ככל ספק ככל ממון, אף דספק מצות עשה של תורה הוא לחומרא, כמו ספק איסור של תורה, והי' ראוי לומר שיתחיב מספק לקים מצות נתינה, כשאר ספק חיוב מצות עשה, אבל ביאור הענין הוא, דכל חיובי ממון שאמרה תורה, הכונה בזה דרחמנא יהבה זכות למי שאמרה תורה ליתן, וכמו בשאר חיובי ממון שאמרה תורה מיטב שדהו ישלם ושאר חיובי ממון, אף דאפשר לפרש הלשון שהכונה בזה הוא רק מצות עשה כסוכה ולולב, אבל האמת הוא שהזכות קדים להמצוה, והמצוה הוא שיקים את החיוב המוטל עליו להשיב החוב למי שחיבה תורה, כמו שנתבאר ענין זה לעיל בדברינו בפרקים הקודמים, כ"כ בחיוב מתנות כהונה, מה שאמרה תורה וצותה במ"ע ליתן לכהן, הכונה בזה שזכתה תורה את הבכור שיהי' ממון הכהנים, וכן בשאר מתנות כהונה, וע"ז אמרה תורה להזהירין במ"ע שישיב להם מה שהוא שלהם, ובדבר שאינו בעין כמו בה' סלעים של פדה"ב המצוה שישלם החוב ולפי"ז כמו שבכל דין ממון פטור מספק, וליכא בזה שום גרר ספק איסור גזל, כיון דעפ"י תורת המשפטים של דיני ממונות הממון שלו לכל תשמישיו הרי זכתה לו תורה בחפץ זה עפ"י דין תורה של תורת המשפטים, והרי זה כשלו ממש, כ"כ בספק מתנות כהונה שהוא ג"כ ספק דיני ממונות זוכים בהם הבעלים זכי' גמורה, וליכא כאן שום מצוה של נתינה, דהמצוה היא ליתן לכהן מה שהוא של הכהן, כאשר חיובי ממון, אבל אם אין לכהן זכי' עפ"י משפט דיני ממונות ליכא שום מצות נתינה, וכן נראה דגם היכא דמהני תפיסת הכהן, דלא נפקע זכות ממון של הכהנים, מ"מ ליכא מצות נתינה, כמו בשאר ספק ממון שהדין דמהני תפיסה אינו מחויב להשיב, דלפי ערך דין המשפטים, כן הוא הדין של מצות השבה ואיסור גזל כ"כ הוא במצות מתנות כהונה שאף שיכול הכהן לתפוס ליכא על הבעלים מצות נתינה:

ובזה יש לתרץ מה שהקשו בתוס' פ"ק דב"מ בסוגיא דתקפו כהן וז"ל, וא"ת אמאי אין מוציאים והלא הבעלים יאמרו ליתן לכהן אחר, וי"ל במכירי כהונה א"ל אינו יכול לתובעו רק טובת הנאה שיש לו בו למ"ד ט"ה ממון, ומפרק הזרוע, ד' קל"ג דאמר בין לוי דחטף מתנתא פריצותא הוא משמע דאינו חייב לשלם, אין ראי' דשמא מיירי כשאכלו, כדאמרינן התם מזיק מתנות כהונה או אכלן פטור עכ"ל ודבריהם צריכים ביאור דהנה מה שתרצו במכירי כהונה אין מובן כ"כ, דלפימש"כ בב"ב ד' קכ"ג דטעם של מכירי כהונה דהוא כמתנה מועטת דאסור לחזור, יעו"ש, כ"ז שייך בדבר שמחויב ליתן לכהנים, אבל בדבר שאי"צ ליתן מה שייך הבטחה