שערי ישר חלק ב רה

הם מעידים על כל הכתוב בשטר שהוא אמת, הוא רק ע"י חתימתם הנעשית בשליחות הבעל, ולכן אם אמר הבעל לשניהם יחד לחתום שיודעים שניהם שחתימת כ"א מהם היא בשליחות הבעל ועל פי צוויו, הוא דומה לכל עדות שראו כאחת, אבל באומר לזה בפני עצמו ולזה בפ"ע, שכ' אינו יודע אם חתימת חבירו היא בשליחות הבעל, הוא דומה לעדים שכ"א מעיד על מקרה שיודע הוא בפ"ע, אשר השני אינו יודע אותה כלל. ואף דגם לדברינו אכתי קשה איך עדותן מצטרפת, דבכל דוכתא שמצרפינן עדות, כ"א מעיד על דבר שלם, שפלוני לוה או הודה שחייב עכ"פ מנה, אבל הכא כ"א מעיד על חצי דבר, דהלא אם לא הי' עד השני שלוחו, אין כאן גט כשר, ונמצא דכ"א אינו יודע אם עשה הבעל גט כשר, אכן נלענ"ד דהענין כך הוא, דמה שכ"א חותם בשליחות הבעל, שענין החתימה הוא השלמת כתב הגט ומעיד העד שהכתב אמת, אף שאינו יודע אם תהי' לגמרי מגורשת עי"ז, אבל זה יודע שמה שכתוב בשטר בשם הבעל הוא אמת, שהרי הוא גומר כתיבת השטר בשליחותו, דהרי גם אם שני העדים חותמים ע"י שראו כאחד, ג"כ אינם יודעים אם תהי' מגורשת, דאם לא יתן לה הגט לא תתגרש, אלא מוכרחים אנו לומר שמעידים רק על מעשה השטר, שכל האמור בשטר בשם הבעל הוא אמת שהבעל אומר כן עפ"י הכתב, ומשו"ה לריב"ק כמו דמהני צירוף בכל עדות, אף שעל כל מעשה בפ"ע ליכא רק ע"א, מ"מ מצרפינן חצי קיום הנעשה ע"י כ"א מהם, להועיל להיות קיום דבר שלם, כ"כ הכא אי"צ לנו להאמין לכ"א נאמנות שלמה, אלא דלענין חצי קיום מהני ע"א, וכ"א פועל חצי קיום בכח השטר, והנה אם הי' כ"א חותם על שטר קנין בפ"ע, ואח"כ נתן המקנה שני השטרות למקבל, לפי"ד ראוי שיהני לקנות על ידי שני השטרות יחד, רק בגט לא יהני משום ספר אחד ולא שני ספרים, אבל אם מצרפינן החצאים בספר אחד, מהני לריב"ק, כנלענ"ד בענין זה

ועפי"ז נלענ"ד דיש לתרץ הקושיא הגדולה שהקשה הב"י על הר"ן מסוגית הש"ס דפ' השולח דהרי לענין גירושין דנוגע לנפשות אמרינן דלריב"ק מהני צירוף עדות אף שלא ראו כאחת, דלפי"מ שבארנו בפ' הקדום בשיטת הר"ן דדוקא לענין קיום הדבר שהעדים פועלים לחלות של קדושין או גרושין, ועל ידם חל הדין גם לנפשות, שבקדושין מה דאיכא חיוב מיתה באשת איש אינה בתולדה, אלא כל זה נעשה ונגמר בשעת חלות הקדושין, וממילא בשעת גירושין שהוא הפקעת קנין הקדושין חשבינן כאילו נעשה הפקעת חיוב מיתה, ומשו"ה יש לדון ולומר שהעדים גורמים לקיים גם ענין של נפשות, ולהכי מצריכינן סוג עדות דמהני גם לדיני נפשות, והנה לפי"ז בעדים החותמים על שטר גט וקדושין, דחלות הדבר הוא רק בשעת נתינת השטר ליד האשה, והעדים החותמים על השטר מועילים רק לאשוויי שטרא, שיהי' הוכחה מתוך השטר שהוא שטר של פב"פ, נמצא דאכתי אין שום חלות לדין נפשות, משו"ה אף שנוגע לענין נפשות מהני עדות מיוחדת, ואף דמשמע מדברי הראשונים ז"ל דלמ"ד עדי חתימה כרתי, פועלת חתימת העדים לעיקר חלות הגירושין, ובמהרש"א ב"מ ד' כ' כתב דלר"מ עדיו בחתומיו זכין לו הוא מה"ת דהחתימה הוא עיקר הכריתות, והנתינה הוא כעין תנאי בזכות, ובדבר שבחובה הוא זמן שחל הקנין בשעת נתינה, בכ"ז נלענ"ד דל"ק על הר"ן, די"ל דבאמת בדי"נ ליכא לגמרי האי כללא של עדים לקיום הדבר ושפיר מהני קדושין ע"י עדות מיוחדת, ועדות מיוחדת הוא חסרון בהגדה שכ"א מעיד על דבר בפ"ע, והר"ן סובר דכיון דקדושין פועלים גם לנפשות, בעינן שיהי' העדים להעיד אח"כ לנפשות, ואם כ"א ראה מעשה מיוחדת לא יהי' עדות אח"כ, וממילא אין עדותו מהני עכשיו, אבל הכא בעדי חתימה אי"צ להעיד אח"כ, משום דאח"כ אנו סומכים על חתימתם, אכן י"ל דלענין קיום הגט אם יעיד כ"א על כתב ידו, דבכה"ג אם נאמר דעל מנה שבשטר הם מעידים, תהי' עדות מיוחדת וצ"ע

ובסי' קל"ג כתבו הב"ש והט"ז לדון שיהני עדות מיוחדת ולא חשו לדברי הר"ן, מחמת שהב"י הקשה עליו מסוגית הש"ס הנ"ל, ולענ"ד אין לסתור דברי הר"ן מחמת קושיא זו כמש"כ, וכבר כתבנו בפ' הקדום שתמה אנכי הלא התו' והרא"ש בפ"ק דמכות כתבו כדברי הר"ן, ומה"ט כתבנו דבמגרש בע"א אף למ"ד דמקדש בע"א חוששין לקדושין, אבל בגט לכו"ע לא מהני משום דשייך לנפשות. ובס' בית מאיר ראיתי שכתב בסי' קל"ג על דברי הט"ז שכ' שלהפוסקים שחשו בקדושין במקדש בפני ע"א כ"כ במגרש בפני ע"א, וכ' בס' הנ"ל לחלק בין קדושין לגרושין, משום דבקדושין הודאת האשה מצטרפת משום שהוא לחובתה ובגט שבא להתירה הודאתה לאו כלום הוא, ובעיני לא אראה בזה שום טעם לחלק, ורק לשיטת הר"ן יש בזה חלוק מורגש כמש"כ בפרק הקדום, דאם יחולו הגירושין אף במקצת בטל איסור מיתה, דרק באשת איש גמורה איכא מיתה

וכן נלענ"ד לבאר שיטת התוס' בפ' השולח ד' ל"ג ע"א ד"ה רבי וז"ל בתוה"ד, וי"ל דמשמע לי' מילתא דרבי דיכול לבטל אפי' בפני אחד, אע"ג דאין דבר שבערוה פחות משנים כיון שלשליח עצמו אומר שהוא מבטלו הוא מבוטל א"נ אפילו לא מהני בלא שנים מ"מ יכול לבטל בפני שנים זה שלא בפני זה ואי בטלה כולה אפי' רבי מודה דאינו מבוטל אפי' בדיעבד כדפרישית לעיל, דדוקא בפני ג' לרב ששת או בפני שנים ביחד לר"נ הוא דמבוטל עכ"ל וכמו שהקשה הגרע"א על הר"ן כ"כ יש להקשות על דברי התוס, מה הועילו שני הביטולים שבטל כ"א בפני ע"א כיון דבעינן גם לענין זה שני עדים לקיום הדבר, ולפי מש"כ לתרץ על הר"ן כ"כ נתרץ דברי התוס' דכל ביטול בפ"ע הוא דבר שלם מצד המבטל, ומצד חסרון עדים חל