שערי ישר חלק ב ר

שעושה מעשה ע"י כח שעתיד לבוא, ובקצרה הכלל בזה, אם מניעת גמר החלות עכשיו הוא מצד הבעלים או מצד חסרון בחפץ, ואח"כ יתוקן חסרון זה, אז צריך העושה להתנות בפירוש שעושה מעשה שיחול אח"כ לכשיתוקן הענין, אבל אם מניעת חלות הקנין הוא מחמת חסרון איזו השלמה הצריכה לחלות הקנין, אז אם אמר שיחול עכשיו מהני אח"כ כשיושלם ההשלמה הצריכה לחלות הדבר, וקצת ראי' לזה מדברי תוס' כתובות ד' ט' ד"ה ומי אמר ר"א וז"ל, וי"ל דס"ל למקשן דאין דבר שבערוה פחות משנים ואפי' ראה אדם שזנתה אשתו רק שלא הי' עדים לא היתה נאסרת עליו וכו' אבל מהא דאמר ר"א דנאמן בלא עדים לומר שמצא פ"פ פריך שפיר. עכ"ל. ומלשון התוס' מוכח שאם הי' מביא עדים שהי' פ"פ, הי' ניחא, ולכאורה מה מהני עדים על מציאת פ"פ אם לא הי' עדים בשעת הזנות, ועי' בחי' הגרע"א ז"ל בס' דרוש וחדוש למס' כתובות ד' ב' שהוכיח מזה למש"כ הב"ש בסי' מ"ב בראיית עדים מיד אחר הנתינה את הטבעת בידה. יעו"ש, ולפי"ז מוכח דמהני אם גם לא הי' עדים בשעת מעשה ואח"כ נתחדשו עדים, ומכש"כ בכה"ג במקדש שחרית בפני ע"א ובערבית בפני ע"א שכל מעשה נעשה בפני ע"א אם הי' הדין דמצרפים עדים, שכל מעשה ומעשה בהצטרפות היתה עפ"י עדים דליכא חסרון כלום, ומשו"ה החליט הר"ן מטעמו של דבר דלא מהני הוא משום דלגבי אישות דשייך בדיני נפשות בעינן שני עדים בבת אחת. כנלענ"ד בזה

והנה מה דמסיק הר"ן דלגבי אישות דשייך בדיני נפשות ליכא צירוף עדות, לא נתבאר בדבריו אם הוא כלל בכל דיני אישות בין לקיום הדבר ובין לבירור, אם ענין האישות מישך שייך לדיני נפשות כדיני נפשות דמיא אף אם עכשיו אינו נוגע לנפשות, ובתשו' רע"א ז"ל סי' צ"ד מביא תשו' הרא"ם (ח"א סי' כ"ו) שכ' בשם תשו' הרשב"א לענין דרישה וחקירה דאפי' לר"ע דמצריך בעדי נשים דו"ח, היינו דוקא כשבאים להתירה כדאמרינן כיון דשרי אשת איש לעלמא כנפשות דמי, אבל בעדי קדושין אע"ג דע"י עדותן מביאים את כל הבא עלי' תחת בעלה בחיוב מיתה השתא מיהו לאו בנפשות מסהדי. עכ"ל. ולכאורה דברי הר"ן שכ' לגבי קדושין דשייך לנפשות הם שלא כדברי הרשב"א הנ"ל, ולפלא בעיני מה שלא העיר כלום הגרע"א ז"ל בזה שבתשו' זו הזכיר דברי הר"ן הנ"ל ובענין זה לא הביא שיטתו, והנה מש"כ שם לבאר דברי תוס' והרא"ש פ"ק דמכות, דהתוס' שם בד"ה שמואל אומר הלכה כר"י (דאומר בד"א בדיני נפשות אבל בדינין ממונות תתקיים העדות בשאר) הקשו בזה"ל קשה האיך מצינו ידינו ורגלינו כשנותנים גט שיש במעמד קרובים, והי' לנו לומר דעדות הכשרים בטל, והאי דומיא דדיני נפשות דשרינן אשת איש שיש בה מיתת בי"ד וטעם דפרישית לעיל גבי עדות נפשות שייך נמי בגט, עכ"ל. והרא"ש שם הוסיף להקשות גם מקדושין שנעשים בפומבי במעמד קרובים, וכתב ע"ז הגרע"א ז"ל משום דבתוס' הקשו דהוי כנפשות מתרי טעמי' הא', מסברא כיון דנוגע לנפשות, והב', דשייך בי' הדרשה שלשה דומיא דשנים, דמה שנים נמצא אחד מהם קו"פ וכו' דדוקא בממון דשנים גופא ג"כ אינו בטל לגמרי, דע"א קם לשבועה, משא"כ בגיטין, משו"ה נקטו בדבריהם רק גיטין, דאילו בקדושין ליכא למיפרך מטעמא קמא, דקדושין לא דמי לנפשות בזה דלא מיקרי בא לידי נפשות, וכדדייקו בלשונם דשריא א"א דיש בה מיתת בי"ד, וכסברת הרשב"א הנ"ל, והרא"ש ז"ל דהזכיר הקושיא בקוצר האיך מצינו ידינו ורגלינו בקדושין וגיטין, י"ל דהיינו מכח הסברא השני' של התוס' הנ"ל דשייך בזה להקיש שלשה לשנים, דזה שייך גם בקדושין דמקדש בע"א אין חוששין לקדושין, יעו"ש מה שנוגע להלכה שם, ולענ"ד יש לדון בזה לדידן דקיי"ל דמהני עדי צירוף בממון ודשב"ע כממון דמי, אם נימא דקדושין הוי כדיני נפשות הי' ראוי להיות הדין בנתקדשה שחרית בפני ע"א וערבית בפני ע"א, דיהני לחול הקדושין ע"י צירוף, וכמש"כ הר"ן, ולפי"ז ליכא להקיש ג' לב', דגם בשנים אם הי' אחד קרוב לא בטל לגמרי העד השני ומהני לענין צירוף, ומש"כ בתוס' הטע' מה שבממון ע"א קם לשבועה, ולא כתבו כדברינו דמהני לענין צירוף חדא דדבריהם אזלי אליבא דר"י, ואולי ר"י לא ס"ל כריב"ק דמהני צירוף, ועוד נלענ"ד דמה דנקטו בדבריהם ענין שבועה הוא רק להוכיח דבממון העדות מתקיימת בפירוד, שכל אחד פועל כפי חלקו, דאל"כ קשה לדבריהם דהלא ר"י אומר בד"א בדיני נפשות אבל בדיני ממונות תתקיים העדות בשאר, ומוכח דגם בעדות של קרקעות דליכא שבועה, ג"כ תתקיים העדות בשאר אלא ודאי ענין השבועה שכתבו הוא רק גלוי הענין, ובאמת גם בקרקעות דליכא שבועה תתקיים העדות בשאר וכמש"כ, ולדברינו צ"ל דמש"כ בתוס' דבגיטין שייך ההיקש ג' לב', דבשנים אם אחד קרוב בטל גם עדות השני לגמרי, הוא עפ"י הלכה דנקטו דלא מהני אם נתגרשה בפע"א אף לענין צירוף, מאיזה טעם שיהי', אף דלפי מש"כ דברי הר"ן עולים הכל לטעם אחד משום דשייך לנפשות, אבל כיון דעכ"פ לא מהני צירוף וע"א לאו כלום הוא, ממילא שייך להקיש ג' לב', ולפי"ז גם התוס' והרא"ש אזלי בשיטת הר"ן, ודלא כהרשב"א הנ"ל

אמנם נלענ"ד די"ל דאין סתירה מדברי הרשב"א לדברי הר"ן, הרא"ש והתוס', דהנה בפשטות קשה לומר דמה שאפשר להתגולל שיהי' נוגע לנפשות יהי' דין זה כנפשות, והרי בעדות ע"א על חתיכה של חלב אף שנוגע לנפשות אם יאכל אדם אח"כ ילקה, כמו שכ' הרמב"ם ז"ל עפ"י הירושלמי דהאיסור בע"א יוחזק, אלא נ"ל דגם הר"ן, הרא"ש והתוס' יסברו דלענין בירור הדבר לפני בי"ד לא דמי קדושין לדיני נפשות דהשתא מיהו לאו בנפשות קא מסהדי, אבל לענין קיום הדבר של קדושין, י"ל דגם חיוב מיתה שחייבה תורה לאשת איש שזנתה, בא ע"י חלות הקדושין וכשחלו הקדושין, שייך חלות זה לדיני