שערי ישר חלק ב רי

פועלת רק אם ראו עדים את המעשה, ובכה"ג שהעדים לא ראו את המעשה רק ראו את דבר המוכיח, ונמצא דעל עצם המעשה ליכא עדים ואינה פועלת בלא עדים, אבל בנפשות לא בעינן עדים לקיום הדבר, דראית העדים אינו מסייע כלום לעצם הדין, רק ההגדה בבי"ד מועלת, ואם הי' קרוב או פסול בשעת ראי', ואח"כ העידו הכשרים לחוד, מועלת הגדתם לחיוב מיתה לשיטת כמה ראשונים, ובקדושין כתב הריטב"א דלא מהני כמו שהבאנו לעיל, ושיטת המרדכי דגם בקדושין לא בעינן שיראו דוקא את המעשה וסגיא בידיעה, ומאותה שעה שנתודע לעדים קרינן בזה עפ"י שנים עדים יקום דבר, ומתחילת דברי התומים משמע דמה דיש חילוק בין קדושין לדיני ממונות הוא כמש"כ, אבל ממה דמסיק דאם אומדנא בלא ראי' מהני גם בדיני נפשות, מהני לכו"ע גם בקדושין מוכח דלא סביר כסברתנו בזה, ולכן לא אבין מה שמחלק בין קדושין לדיני ממונות בזה

ובס' דו"ח להגרע"א ז"ל למס' כתובות ד' ב' הובא מש"כ בנו הגרש"א להעיר על דברי הב"ש, דכיון דקדושין בלא עדים לא מהני, לו יהא דסגי בקדושין ידיעה בלא ראי', אבל שתועיל הידיעה של אח"כ למפרע מנ"ל, דמה דמהני עדי יחוד כעדי ביאה, התם הידיעה היא בשעת מעשה הביאה, אבל בעובדא דהב"ש שלא היתה הידיעה רק אחר הנתינה, ובשעת הנתינה לא היתה לא ידיעה ולא ראי' מנ"ל דמהני, אכן מדברי תוס' ד"ט שכ' לענין פ"פ, משמע קצת דגם בכה"ג מהני יעו"ש, ולענ"ד נראה דאין ראי' מדברי תוס' שיהני למפרע דלענין זנות ודאי דגם לס"ד דגם זנות אינה אוסרת בלא עדים, מ"מ מעשה ודאי אינה בטלה, ובשעה שיהי' עדים יחול האיסור, ובאמת י"ל דגם לענין קדושין כן כמש"כ לעיל, ולפי"ז אין הכרח לומר דלהמרדכי והב"ש דאזיל בשיטתו שס"ל דמהני הידיעה של אח"כ לחול למפרע, ולקמן יבואר עוד ענין זה בס"ד, עוד יש לדון בזה דבעובדא דהב"ש והמרדכי שהידיעה היתה תוכ"ד של מעשה הנתינה, חשבינן כאילו היתה המעשה בפני עדים, כמו דמהני לשאר ענינים תוכ"ד, ואינו ענין למש"כ להוכיח מדברי תוס' לענין פ"פ, שהידיעה היתה אח"כ

ובהא דקיי"ל שליח נעשה עד כתב בטוש"ע אהע"ז סי' ל"ה וז"ל, השליח נעשה עד, לפיכך אם עשה שנים שלוחים לקדש לו אשה אי"צ עדים אחרים, בד"א כשאין שם כפירת ממון כגון שקדשה בשטר או אפילו בכסף והיא מודה שקבלתו, אלא שאומרת שלא קבלתו לשם קדושין אלא לשם פקדון, אבל אם יש שם כפירת ממון שאומרת שלא קבלה מהם כסף (או שטר שיש בו שוה פרוטה) הרי זו ספק מקודשת, ע"כ, והוא ברא"ש ור"ן והרשב"א, וקשה לי טובא בענין זה, דענין ההכחשה וההודאה מצד האשה מתחדשת אח"כ, ודין חלות הקידושין הוא משעת מעשה הקדושין, וקשה ממ"נ אם נאמר דמעיקרא חשבינן כאילו קדשה בפני עדים, משום דאפשר שלא יהי' אח"כ הכחשה על הכסף, דהרי גם בכל עדים דעלמא אי שיהי' בודאי אח"כ עדים לענין בירור דאפשר שימותו העדים, אלא דסגי לן שאפשר שיהי' ע"י העדים אח"כ בירור, ולפי"ז גם אם אח"כ נולד הכחשה ביניהם, אין הקדושין בטלים, אלא דלענין בירור ליכא עדים, אבל מי שיודע, הענין צריך להזהר משום קדושין, ואיך סתמו ענין זה לומר מקודשת או אינה מקודשת, עי' בר"ן וברא"ש דמה דפסק בטוש"ע ספק קדושין הוא עפ"י הירושלמי דאר"י לחוש לקדושין, יעוי' בדבריהם, ואם נאמר דמעיקרא חשבינן כנוגע בעדות, רק אח"כ כשהיא מודה בטלה הנגיעה ונכשרו העדים, איך חלין הקדושין, הלא מעיקרא הי' מקדש בלא עדים, ולא מצאתי מי שיתעורר בדבר זה

וכן קשה כעין זה בלשון הש"ס בעיקר דין עדות לקדושין. דאמרינן שם בהא דאמר ר"י המקדש בע"א אין חוששין לקדושין, בעי מיני' מרב יהודא שניהם מודים מאי, ופירש"י בזה"ל מהו הא דתניא אין חוששין לקדושין משום דלא הימני' הוא והא הימני', או דילמא משום דאין קדושין חלין בלא עדים ויליף דבר דבר מממון, ע"כ. ואינו מובן ענין זה דאם הקדושין חלין ע"י ע"א אלא אח"כ כשאנו באים לדון ולברר הדבר לפני בי"ד והבע"ד מכחישים את העד ליכא תורת נאמנות להעד, איך שייך ע"ז לומר המקדש בע"א אין חוששין לקדושין הלא בכה"ג גם אם היו הקדושין בפני שני עדים ולא באו לבי"ד יכולים הבע"ד להכחיש את המעשה, והי' מקום לומר בכל זה הענין, דכיון דמעשה הקדושין הוא דבר בפ"ע וחלות הקדושין אפשר שתחול אח"כ, כמו שבארנו ענין זה לעיל לענין עדי צירוף בשיטת הר"ן, דלולא מה שנוגע לנפשות הי' מהני מה שנעשה חצי קיום בשחרית וחצי קיום בערבית, כ"כ יש לומר דגם אם מעיקרא לא הי' עדים בשעת מעשה הקדושין ואחר כך נתחדשו עדים שיחולו הקדושין משעה שנתחדשו העדים, ואז יחולו הקדושין מהשתא ולא למפרע, אבל פשטות הסוגיא שהבאנו, וכן שיטת הראשונים בשליח שנעשה עד, לא משמע כן, דהלא נפ"מ הוא אם פשטה ידה וקבלה מתוך כך קדושין מאחר ואיך יסתמו ענין זה ולא יפרשו שרק מהשתא חלין הקדושין, ולומר דכח עדות כזאת מיתלי תלי וקאי, אם ליכא הכחשה אח"כ איגלאי מילתא למפרע שקדש בפני עדים, ואם איכא הכחשה איגלאי למפרע דהי' בלא עדים, הוא דבר פלא לומר כן, דאיך שייך לומר איגלאי מילתא למפרע, כיון דמעיקרא מ"מ הי' בלא עדים, ובס' פנ"י למס' קדושין בסוגיא דמקדש בע"א ראיתי דהבין בזה שתלוי ועומד דז"ל ועוד נ"ל דאפשר דנהי דמספקא לי' לר"י בשניהם מודים, אפ"ה פשיטא לי' היכא שהמקדש לחוד מודה והיא מכחישתו דהמקדש גופא אין חושש לקדושין ומותר בקרובותי', דאף על גב שהוא יודע באמת שקדשה בעד אחד אפילו הכי לא הוו קדושין כלל, כיון שמכחשת את העד בטלו הקדושין למפרע