שערי ישר חלק ב קצט

בשע"ו, אבל כ"ז אם ע"י העד בטל הספק, אבל בכה"ג שמכחישים זא"ז ונשאר דין ספק, אין כח עדות של ע"א לעכב שלא נעמיד על חזקה ראשונה, אבל שני עדים שאין שום גבול לכח הנאמנות שלהם, הם מעכבים את דין החזקה, ורק כל דין המוכרח לצאת ע"י שני כתי עדים היינו דין ספק, אבל לאיזה דין מכריע כמו חזקה וכדומה סובר מ"ד דמדאורייתא אין דין מכריע, ולדידן הוא מדרבנן, אמנם לשיטת הראשונים דסברי דע"א נאמן גם באתחזק צ"ל בפשטות דדוקא בתו"ת שהספק אלים כ"כ שרחוק במציאות אפשרות שיתבטל צד אחד דתרי כמאה אם לא ע"י הזמה היכא דשייכא הזמה סובר מ"ד שבספק כזה לא אמרה תורה להכריע את הספק ע"י דין חזקה, אבל בעד נגד עד שאפשר שיתבטל צד אחד ע"י הצטרפות עוד אחד, שוה ספק זה לכל הספיקות דאמרינן העמד על חזקה הראשונה, כנלענ"ד בענין ה אבל ברמ"א יו"ד סי' קכ"ז הובא י"א והש"ך נקט להלכה כן דגם בע"א באיסורים נא' כלל זה דע"א בהכחשה לאו כלום הוא אבל עכ"פ מש"כ הש"ש להיפוך דבממון לא אמרינן ע"א בהכחשה לאו כלום הוא, ודוקא באיסורים אמרינן ע"א בהכחשה לאו כלום הוא, לענ"ד הוא תמוה מסוגית הש"ס דקדושין הנ"ל, דשם כל עיקר הדין נובע מדין ע"א בממון. כמש"כ רש"י שם

פרק ג

תניא בתוספתא הביאה הרי"ף בפ' מי שאחזו ראוה שנים שנתיחדה עמו צריכה גט שני, אחד אינה צריכה גט שני, אחד בשחרית ואחד בין הערבים זה הי' מעשה ואמרו אין מצטרפים, וכתב הר"ן בזה וז"ל אחד אי"צ גט שני שאפילו קדש ממש בפני' אין חוששין לקדושין שאין דבר שבערוה פחות משנים, כדאיתא פ' האומר בקדושין:

זה הי' מעשה ואמרו אין מצטרפין, דאע"ג דלגבי ממון קיי"ל בפ' זה בורר דהלואה אחר הלואה מצטרפין לגבי אישות דשייך בהו דיני נפשות בבת אחת בעיא להו, עכ"ל. ודברי הר"ן צריכים ביאור, וכבר תמה בזה הגרע"א ז"ל בספר תשו' רע"א סי' רכב אות י"ח, דהלא כיון דכל קדושי בפ"ע שנעשו בפני ע"א לא תפסו כלום, ומה יועיל בזה ענין צירוף דבהלואה אחר הלואה לענין בירור בי"ד, דהלואה מחייבת גם בלא עדים שייך צירוף, דעכ"פ איכא בירור בבי"ד שנתחייב, וכן הכא בקדושין אם הי' ע"א מעיד שנתקדשה שחרית בפני שני עדים, ועד שני מעיד שנתקדשה ערבית בפני שני עדים, יש לדון אם מהני צירוף, אבל בכה"ג שנתיחדה שחרית בפני ע"א וערבית בפני ע"א, דכל מעשה בפ"ע לא הועילה כלום, מה יועיל בזה דין צירוף, עיי"ש דמסיק בצע"ג, והנה עפ"י מה שבארנו דעדים המועילים לקיום הדבר בקדושין דומים לגמרי לעדים המועילים לקיום הדבר בממון אצל בי"ד, נלענ"ד דכמו דמהני צירוף אצל בי"ד ע"י שני עדים מיוחדים אף אם לא העידו ביחד, ואף אם העידו על קרקע וכדומה, שבפועל לא הועיל בעדותו כלום עד הראשון כ"ז שלא בא עד השני, מ"מ אח"כ מצרפינן כח הדין של שני עדים, ובע"כ עלינו לומר דאף שלא הועיל לשום דין בפועל, אבל בכח נעשה ע"י עד הראשון חצי קיום הדבר, ומשו"ה אם נתחדש אח"כ עוד חצי קיום:

נשלם דין עדות לקיום הדבר, כ"כ יש לדון במקדש בפני ע"א בשחרית ובפני ע"א ערבית, אף למ"ד מקדש בפני ע"א אין חוששין לקדושין, היינו דלא חל שום דין איסור בפועל, כמו בממון היכא דלא שייכא שבועה, אבל מ"מ חצי קיום הדבר נעשה עפ"י ע"א, ואח"כ שקדש עוד מפני ע"א נגמר קיום הדבר, דענין מה שהדריכה תורה לקדושין עדים, אין העדים חלק והצטרפות אל עצם מעשה הקנין כמו הכסף ושטר, אלא המעשה היא מעשה שלמה וסבה הראוי' להועיל לחלות הקדושין, אלא שאמרה תורה שלא יחול חלות הקדושין בלא עדים, ומשו"ה בנידון כזה שנעשה שני מעשים של קדושין שכל אחת היא סבה שלמה לקדושין, ומה שחסר בזה עדים כיון דלכל מעשה הי' עד אחד ובהצטרפות הרי איכא כאן שני עדים, ומשו"ה לולא שכתב הר"ן דענין קדושין שייך לנפשות, הי' מועיל בזה דין צירוף עדות, עוד י"ל דאף אם נאמר דלמ"ד אין חוששין במקדש בע"א, לא חל עכשיו כלום, מ"מ כשנתוסף עוד ע"א ע"י מעשה השני' אז חלין הקדושין, משום דעיקר המעשים היו בלי חסרון כלום רק שהי' חסר עדים לקיום הדבר, משו"ה אם מתחדש אח"כ עדים, חל הדין מכאן ולהבא, ואין לדמות זה לשאר ענינים אם עשה קנין עכשיו ולא חייל השתא דלא חייל גם אחר זמן, כמו דמוכח מהא דשנינו באומר פירות ערוגה זו תרומה על מחוברים לא אמר כלום ולא חייל גם לאחר שיתלשו, ודוקא אם אמר בפירוש לכשיתלשו דבריו קיימים, כן הוכיח הריטב"א בחי' לגיטין ד' מ"ה שכ"כ למ"ד אדם מקנה דשלב"ל מהני דוקא אם אמר שדה זו לכשאקחנה תהא קנוי' לך, אבל אם אמר שדה זו קנוי' לך לא מהני אף אם קנה אח"כ, דהתם אם מקנה סתם שאין בכח המעשה להועיל עכשיו כלום, הרי דבריו דברים בטלים שהמעשה שעשה לקרות שם תרומה על פירות מחוברים הוא חסרון בעיקר סבת המעשה, אבל בקדושין שמקדש בלא עדים אין כאן שום חסרון בעיקר המעשה, אלא שלענין חלות הקדושין הצריכה תורה דבר נוסף חוץ ממעשה הקדושין שיהיו עדים הרואים את המעשה, משו"ה אם גם לא חלו הקדושין מחמת חסרון דין עדות יחולו הקדושין גם אח"כ אם יהי' הצטרפות העדים, אף שהמקדש והמתקדשת כוונו שיחולו הקדושין עכשיו, וכ"כ אין בכה"ג לדון משום כלתה קנינו כמו במקדש לאחר ל', דהכא נגמרה המעשה עכשיו וראוי' להועיל לחלות הקדושין עכשיו, וכמו כן מועלת על להבא, כמו כל מעשה של קדושין שמועילות עכשיו וגם אחר זמן לעולם, אבל בשדה זו לכשאקחנה ובפירות לכשיתלשו עיקר הכח יתחדש אח"כ ע"י קניית השדה ותלישת הפירות, משו"ה צריך בעל המעשה לומר עכשיו בפירוש