שערי ישר חלק ב רו

חצי קיים ואח"כ יצורף כיון דקיי"ל כריב"ק, ובכה"ג ודאי חלוק מקדושין שכ' הר"ן דלא מהני צירוף עדים לקיום הדבר, דבקיום הדבר של ביטול השליחות, ודאי ליכא שום ענין לקיום דין נפשות, רק בטול של שליחות לחוד

פרק ד

גרסינן בגמ' פ"ב דקדושין איתמר רב אמר שליח נעשה עד דבי רב שילא אמרי אין שליח נעשה עד וכו' אלא רב אמר שליח נעשה עד אלומי קא מאלימנא למילתי', דבי רב שילא אמרי אין שליח נעשה עד, כיון דאמר מר שלוחו של אדם כמותו הוי לי' כגופי', והקשה בס' אבני מלואים סי' ל"ה וז"ל ואיכא למידק כי הו"ל כגופי' מאי הוי, הא בע"ד גופי' היכא דנסתלק מגרמת ממון יכול להעיד, כדאמרינן השותפים מעידים זה לזה, וכן אמרו נאמן בעל המקח לומר לזה מכרתי ולזה לא מכרתי, ואפי' אין מקחו בידו הו"ל עד לחייבו שבועה וכמבואר בפ"ק דב"מ, גבי וליחזי זוזי ממאן נקט, בתוס' שם וא"כ ה"נ נהי דהו"ל כגופי', כיון דאין נגיעת ממון, למה לא יוכל להעיד, ומ"ש ממוכר דהוי ג"כ בשעת מעשה המכירה בע"ד וכן בשותפין וכל שנסתלקו מנגיעת ממון מעיד וצ"ע, אח"כ מסיק דכל הני הלכות הוא עפ"י מה דנקטינן להלכה שלא כדברי דבי רבי שילא יעו"ש. וכל זה דוחק לענ"ד

והנה בפשטות י"ל דכל הני ענינים שהביא אינו ענין לכאן, דהתם אי"צ עדים לקיום הדבר, והמוכר בשעה שמוכר אף אם לא יהי' עלי' תורת עד, למ"ד אין שליח נעשה עד, מ"מ יכול להעיד אח"כ, וכמש"כ השטמ"ק בב"ב ד' מ"ג בהא דאמרינן שם ולסתלקו תרי מינייהו ויעידו וז"ל, ואיכא למידק וכי מסתלקים מאי הוי, והא בעיא תחלתו וסופו בכשרות ואפי' בדיני ממונות וכו' ולשון אחר פרשו דגבי ממון לא מיקרי תחלתו בפסלות, דכיון דמטי לי' הנאה מני' לאו בר עדות הוא כלל, והשתא הוא דאתחיל עליו שם עד והו"ל תחלתו וסופו בכשרות, וההיא שעתא לאו עד הוא כלל וכו' והרמב"ן ז"ל תירץ שלא נאמר תחלתו בפסול אלא במי שהי' קרוב ונתרחק או פסול הגוף, שהרי זה מעיד למי שהי' קרובו בשעת ראי' וכו' אבל הי' פסול בשעת ראי' מעיד לאחרים, שהרי תחלתו כשר הוא אצלם, וכו' וזה הלשון הגון לי יותר דללשון ראשון קשה לי דלממונו עד הוא וכו' וכדמשמע בפ"ק דסנהדרין בעי רבה פלוני רבע שורי וכו' בתר דבעיא הדר פשטה אדם קרוב אצל עצמו אמרינן אצל ממונו לא אמרינן, אלמא לגבי ממונו נמי עד הוא והדרא הקושיא לדוכתה. עכ"ל הצריך לנו, והנה מה דרצה לסתור תירוץ הא' ממה דאמרינן שם בסנהדרין דאדם קרוב אצל ממונו לא אמרינן כפי מה שמפרש הראב"ד שם דלגבי עצמו הוא בתורת בע"ד, ולגבי שור הוא בתורת קרוב ועד פסול, לענ"ד הוא דבר תמוה, דרק לענין עדות להעיד ששורו הרג אדם לחייב מיתה לשור, אמרינן שהבעלים נחשבים רק כקרוב ולא כבע"ד, שהשור הוא הבע"ד, והבעלים המה כקרוב אצל השור, אבל אם יהי' הענין שראובן ושמעון דנים על השור של מי הוא, איך יתכן לומר שראובן ושמעון יהיו נחשבים כעדים, הלא הם המה בע"ד, שעיקר הדין עליהם ולא על השור, אבל עכ"פ בעיקר הדבר מבואר דאם אדם יודע עדות משעה שהי' בע"ד, יכול אח"כ להעיד שחשבינן כאילו נעשה עכשיו עד, וכן מצאתי בחי' הריטב"א למס' קדושין בסוגיא דשליח נעשה עד שכתב כן, דהיכא דמעיקרא הי' בע"ד נעשה אח"כ עד, ולפי"ז ניחא בפשטות, דבקדושין דבעינן עדים לקיום הדבר, ולדבי רבי שילא שהשליח שהוא במקום הבעלים אין עליו תורת עד, ה"ז כמקדש בלא עדים, אף שאח"כ יתחדש עליו תורת עד, אבל התם לענין דיני ממונות דלא איברו סהדי אלא לשקרא, מהני אם אח"כ חל עליו שם עד כנ"ל. ורב סובר דגם בשעת מעשה הקדושין השליח מתחשב לעד, אף שהוא במקום הבעלים לענין עשית מעשה הקדושין, אבל חלות הדין הוא על המקדש והמתקדשת, ולהשליח אינו נוגע ענין חלות הקדושין, משו"ה שליח נעשה עד, ודבי רבי שילא סברי דכיון שהוא בע"ד על העשי' אינו יכול להתחשב לעד

ולדברי הראשונים הנ"ל קשה לענ"ד, דלפי"ז אם הי' יודע עדות כשהי' נכרי או עבד ואח"כ נתגיר ונשתחרר, דנכרי ועבד לאו בר עדות הוא כלל, וכן בקטן כתב בתומים סי' ל"ו וכן הביא דבריו בנה"מ דאינו פוסל עדות כשרים, ובהי' יודע עדות משעה שהי' קטן מוכח בגמ' דלא מהני רק לענין קיום שטרות ואיכא גדול בהדי', במה עדיף בזה שאינו בתורת עד כלל, דהרי מקור הדין הוא מן הכתוב או ראה או ידע, דבראי' והגדה תלי רחמנא, כמו דאיתא במס' ערכין ד' י"ח יעו"ש

והנה יש מקום לדון לפי מש"כ בפרק הקדום להוכיח מדברי תוס' כתובות ד' ט' ד"ה ומי אמר ר"א, דאם יצויר בדשב"ע שבשעת מעשה לא הי' עדים ואח"כ נתחדשו עדים שיהני, דהמעשה הוא ענין בפ"ע וחלות הדין הוא בשעה דאיכא עדים, לפי"ז יקשה על דבי ר' שילא דאם אמנם בשעת מעשה הקדושין לא הי' עדים, אבל אח"כ הלא נתחדש לנו עדים, אמנם מלבד דיש לדחות דשאני מעשה זנות ממעשי הקנינים הנעשים ע"י אדם, נראה דגם אם נאמר דכ"כ בקדושין יועיל אם נתחדש אח"כ עדים ––ולקמן יבואר ענין זה בס" ד–– הנה בנידון זה בשליח המצטרף לעד, לדבי ר' שילא דאין שליח נעשה עד, לא מהני גם אחר המעשה, כיון דחלות הקדושין מיתלי תלי עד שיהי' עדים על הקדושין, וכ"ז שלא חלו הקדושין עדיין לא עשה שליחותו, ועדיין הוא במקום הבעלים ואינו נעשה עד, וגדולה מזו כתב הריב"ש בסי' פ"ג הובא באבני מלואים שם בסי' ל"ה דאם השליח אומר קדשתי' למשלח והיא אומרת לא נתקדשתי