שערי ישר חלק ב ריב

עוד כתב שם הגאון בעל נה"מ לחדש שאם היו במעמד הקדושין שלשה שכשרים להיות דיינים, והי' שם ג"כ עדים כשרים ופסולים, באופן שמטעם עדות בטלה העדות, שיתקימו הקדושין ע"י דין בי"ד, כמו בממון בשלשה שנכנסו לבקר החולה דרצו עושים דין, והתם פשיטא לי' שאם היו שום עדים פסולים, אין מגרעים כח הדיינים, דאין עדים מבטלים דיינים, כ"כ יהי' דין זה גם בקדושין לקיום הדבר, חדוש זה צריך עיון, מהא דכתב הרשב"א דאם יחיד מומחה ראה ביום אינו יכול לעשות דין עפ"י ראייתו, דאף דאמרינן לא תהא שמיעה גדולה מראי', אבל בעינן עפ"י שנים עדים יקום דבר, הבאנו דבריו לעיל בפ"א, דלפי"ז גם בג' שראו ביום שהם דיינים מטעם הק"ו דלא תהא שמיעה גדולה מראי', הם ג"כ עדים לקיום הדבר, דאף דגוף המעשה אי"צ עדים לקיום הדבר, אבל לענין זה שיהי' להם כח בי"ד, כח זה אינו מתקים בלא עדים, ומשו"ה דוקא בשלשה שיש להם גם כח עדות מהני ראייתם מחמת בי"ד, אבל יחיד מומחה אף שיש לו כח בי"ד, אבל בלא עדים גם כח בי"ד אין לו קיום, ולפי"ז אם יהי' במעמד זה עדים פסולים אף שכח בי"ד לא יופסל ע"י עד קו"פ, אבל דין העדות נגרע מזה ובעינן עפ"י שנים עדים יקום דבר, ולכן מאי דפשיט לי' להגאון הנ"ל דבשלשה שראו ביום בדיני ממונות שעדים פסולים שהיו במעמד זה אין מגרעים כלום כח הבי"ד, לפי מש"כ עפ"י שיטת הרשב"א צע"ג בזה. ולענ"ד מסתברים הדברים שלא מהני גם בדיני ממונות ומכש"כ בקדושין, ופשטות דברי כל הראשונים ז"ל ששקלו וטרו בקדושין וגרושין הנעשים במעמד הרבה אנשים ויש ביניהם גם קו"פ, משמע דלא מהני בענין זה מה שנאמר דאיכא כאן שלשה שיהי' להם כח דיינים, דהיכא דבעינן עדים לקיום הדבר גם כשהם בי"ד בעינן עדים לקיום הדבר, וכל עיקר היסוד של עדים לקיום הדבר מקרא דעפ"י שנים עדים יקום דבר ילפינן, ושם לענין בי"ד נאמר, וכמש"כ לעיל בפ"א באורך בס"ד

והנה בהא שעמד הגאון בעל נה"מ בדין חליצה צריך לבאר ענין זה, דגרסינן במס' יבמות פ' מצות חליצה דתנן במתני' חלצה בשנים או בשלשה ונמצא אחד מהם קרוב או פסול חליצתה פסולה, ר"ש ור' יוחנן הסנדלר מכשירים, ומעשה באחד שחלץ בינו לבינה בבית האסורים ובא מעשה לפני ר"ע והכשיר:

ופריך בגמ' בינו לבינה מי ידענא אמר רב יהודא אמר שמואל ועדים רואים אותו מבחוץ. ע"כ לשון הש"ס. וכתב שם הנמ"י וז"ל בינו לבינה מוקי לה בגמ' ועדים רואים אותם מבחוץ משום דאפי' מודים ויהיו נאמנים אלינו אין זה כלום דאין דבר שבערוה פחות משנים, וכיוצא בזה שילהי פ' יש נוחלין בבעל שאומר גרשתי את אשתי אסיקנא זיל חוש לה ואינו נאמן אעפ"י שבידו השתא לגרש, וכי אמרינן שמא חלצה סנדל לאחד מהם בפני עדים קאמרינן, עכ"ל ולשון זה תמוה דמריש דבריו משמע דגם בחליצה בעינן עדים לקיום הדבר, דהרי אומר דאפי' מודים ויהיו נאמנים אצלנו אין זה כלום דאין דבר שבערוה פחות משנים, וכן סוף דבריו דמסיק דכי אמרינן שמא חלצה סנדל לאחד מהם בפני עדים קאמר, הוא ודאי משום דבעינן עדים לקיום הדבר, ולפי"ז לא יתכן מה שכתב בתוך הדבור, וכיוצא בזה שילהי פ' י"נ בבעל שאמר גרשתי את אשתי דאסיקנא זיל חוש לה, ושם ודאי אפי' אומר שגרשתי עפ"י עדים, אלא שאינו נאמן אצלנו מדרבנן, וריש דבריו וסוף דבריו סותרים למש"כ בתוך הענין, ובחי' הריטב"א שם כתב בזה"ל בינו לבינה מי ידענא, פי' דבהודאתם לא סגי ואעפ"י שבידו לחלוץ, וכדאמרינן התם בבעל שאמר גרשתי את אשתי שאפי' להבא אינו נאמן לגמרי וכדאמרינן התם זיל חוש לה, ויש שפירשו דה"ק מנא ידעו דהרי אין דבר שבערוה פחות משנים, וכי אמרינן לעיל שמא חלצה סנדל של אחד מהם בפני עדים קאמר, ומה דפרכינן הכא מנא ידענא לאו דוקא אלא ה"ק מנא ידעי דמהני שאפי' הם מודים ויהו נאמנים אלינו אין זה כלום, כיון שהי' בינו לבינה ובלא עדים, וה" כאומר גרשתי את אשתי בלא עדים או קדשתי' בלא עדים שאינו כלום, ונכון הוא עכ"ל. ועפ"י דברי הריטב"א מוכח דאיזה טעות המעתיק נפל בדברי הנמ"י, וערבוב שני הפירושים הכתוב בדברי הריטב"א. ובחי' הרשב"א כתב רק השיטה הא' שכ' הריטב"א שסובר דלא בעינן עדים לקיום הדבר בחליצה, ואפשר מטעם דסובר דגם בגט לא בעינן עדים לקיום הדבר דלא חב לאחריני כמש"כ לעיל, ובתשו' רע"א סי' קכ"ה כתב דלהריטב"א והנמ"י מספקא להו אם חליצה הוי בכלל דבר שבערוה או לא, ומסיק בזה"ל ובאמת נלענ"ד דבכל חליצה ראוי ליחד עדים דהא הבי"ד הם יושבים ולא בשם עדים נינהו עכ"ל ובשלטי הגבורים פ' ב"ש ביבמות ד' העתיק דברי הריא"ז וז"ל וכן נראה בעיני שאם לא כנס היבם יבמתו ולא נתיחד עמה בעדים ושניהם מודים שבעל בלא עדי יחוד, לא נקנית לו באותה הביאה קנין גמור ואינו יכול לפוטרה בגט בלי חליצה, שכשם שקדושין וגירושין צריכים עדים, כך יבם וחליצה צריכים עדים, כמבואר בקונטרס הראיות עכ"ל. וברמ"א אהע"ז סי' קס"ו סעי' ב' בהגה ובד"מ הביא דבריו לענין יבום, ובה' חליצה לא הביא דבריו, ונראה בטעמו דלכאורה דברי השה"ג תמוהים, דענין זה לדון שיהי' עדים בחליצה הוא רק לר"ע דהכשיר חליצה בלא שלשה וסובר דלא בעינן בי"ד לחליצה, יש לדון אם צריך לכה"פ שני עדים, כמו בקדושין וגרושין משום דבר שבערוה, אבל לדידן דקיי"ל דבלא שלשה לא מהני, אי"צ לעדים אחרים, דאם נימא דכל היכא דאיכא בי"ד אי"צ כלל לעדים, דכמו דמהני עדים לקיום הדבר, כ"כ מהני בי"ד, משום דלא תהא שמיעה גדולה מראי', וכמו שכתב הנה"מ שהבאנו לעיל, וכן מצאתי בתשו' נוב"י מ"ת אהע"ז סי' קי"ד להוכיח דבגט אי"צ בי"ד, דאם הי' צריך בי"ד למה צריך עדי מסירה, דכיון דאמרינן לא תהא שמיעה גדולה מראי' אי"צ