שערי ישר חלק ב כא

התרומה והמעשר שזכתה תורה לשבט, ואף דאם תרם תרומות ומעשרות בשבלים קודם מרוח ג"כ חלים התרומה והמעשרות, אף שעדיין לא זכו בו חלק, דאל"ה איך נפטרים הבעלים אם לא נתמרח ע"י ישראל, נראה לי שהטעם בזה כיון שתרם נעשה הזכות ע"י הרמה אף קודם מרוח ע"י הרמה עצמה ובאים כאחד, עכ"פ נתבאר לנו ענין זה דכל כח קדושת התרומה, הוא מחמת חלק וזכות של השבט, וגם אצל הכהן עצמו כשיש לו טבלים הוא ג"כ מטעם זה שאמרה תורה שחלק זה צריך להרים אף שיזכה הוא עצמו בחלק זה:

ועפ"י דרך זה נלענ"ד דגם קדושת בכור שהוא ג"כ ממתנות כהונה, הוא בא בתולדה מחמת דין מתנות כהונה, דעי"ז שאמרה תורה שבעלי' של הבכור הוא שבט הכהנים, חלה עליו הקדושה לענין גיזה ועבודה, לא מיבעיא בבכור בחו"ל או בזה"ז דלא חזי להקרבה דהוי ממון כהן לגמרי, מסתבר לומר דקדושתם באה בתולדת קנין השבט כמו בתרומה, ואף בבכור בזמן המקדש דאמרינן במס' תמורה ד' ז' ע"ב וב"ק ד' י"ג ע"ב שאין לכהנים זכי' בו, שהוא משום דכיון דחלה עליו הקדושה להקרבה הוי של שמים לכל מילי עד אחר הקרבה, אבל מ"מ סבת קדושתו הוא מחמת מתנות כהונה, וכן משמע מפשטות הכתוב בפ' קרח, וכן מוכיח לשון הרמב"ם בה' בכורות פ"א ה"א דאמר דכולם לכהנים יעו"ש. ומשום זה נקט רב המנונא דאם הי' הדין בספק בכור דמוציאים מידו דאין לכהן שום כח וזכות ממון על זה, והוי כמו שאין כאן דין מתנות כהונה כלל, לא הי' ראוי שיחול עליו שום קדושת בכור גם לענין גיזה ועבודה, וע"כ הוכיח דהטעם בזה שחל עליו קדושת בכור לענין גיזה ועבודה, הוא משום דאיכא זכות ממון לכהנים ע"י תפיסה, דאי תקפו אין מוציאים מידו, ומזה פשוט דגם לענין מסותא כיון שהדין כל דאלים גבר ויכול כ"א לתופסו דג"כ הדין שחל קדושת הקדש בספק. דהוי ספק הקדש, כמו בבכור דהוי ספק דאסור מספק, כ"כ גם במסותא אסור להנות מספק, דספק איסור לחומרא, ורבה דחה דאין ראי' מבכור לסותא, דקדושת בכור שאני דהוי קדושה הבאה מאלי', כלומר אף שגם קדושת בכור עיקר סבתה הוא מחמת דין מתנות כהונה, אבל כיון שקדושה זו באה ממילא, שלא ע"י רצון ושליטת הכהנים, אז נתפסת קדושה זו, גם אם אין לכהנים שום כח שליטה והשתמשות, היינו אף אם נימא תקפו כהן מוציאים מידו, אבל בקדושה הבאה ע"י מקדיש, י"ל דגם היכא שאין מוציאים מידו לא אלים ההקדש למנוע כח ההשתמשות של השני, וביאור הדברים הוא דעיקר הדין של המע"ה פועל רק לכל הנוגע לענין שליטה והשתמשות, דכן הוא דין תורת המשפטים בספק ממון שישאר הדבר לכל דבר שמוש ושליטת החפץ אצל המוחזק הראשון, אבל באמת המציאות האמתית לא נשתנה כלום, ואם יבוא אלי' ויברר האמת יוחזר החפץ לבעלים האמתיים, דלא נפקע קנין הבעלים ע"י דין המע"ה, ומשו"ה י"ל דגם היכא שהדין כל דאלים גבר שכח ההשתמשות והשליטה הוא בכל שעה למי שהחפץ בידו ורשותו, אין כח ההקדש אלים מן המקדיש, דלפי ערך כח שליטתו בזה, כן הוא ערך התפסת הקדושה הבאה מכחו, אבל לענין קדושה שאינה באה ע"י כח השליטה והשמוש, אלא שתלוי במציאות הקנין כפי שגלוי קמי שמיא, קדושה כזאת הוי לעולם בספק, אף אם הדין שלא מהני תפיסת הכהנים, שאם בכור הוא לא נפקע זכות הכהנים ממנו, ומה שאבדו כח השליטה לגמרי מחמת דין המע"ה, דבר זה אינו מגרע כלום שלא יחול איזה דין שסבתו מחמת הקנין האמתי:

ובזה יש לתרץ שיטת הרמב"ם ז"ל מהקושיא הגדולה שקשה עלי', דפסק דספק בכור אין מוציאים מידו שלא כמסקנת הש"ס הנ"ל, והנה בעיקר הענין כתב הרשב"א לחלק בין ספק בכור לספק פטר חמור שנפדה בשה, דבספק פדיון פ"ח הוא חזקת מ"ק טוב, דהשה הי' מתחילה קודם הפדיון ממון גמור של הישראל, ומשו"ה מוקמינן בחזקתו גם משעת לידת הספק שישאר בחזקת הבעלים כבתחילה, דגם עכשיו הוא חולין עכ"פ, ואפשר להשאר על חזקתו הראשונה, אבל בספק בכור גם אם ישאר ברשות הבעלים אינו ברשותו כשאר ממון בעלים דהרי אסור בגיזה ועבודה, הובא דבריו בריש ספר תקפו כהן, ובביאור הגר"א יו"ד סי' שט"ו סק"ב, אבל לפי"ז קשה דהלא בגמ' מביא להוכיח מספפ"ח על ספק בכור, אבל כאשר נעין היטב בסוגיא נראים הדברים מוכיחים כשיטת הרמב"ם, והוא דהנה רב המנונא כשמוכיח לפשוט על דין מסותא מהמשנה עיקר יסודו בנה, דתקפו כהן אין מוציאים, מלשון המשנה דקתני המע"ה, דמלשון זה משמע דאם הישראל יהי' המוציא עליו הראי' וקסבר דמה"ט הוא דאסור בגיזה ועבודה משום דכיון דכהן יכול לתפוס ולא נפקע כח הכהנים לגמרי מזה הבכור משו"ה חלה הקדושה מספק, ומזה רצה לשפוט דגם במסותא מהני ההקדש שהקדיש חד מינייהו שיהי' אסור להנות מספק ורבה דחה ראיתו, דאף דמוכח מלשון המשנה דתקפו כהן אין מוציאים מידו מדקתני המע"ה, אבל מאי דאסור בגיזה ועבודה לא מהאי טעמא הוא כמו שסובר רב המנונא, אלא מטעם אחר הוא, דקדושה הבאה מאלי' שאני, ומהאי טעמא אין נפ"מ בין מוציאים או אין מוציאים, וממילא נדחה הפשיטות מה שהוכיח רב המנונא לענין מסותא אם הקדיש קודם תקיפה, אבל בעיקר הדין אם מהני תפיסת הכהן בספק בכור לא הכריע רבה כלל, וע"ז הוסיף ר"ח לסייע לרבה, דמהך דספיקות נכנסים לדיר להתעשר מוכח דשם לא מהני תפיסת הכהן דאל"ה הוי ספק עשירי כדמסיק, דמזה מוכח דהיכא דאיכא חזמ"ק מעליא לא מהני תפיסת הכהן, כמו בספק פדיון פ"ח, דאל"ה הרי פוטר עצמו בממונו של כהן, ומזה סייעתא לרבה דמה שאסור בגיזה ועבודה אינו מטעם כח תפיסה של הכהן, דלסברת רב המנונא דגם קדושה הבאה מאלי' אינה חלה