שערי ישר חלק ב רח

יתקימו הקדושין ע"י הכשרים, ולשיטת החולקים ע"ז, סברי דמה שהצריכה תורה עדים לקיום הקדושין, שיהי' עליהם תורת עדים בשעת ראי' שיהיו כשרים להעיד, וכיון דהכשרים ראוים להעיד בלי הצטרפות הפסולים, מהני ראית עדים הכשרים שיתקימו הקדושין על ידם, דכיון דעדי הקדושין מקימים הקדושין רק ע"י האפשרות שיכולים להעיד אח"כ לפני בי"ד, והכא איכא אפשרות שיתברר על ידם המעשה אם לא יצטרפו בהגדה, משו"ה מהני שעת ראיתם לקיום הקדושין, ואף אם יבואו אח"כ עדים הפסולים ג"כ להעיד, ה"ז כאילו מתו העדים או נעשו גזלנים אחר המעשה שאין הקדושין בטלים. ובקצרה נוכל לומר דלהריטב"א בעינן תורת עדות בקדושין כעדות של הגדה בבי"ד, ולהתוס' והרא"ש בעינן תורת עדות כעדות של ראי' בכל התורה, וכיון דבכל התורה בכה"ג שנצטרפו בשעת ראי' לחוד קרינן בהו תורת עדים משעת ראי' וחשבינן תחלתן בכשרות, מתקימים הקדושין על ידם

ולענ"ד נראה דגם הרמב"ם ז"ל סובר כהריטב"א שכ' בה' גירושין פ"ו ה"ט וז"ל וקטנה אינה עושה שליח לקבלה, אעפ"י שחצרה קונה לה גיטה כגדולה, מפני ששליח קבלה צריך עדים, ואין מעידים על הקטן שאינו בן דעת גמורה. עכ"ל וענין זה שאין מעידים על הקטן הוא חסרון רק בהגדה, כמו שאין מקבלים עדים שלא בפני בע"ד, ולפי"ז קשה מה איכפת לן אם רואים עדים בשעה שהיא קטנה, הלא יכולים להעיד אח"כ בשעה שתהי' גדולה, דהרי עדים לקיום הדבר אי"צ שיכולים להעיד תיכף בשעת המעשה, דקדושין שנעשים בלילה אף שאין העדים יכולים להעיד רק ביום מ"מ מיקרי מקדש בפני עדים, ומ"ש זה מזה, אלא נראה דסובר דעדים שבעינן לקיום הדבר הוא כדין קיום הדבר של עדים בשעת הגדה, וכמו שאין מעידים על הקטן, כ"כ אינם מועילים לקיום הדבר על הקטן, כמו שאין מועיל עדות בפני בי"ד על הקטן, ול"ד לקדושין הנעשים בלילה, דפסול של לילה אינו חסרון בעדות, אלא בבי"ד, שאין מקבלים עדים בלילה, דבלילה הדיינים פסולים לדון, וקבלת עדות הוא תחלת דין, אבל דין זה שאין מקבלים עדות אלא בפני בע"ד הוא חסרון בהגדת עדות, דאם העדים אינם מכירים ורואים את הבע"ד לא מהני אף אם בי"ד יכירוהו, וכן מוכח מדברי הכנה"ג שהובא בפ"ת ח"מ סי' כ"ח סקכ"ד, ומוכח מזה דסובר כשיטת הריטב"א דלקיום הדבר היכא דבעינן עדים צריך עדים שמועילים לקיום הדבר בהגדה. כנ"ל

והנה לפ"ד נסתרים דברי הפנ"י שכ' בסוגין דעד נעשה דיין דאי"צ עדים לקיום הדבר רק שיהי' מי שיברר הדבר, דז"ל כיון דאמר מר שלוחו של אדם כמותו הו"ל כגופי', קשיא לי דכי נמי הוי כגופו מאי הוי, הא אמרינן לקמן ד' ס"ד דהא דשניהם מודים לא מהני בעדות אשה היינו משום דמחייבי לאחריני וכו' ואי משום דגזיה"כ הוא דהו"ל כבע"ד, הא אמרינן דלאו גזיה"כ הוא דילפינן דבר דבר מממון דהיכא שהדבר ברור דקושטא קאמר אפי' הבע"ד מהימן, אלא משום דאיכא חוב לאחריני אמרינן דלאו קושטא קאמר וא"כ האי סברא לא שייך בשליח, דהא אנן סהדי דקושטא קאמר, וכן בשניהם שלוחים, דמה לי אם יאמרו בפנינו קדשה, תדע דהא אפי' בבע"ד אמרינן כתב בכ"י ואין עליו עדים כשר משום דאנן סהדי דקושטא הוא, יעו"ש, דהעלה ענין זה בצ"ע, וכן כתב בענין זה בחי' לגיטין ד' ג' ע"ב על דברי תוס' ד"ה שלשה גיטין יעו"ש. ולפי מש"כ מדברי הריטב"א והרמב"ם דין זה גזיה"כ הוא שיהי' דוקא עדים בשעת קיום הדבר של דבר שבערוה, ולא מהני מה שנעשה עכשיו באופן כזה שיהי' בירור אח"כ. ומה שהוכיח הפנ"י מהא דכתב בכ"י ואין עליו עדים, ראי' זו לכאורה גדולה היא, אבל כבר כתובה על ספרי הראשונים ז"ל, הרשב"א, והריטב"א והנמ"י ליבמות פ' ד"א, דהרשב"א ז"ל כתב בהא דתנן התם בספק גרושין כתב בכת"י שבקדושין כה"ג אין חוששין לקדושין, דמקדש בלא עדים ואפי' בע"א אין חוששין לקדושין, ובגיטין דמהני כתב ידו, או משום דלא מחייב לאחריני או משום דכתיב וכתב לה. יעו"ש. ובריטב"א ונמ"י כתבו די"ל דגם בקדושין כשר כתב בכ"י משום דאיתקש הוי' ליציאה, וכיון דגלי קרא דמהני בגירושין, דכתיב וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה, ילפינן קדושין מגרושין, אף דיש לחלק דגירושין אינו חב לאחריני אבל היקישא הוא. יעו"ש. ומלשון הר"ן בהלכותיו במס' קדושין פ' האומר בהא דמסקינן דקדושין קא מחייב לאחריני שכ' בשם הרמב"ן ז"ל דשטר קדושין שכתב בכ"י אעפ"י שאין עליו עדים מהני, כתב בזה"ל דכשהיא מוציאתו כאילו יש עדים בדבר דמי, דהא לשוויי שטרא לא בעינן עדים, לדידן דקיי"ל כר"א דאמר עדי מסירה כרתי, ובגירושין נמי אעפ"י שהוא דבר שבערוה מהני בדיעבד דהא כתב בכ"י וכו' אם נישאת הולד כשר, וה"נ אם קדשה בשטר כזה מקודשת, עכ"ל, מרהיטת לשונו כיון כשהיא מוציאתו כאילו יש עדים בדבר דמי, משמע קצת כדברי הפנ"י, אבל מה דמסיק אח"כ דלשוויי שטרא לא בעינן עדים משמע, דמה שכתב דכשהיא מוציאתו כאילו יש עדים בדבר דמי הוא נתינת טעם על ענין אשוויי שטרא, וכמש"כ בתוס' גיטין ד' ג' ע"ב ורש"י ד' פ"ו ע"א דלר"מ דס"ל ע"ח כרתי כתב ידו כמאה עדים דמיא, שכלל זה הוא לענין אשוויי שטרא בין בגו"ק ובין בשאר שטרי קנין, ומה דצריך עדים לקיום הדבר, זה ילפינן מגיטין כמש"כ הריטב"א והנמ"י

ונראה לענ"ד בכונת הר"ן בזה עפ"י מש"כ בפ' המגרש להכריע בין שיטות הראשונים וז"ל, ומעתה מה שמודה ר"א דגט החתום בעדים כורת אעפ"י שלא נתן בעדי מסירה, כמו שמוכיחות כל אותן הראיות שכתבתי למעלה, לאו משום דס"ל דע"ח כרתי, אלא שהמסירה כורתת. מכיון שיש עדים על עיקר הדבר, דהוו להו עדי חתימה כעדי מסירה, שהרי הגט יוציא מת"י בעדים הללו, ובידוע שתבעל מסרו לה ונמצאו כאילו הם עצמם מעידים