שערי ישר חלק ב קצו

אפשר לומר דמהני הכחשת בע"ד גם בנוגע לאחרים, שעי"ז שהוכחש העד ע"י הבע"ד הוחלש כל כח של העד, עוד נראה לי עפ"י דברי תשובת מיימוני שהביא בש"ש שכתב דמשו"ה נאמן השליח לבטל את הקדושין במה שאומר שטעה, משום דלענין לברר שלא חלו הקדושין לא חשוב כמעיד בדבר שבערוה דאדרבה מעיד שלא נתקדשה, והוי כמעיד בשאר איסורים, וגם לא הוי כמעיד נגד חזקת איסור שאומר דלא הי' כאן איסור, כ"כ הכא נאמנים הבע"ד כע"א דעלמא באיסורים, והרי זה כהכחשת עד אחר, ומהני הכחשת הבע"ד בזה משני טעמים משום בע"ד ומשום ע"א, ונראה לענ"ד דיש לומר במה שהוכרח לפי' רש"י לפרש בזה משום הכחשת בע"ד לדמות לממון ולא הונח לו לפרש דלעולם הוי הכחשת ע"א, דלענין זה גם הבע"ד הוי כעד דעלמא כמש"כ, דהנה לפי מש"כ לעיל שע"ו פי"ז דלכל ענין לא מהני עדות לגבי' עצמו, אם דרוש לו העדות להנצל מיד בי"ד, דלענין כזה אין אדם מעיד על עצמו, לפי"ז בנידון זה שע"א מעיד על הקדושין למ"ד חוששין לקדושין הלא הכח ביד בי"ד לכוף הבע"ד שלא לעבור, וע"ז לא מהני לא עדות בע"ד ולא טענת ברי, דרק במקום שלבי"ד הוי תורת ספק מהני טענת ברי, משו"ה צריך לומר דלהכי מהני הכחשת בע"ד בכה"ג מתורת הכחשה דמהני בממון, ובמה שנוגע לאחרים מהני הכחשת בע"ד משני טעמים יחד כמש"כ, ולפי"ז בדינו של הב"ח שכ' דאם אחד טוען שכוונתו בזה לשחוק דאז מותר גם השני לפי מש"כ דברי הב"ש מוכיחים מכל צד, דלפי מש"כ בכה"ג דלא הוכחש העד שהרי מודה לדבריו, אלא שטוענת מצד אחר, לא מהני עדות של הבעלי דברים לגבי עצמם כלום, אם לא מתורת מיגו, וע"ז הקשה שפיר הב"ש מדין נסכא דר"א, ועלינו לקבל הדוחק שמפרש הב"ש בדברי הרשב"א שכתב דמהני טענת השטאה, היינו שטוען שאמר בפירוש משעת מעשה שמכוון לשחוק, ומכחיש את העד, ובלא"ה קשה לפרש הנאמנות מדין מיגו לגבי השני, דהרי אם הי' מכחיש לא הי' מהני לגבי מי שמודה לדברי העד ובטענה זו תיהני הנאמנות גם לגבי השני כמש"כ הב"ח, ע"כ עלינו לפרש דברי הרשב"א כמש"כ הב"ש. כנלענ"ד בענין זה

והנה עפ"י מה שבארנו אף למאן דסובר דחוששין לקדושין הוא דוקא בנתקדשה בפני ע"א כשר וגם אח"כ אם מעיד עד כשר וכמש"כ רש"י ז"ל משום דע"א חשוב לחייב שבועה בדיני ממונות, וכן לגבי הכחשה מדמה ענין זה להכחשת בע"ד בדיני ממונות, וכן כתב בתשו' תשב"ץ חלק א' סי' ע' וז"ל, עוד שאלת מי שקדש אשה בפני נשים והיא מודה בדבר אלא שאומרת משטה הייתי בך, כיון שהייתי יודעת שעדות נשים אינו כלום מהו לחוש לקדושיו. תשובה זו שאילתן של נשים היא, שדבר ברור הוא שאין נשים בתורת עדות כלל, מדכתיב ועמדו שני האנשים ולא נשים ובעדים הכתוב מדבר וכו' דהא קיי"ל אין דבר שבערוה פחות משנים, ושמא נסתפקת בזה משום דקיי"ל בכ"מ שהאשה נאמנת מאה נשים כע"א וכו' וכיון דאיכא מ"ד בפ' האומר בקדושין שהמקדש בע"א חוששין לקדושין, ה"נ חוששין, והא ודאי ליתא, חדא דלא קיי"ל הכי אלא כמ"ד שאפילו שניהם מודים אין חוששין לקדושיו, וכן פסקו הגאונים ז"ל והסכימו עמהם האחרונים ז"ל, שהרי שיטה מפורשת היא בכל התלמוד שאין דבר שבערוה פחות משנים, ועוד שאפילו לדברי בעל ספר המצוות שחוששין לעדות ע"א, לעדות נשים לא חיישינן כלל, דע"א עדיף טפי מעדות נשים דחזי לאצטרופי בהדי אחר וקם הוא לשבועה, אבל נשים לא, ועוד דאפי' בע"א לא חשש החושש אלא כששניהם מודים אבל אם יש הכחשה ביניהם אין חוששין לקדושיו, וכ"כ הרשב"א ז"ל, וכיון שהאשה טוענת שלא לקחה אותן בתורת קדושין ומשטה היתה בו ליכא מ"ד חוששין לקדושיו אפי' בע"א המכחישה וכש"כ בעדות נשים. עכ"ל, מביאה הב"י בקצרה בסי' מ"ב דבעדות נשים ליכא מ"ד. יעו"ש. ומש"כ התשב"ץ בעדיפות דעד כשר דחזי לאיצטרופי יש להעמיס בזה גם את הדרך שכתבנו דבעדות של ממון ודשב"ע לעולם נתקים חצי עפ"י ע"א וחצי עפ"י השני ומשו"ה סובר חד מ"ד דלענין קדושין חייל דין איסור קצת עפ"י ע"א

אמנם בשטמ"ק למס' כתובות ד' כ"ג הביא שיטת הרא"ה דמוכח לכאורה בהיפוך דגם בעד פסול חוששין לקדושיו, דז"ל הרא"ה ז"ל אמר רב פפא תרגומא בע"א אומר נתקדשה וכו' תרווייהו בפנוי' קא מסהדי ואין דבריו של אחד במקום שנים קשיא לן בלא"ה נמי אטו ע"א בקדושין כלום הוא, ורבינו נר"ו תירץ דר"פ לטעמיה דאמר התם בקדושין דהמקדש בעד אחד קדושיו קדושין, ומיהו אכתי קשה לי היכי דמי אי דלא מכחשי אהדדי הא אמרת דר"פ סבר דקדושי וקדושין ואי דקא מכחשו אהדדי הא פשיטא דהוי ע"א בהכחשה דכו"ע לאו כלום הוא וכו' ואפשר לומר דר"פ היינו דקמ"ל לטעמי' דסבר דהמקדש בע"א קדושיו קדושין מהו דתימא כיון דהכי הוא דתיהוי אילו אתי בקמייתא ניהימני' כתרי וכי אתי אידך הוי לי' גבי האי חד במקום שנים דומיא דע"א אומר מת וע"א אומר לא מת דהימנוהו רבנן לקמא כתרי ותו לא מהימן אידך ותיתסר אפומי' קמ"ל דכי קיי"ל דע"א נאמן בקדושין לומר שהוא כשאר איסורים דקיי"ל דע"א נאמן, וכל דאיכא אחרינא דמכחיש לי' לא מהימן כלל דע"א בהכחשה לאו כלום הוא, הילכך הכא נמי לא מפקינן לה בהכי ואפי"ה לכתחלה מיהת לא תנשא, ול"ד לההיא דע"א אומר מת דאמרינן דהימנוה רבנן כבי תרי וחשבינן אידך גבי חד במקום תרי דהתם הוא דאילו מדינא תרי בעינן וכיון דהימנוה רבנן ודאי במקום תרי קאי וכתרי חשבינן לי', אבל הכא אליבא דר"פ הרי הוא כשאר איסורים ומדינם נמי ע"א נאמן וכיון דאיכא אחרינא דמכחיש לי', בכי הא ודאי חד בהכחשה לאו כלום הוא, וכן דעת רבינו נר"ו. עכ"ל ומדמדמה לע"א