שערי ישר חלק ב רד

והב"י בח"מ סי' ל' כתב שהמרדכי חולק על הר"ן מהא דכתב המרדכי פ"ב דיבמות שפסק לענין עדי כיעור דאם היה שני עדים שראו בזאח"ז מצטרפים לשני עדים כמו בממון, והוכיח ענין זה מן הירושלמי הנ"ל, וכנראה גירסא אחרת הי' לפניו בירושלמי, או דמוכיח מסברא מן הירושלמי מהא דמסיק לענין קנוי, דלפי הלשון דאיתא לפנינו במרדכי קשה קצת מה שאמר וכן משמע בירושלמי, דז"ל וכן משמע בירושלמי פ"ק דסוטה נסתרה בע"א בשחרית ובע"א ערבית זה הי' מעשה ושאל ראב"ת לחכמים אם זה יחוד ואמרו אין מקבלים עדים אא"כ ראו שניהם כאחד, ריב"ק אומר אפילו בראו שניהם זאח"ז, עכ"ל, ולא יתכן שיהי' לפני' גירסא כזאת, דהרי המעשה שבא לפני ראב"ת ושאל לחכמים הוא בתוספתא פ"ה דגיטין לענין יחוד אם צריכה הימנו גט שני, ובודאי הוא שבוש מן המדפיסים, רק המרדכי מוכיח מן מסקנת הירושלמי לענין קנוי, ומה"ט כתב רק דכן משמע מהירושלמי, דלפי מה שכתוב לפנינו בדברי המרדכי לא שייך משמעות, דהרי מפורש דמהני עדי צירוף לענין סתירה, אלא נראים הדברים דחסר בזה כל המאמר מטעות הדפוס, ובעיקר הענין מה שהוכיח הב"י דלא כהר"ן לפי מש"כ לעיל אין ראי' שהמרדכי חולק על הר"ן, דהר"ן אמר רק לענין קיום הקדושין, אבל לענין בירור אפשר דסובר נמי כהמרדכי דמהני עדי צירוף וכמש"כ בשם הרשב"א

והנה הב"י הוכיח נגד הר"ן מסוגית הש"ס בפ' השולח ד' ל"ג ע"ב דבאומר לשני עדים לחתום גט ואמר לזה בפ"ע ולזה בפ"ע דמהני לריב"ק לס"ל מצרפים עדות כשלא ראו כאחד, והרי גט דנ"מ לענין נפשות, כיון דלאו למידן דיני נפשות הוא דאתי האי סהדותא מצטרפים. עכת"ד. אמנם ענין עדות זה של חתימה בשטרי קנין וגו"ק צריך ביאור, ובנה"מ סי' כ"ח האריך בזה והעלה שכל עיקר עדותן בחתימתם הוא שחתמו בצווי הבעל, ואינם מעידים כלום על עיקר הגירושין, ועדות זה הוי רק כגילוי מילתא וכעדות באיסורים, ומה"ט מהני עד מפי עד כאומר אמרו, ומהני מפי כתבם דאי"צ הגדה בבי"ד ואי"צ עדות שא"י להזימה, יעו"ש, וכן כתב הפנ"י בחי' לגיטין ד' ל"ו בד"ה מפני תקון העולם לתקן שיטת הרמב"ם דעדות שבשטר אינו מה"ת משום מפיהם ולא מפי כתבם, וז"ל בסוף הענין דגט לא מיקרי עדות גמור שנוסח הגט הוא ספור לשון הבעל ולא מהני חתימת עדים אלא שיהא מוכח מתוכו שנכתב בצווי הבעל, ולענ"ד אין דבריהם מספיקים לבאר סתימת ענין זה, ראשונה קשה טובא דאם הי' ענין עדות זו להעיד שחתמו בצווי הבעל, הי' ראוי שיכתבו בפירוש שאנחנו חתמנו בצווי הבעל, או אנחנו שלוחי הבעל לחתום, והם אינם חותמים רק ראובן בן יעקב עד, ונמצא שהעיקר חסר מן הספר, וענין כזה לא נמצא בשום עדות. עוד קשה טובא מה דמפורש בגמ' דבעדים החתומים על השטר אם נמצא אחד מהם קרוב או פסול דבטלה כל העדות, דלפי"ד הנה"מ והפנ"י שעדות זו כעין עדות באיסורים היכא דאתחזק איסורא, ושם ליכא דין נמצא קו"פ, וע"כ דבריהם תמוהים בעיני

ונראה לענ"ד בביאור ענין זה דעדים החותמים על השטר הם מעידים שהבעל מגרש את אשתו, דמלשון השטר הנכתב שפב"פ מגרש אשתו ליכא הוכחה, וכשהעדים חותמים על זה הם מעידים שכן הוא אמת כמו שנכתב בשטר, ומקור ידיעת העדים על ענין זה הוא ע"י חתימת עצמם שחותמים על השטר לגמור הוכחת השטר, דלר"מ כשר אף אם מצאו באשפה, ועיקר השטר נעשה ונגמר ע"י חתימת העדים, שעי"ז מוכח מן השטר שפב"פ מגרש את אשתו, והבעל גומר את שטר הגט ע"י העדים שהם שלוחי הבעל לעשות הוכחה ניכרת מתוך הכתב על עיקר הגירושין, ולפי"ז באמת העדים מעידים על עיקר הגירושין, רק עדות זו משונה משאר עדות דעלמא, דבכל עדות הם מגידים ומעידים מה שראו או שמעו איזה מקרה ומעשה שהי', ובנידון שטר החתום בעדים על שטר קנין, אינם מעידים כלום על מה שהי' קודם חתימתם, אלא שבחתימתם נגמר הכתב שהם מעידים עליו, דהוא שבזה נגמר הכתב של הבעל שבלא חתימתם לא הי' הוכחה מן הכתב, וע"י חתימתם הם מעידים שפב"פ מגרש את אשתו פב"פ, ונמצא שהחתימה היא העדות שמעידה על עצמה ועל כל האמור בשטר זה

והנה בהא דאמרינן בגמ' בפ' השולח היכא שאמר הבעל לשני עדים לחתום אלא שאמר לזה בפ"ע ולזה בפ"ע, דתלוי בפלוגתא דרבנן וריב"ק, דלרבנן דס"ל אין עדותם מצטרפת עד שיראו שניהם כאחד, לא מהני בכה"ג אם אמר לזה בפ"ע ולזה בפ"ע, ולריב"ק דמהני בממון עדי צירוף, מהני כ"כ בשטר גט אם אמר לזה בפ"ע ולזה בפ"ע, ופשטות הסוגיא מתפרשת כדברי נה"מ שעיקר העדות מה שמעידים ע"ח שהבעל שלחם לחתום, ומשו"ה לרבנן בעינן שישמעו יחד מפי הבעל ולריב"ק מהני צירוף אבל כד נעיין בזה היטב קשה טובא מה ענין זה לצירוף, דבכל עדי צירוף אין אנו מאמינים שניהם על כל מה שהעידו, דהרי אם העידו על שני מנים כ"א על מנה בזמן מיוחד, ואנו גומרין הדין רק על מנה אחד, וכאן עלינו להאמין נאמנות גמורה לכל עד ועד, ואם בכה"ג יש כח נאמנות גמורה לכל ע"א שחתם עפ"י ציווי הבעל שנאמן כבי תרי, על ענין זה שחתם עפ"י צווי הבעל, למה לא יהני לרבנן, דהתם דליכא רק כח נאמנות של ע"א על כל מעשה בפ"ע, סברי דלא מהני לצרף דליכא בירור גמור על כל מעשה בפ"ע, אבל הכא דאיכא תורת נאמנות גמורה על כל חתימה וחתימה, למה לא יהני גם לרבנן

ע"כ נלענ"ד דגם מסוגית הש"ס דכאן מוכח הענין דלא כהנה"מ אלא שהעדים בחתימתם מעידים על עיקר הגירושין האמור בנוסח לשון הגט שפב"פ מגרש את אשתו, אלא כיון דעיקר ידיעתם שעי"ז