שערי ישר חלק ב רא

נפשות, ולא שייך לומר שיחולו הקדושין רק לאיסור גרידא דאין קדושין לחצאים, ולפי"ז יהי' חלוק דין קדושין מגיטין רק לענין בירור אצל בי"ד, דבגיטין שחשיב כדיני נפשות מה שמתירים א"א לעלמא, זה שייך בין בשעת חלות הגט ובין בשעת בירור הנאמנות, וכדאמרינן לענין חקירה ודרישה דסוף מס' יבמות, אבל בקדושין שאני ענין בירור לפני בי"ד מעיקר חלות הקדושין, ולפי"ז דברי הרשב"א ז"ל אמורים לענין בירור הקדושין, ודברי התוס' והרא"ש שכתבו לענין חלות גיטין וקדושין, אינם שייכים זל"ז, וכן מש"כ הר"ן לענין צירוף עדות י"ל שזה דוקא בשעת חלות הקדושין, אבל לענין בירור לפני בי"ד אם יאמר ע"א שנתקדשה בפני שנים שחרית וע"א אומר שנתקדשה בפני שנים ערבית, יהני צירוף עדים להחזיקה באשת איש דהשתא לאו בנפשות קא מסהדי

והנה לכאורה לפי"ז קשה ממ"ד דמקדש בע"א חוששין לקדושין משום דמשוה ענין זה לקיום הדבר לפני בי"ד בממון שפועל כ"א לפי חלקו, דהרי קדושין הוי לענין עדות לקיום הדבר כנפשות, ובנפשות שני העדים פועלים ביחד וכ"א בפ"ע אינו מועיל כלום כמש"כ בפרקים הקודמים, אבל לאחר העיון לק"מ דשני ענינים הם, דאף שכ"א פועל לפי חלקו יש בזה עוד ענין צירוף, כלו' דע"א בממון מלבד מה שהועיל בעצמו, עוד יש בכח עדותו לענין הצטרפות, שע"י כח העדות של כ"א יחודש דין חדש כשיצטרפו העדות ביחד, ומשו"ה י"ל דאף שכ"א מועיל לפי חלקו, מ"מ כשהם שנים ביחד יש בכח עדות של כ"א להועיל גם לדין הנוסף ע"י צירוף שיחולו קדושין גמורים, ואם הי' ע"א בפ"ע, תועיל בעדותו רק לפי חלקו, ולמ"ד חוששין לקדושין נתחדש ע"י קדושין אלו קצת איסור אשת איש אבל ענין השני שיחולו קדושין גמורים ע"י הצטרפות עוד ע"א ליכא בזה, דלענין קדושין גמורים דדמיא לנפשות לא מהני עדי צירוף

ועפ"י מה שבארנו לשיטת הר"ן יתורץ מה שהעיר הגרע"א זצ"ל בס' תשו' רע"א סי' רכ"ב אות י"א מה דלא נזכר בגמ' ובפוסקים הראשונים רק מקדש בע"א ולא מגרש יעו"ש. ולשיטת הר"ן החילוק בין קדושין לגירושין הוא מורגש, דלענין קדושין מה שהועיל ע"א לפי חלקו שיחולו קצת קדושין להאסר אכו"ע, אין דין זה נוגע לנפשות, דהרי ע"י איסור זה לא יהי' עונש מלקות או מיתה, ואם יקדש פעם שני לפני ע"א לא יהני צירוף שיחולו קדושין גמורים ע"י שני עדים מיוחדים, וסובר מ"ד דחוששין לקדושין מה שחל עפ"י ע"א, אבל בגירושין אם יהי' איזה חלות עפ"י ע"א לגרע קצת מדין האישות, יופקע דין מיתה דרק על א"א גמורה חייבים מיתה, וענין התרת דאם מיתה הוא שייך לדיני נפשות, כמש"כ התוס' והרא"ש בפ"ק דמכות, ומשו"ה י"ל, דלענין גירושין ליכא למ"ד שיהי' חשש גירושין עפ"י ע"א. אח"כ ראיתי שהט"ז והב"ש בסי' קל"ג ג"כ הזכירו ענין זה דלמ"ד מקדש בע"א חוששין לקדושין, כ"כ חג ב לפני ע"א, וכן כתב הב"ש לדון לענין הצטרפות אם גרש שחרית בפני ע"א וערבית בפני ע"א שיהני כמו דקיי"ל בדיני ממונות דמהני צירוף, ועיי"ש דתמה על הר"ן שכ' בטעמא דמילתא דלא מהני בקידושין עדי צירוף משום דשייך לנפשות, ונקט לעיקר מה שכ' הב"י בטעמא דמילתא דלא מהני צירוף, משום דלא כיון לקדושין ודרך השטאה הוא, ואנכי לא אבין ענין זה מ"ש לענין השטאה קדושין מגרושין, מאין פשוט לי' דבגירושין לא שייך השטאה אם לא משום דטרח לכתוב שטרא, אבל אתפלא איך אפשר לדחות דברי הר"ן בסברות קלושות, ובפרט שלפי מש"כ סוברין כן גם התוס' והרא"ש בפ"ק דמכות

וראוי לבאר עפ"י שיטת הראשונים הנ"ל דגו"ק דמיא לנפשות לענין קיום הדבר, למה לנו ללמוד דבר דבר מממון שצריך שני עדים לענין קיום הדבר בקדושין, הלא לענין נפשות בודאי צריך עדים, ובס' נתיבות המשפט בסי' ל"ו העיר מזה ולא מצאתי בדבריו תשובה מספקת, ונלענ"ד שהענין בזה שחדוש זה שעדים מקיימים הדבר ומחדשים דין חדש לא למדנו רק מקרא האמור בדיני ממונות עפ"י שנים עדים יקום דבר, שבדיני נפשות כתיב רק עפ"י שנים עדים יומת המת, ומשו"ה אי לאו גז"ש דבר דבר מממון לא הי' לנו לומר שיוצרך בשעת עשיית הקדושין עדים לקיום הקדושין, דאף שנוגע לנפשות, אבל לא מצינו בנפשות שיועילו לקיום הדבר, דהורג נפש בלא עדים ג"כ חייב מיתה, ורק להרוג נפש בבי"ד צריך עדים לבירור, אבל עכשיו דילפינן מקרא דכל קיום ענין חדש מתחדש ע"י עדים היכא שקיום הדבר נוגע לאחרים, ובעינן עדים לקיום חלות הקדושין, וכיון שקיומו של דבר של קדושין נוגע גם לנפשות יש לנו לומר שסוג העדים שבעינן לקדושין לא סגיא לן בעדים שמועילים לברר בבי"ד בדיני ממונות, אלא בעינן סוג עדים שיכולים להעיד בדיני נפשות, ומה"ט אם העדים העומדים בשעת קדושין לא יהי' להם תורת נאמנות אח"כ לענין נפשות, מחמת שנמצא ביניהם קרוב או פסול, או מחמת שלא ראו כאחד, לא חלין הקדושין כלל, שלחלות הקדושין צריכים עדים על כל מה שהקדושין מחדשים והוא בכלל האמור בתורה יקום דבר, דגם אם יתחדש דבר לענין נפשות צריך ללמוד מממון לענין קיומו של דבר

אבל עדיין קשה הא דשקיל וטרי במס' יבמות ד' פ"ח לענין ע"א בעדות אשה אם נאמן דדמי לע"א באיסורים, ופריך בגמ' משום דאיתחזק איסורא דאשת איש והוי דבר שבערוה, הלא היתר א"א דינו כנפשות ואיך אפשר להעיד ע"א בנפשות, וכן העיר בזה חכם אחד למה נאמן ע"א להתיר ספק חלב ולא אמרינן התרת חלב הוי נפשות, ומ"ש הסרת עונש מלקות מהתרת עונש מיתה, וכן לענין היתר שבת ועכו"ם החמורים סמכינן לענין היתר עפ"י ע"א, ונראה לענ"ד דגם לענין היתר אשת איש עיקר הענין בזה הוא ענין של איסורים ולא