שערי ישר חלק ב קצד

תורה שיהא קיום הדבר של דבר שבערוה כעין הקיום של עדים בממון שהוא חצי על פיו של זה וחצי על פיו של זה. וכ"א כפי דינו, ובממון דחצי קיום אינו יכול להועיל לאיזה דין ממון בפועל, היכא דלא שייך דין שבועה, הוי כמאן דליתא, אבל בקדושין דחדי חלות שייך להועיל לאיסור מהני קדושין עפצי ע"א לאתפוסי קדושין קמי', וכן איכא נפקותא לענין שאר ברורים, כמו הודאת בע"ד, דאם הקישה תורה בגז"ש זו של דבר דבר מממון, דין דבר שבערוה לדיני ממון, כ"כ יש ללמוד גם לענין הודאת בע"ד, אבל אם נימא שלא הקישה תורה שני הדברים האלה זל"ז, אלא דהוי כאילו נכתב בתורה ומצא בה ערות דבר עפ"י שנים עדים מקיימי הדבר, אין שום קושיא להקשות שיועיל בדבר שבערוה הודאת בע"ד, כיון שלא גלתה לנו תורה להשוות שני ענינים אלה זל"ז, וזהו דפריך רב אשי לרב כהנא מאי דעתך דסברת דאין חוששין לקדושין במקדש בע"א, דילפת דבר דבר מממון, שהגז"ש ניתנה להשוות שני דינים אלה זה לזה, א"כ צריך להיות דגם לענין הודאת בע"ד יהיו שווים זה לזה, וכיון דלא מהני בקדושין הודאת בע"ד מוכח דהך גז"ש לא ניתנה להשוות זה לזה, רק לגלות דגם בדבר שבערוה מתקיים הדבר עפ"י שנים עדים, וכ"א כדינו, וכיון דבקידושין שייך להיות איסור על העולם גם אם לא נצרף עוד חצי הקיום, ומשו"ה מסתבר לחוש לקדושין שנעשה בפני ע"א, ומשני רב אשי דאף דילפינן דבר שבערוה מממון ל"ק דגם בממון לא מהני הודאת בע"ד רק היכא דקיום הדבר אינו נוגע רק לעצמו, ובקדושין שאוסר על העולם יש להשוות לממון היכא שחב לאחרים דלא מהני הודאת בע"ד

ובתשו' נוב"י מ"ת סי' ע"ה ראיתי שהאריך שם בענין זה ודעתו מכרעת דלמ"ד חוששין במקדש בע"א הוא חשש דרבנן, וכן הביא בשם מהרי"ט, וכן העלה בס' שעה"מ ה' אישות, אבל כל השקלא וטריא בסוגית הש"ס תמוה כמש"כ ועפ"י מש"כ הדברים מובנים בלי שום גמגום, ומקום הניחו לנו להתגדר. בעזה"י

פרק ב

והנה הדרך שכתבנו לעיל הוא לענין חלות התפסת קדושין, אם קדשו בפני ע"א, ומעתה עלינו לבאר גם לענין בירור הדבר כשבא ע"א ומעיד בפני נתקדשה או גם אם מעיד שנתקדשה קדושין גמורים בפני שנים, דלכאורה כיון דאין דבר שבערוה פחות משנים לענין בירור לפני בי"ד איך תאסר בכה"ג ע"י ע"א, וזה דוחק לומר דלענין להאמין שהי' קצת התפסת קדושין לא חשיב כדבר שבערוה, משום דלא מעכב ענין זה תפיסת קדושין מאחרים, דהרי עכ"פ יהי' שינוי בתפיסת קדושין, דאם תתקדש אח"כ גם קדושי שני לא יהי' קדושין גמורים כמו במעכשיו ולאחר ל' לר"י דאפילו קדושי מאה תופסים בה, ומלבד זה בארנו לעיל דכל דין שהוא התחדשות בדין האישות הוא בכלל דבר שבערוה, ועוד אם מעיד אחד שנתקדשה בפני שנים הרי הוא מעיד בדבר שבערוה ממש, ואיך נאמין לו לחצאים, לומר שהי' קדושין רק בפני ע"א, ונלענ"ד דבע"כ למ"ד חוששין לקדושין אם נתקדשה בפני ע"א, דיש לע"א זה כח להעיד אח"כ לפני בי"ד, דהרי עיקר הענין שאמרה תורה שיהי' קדושין דוקא בפני עדים כשרים, הכונה שאם יעידו אח"כ לפני בי"ד יהיו נאמנים לאוסרה על העולם, דמה זה ענין של עדות בראי' לחוד אם לא יוכלו להעיד אח"כ, ולקמן יתבאר ענין זה בס"ד, ומשו"ה כיון דסובר האי מ"ד דחוששין לקדושין בע"א, משום דמפרשינן דהך גז"ש נאמרה שמועיל ע"א על קיום הדבר של תפיסת קדושין לפי חלקו, היינו חצי קיום כמו דמהני בהגדת עדים לפני בי"ד, והתם אמרה תורה שעל חצי קיום לענין ממון מהני בירור של ע"א, שלענין להועיל לחייב שבועה סגי האי בירור של ע"א, כ"כ סגי בירור של אחד כשמעיד, לפני בי"ד שנתקדשה, בין אם מעיד שנתקשה לפני שנים לענין זה שיפסקו בי"ד דין חצי חלות של קדושין, ולא יהי' הבדל בזה בין אם שנים יעידו שנתקדשה בפני ע"א, בין אם אחד מעיד שנתקדשה שנתקשה בפני ע"א, ורק לענין הכחשה יהי' הבדל בזה כמו שיבואר לקמן, אבל בלא הכחשה אין חילוק ביניהם, דלענין דין זה לפסוק דין קצת התפסת קדושין כקדושין בפני ע"א סגי לן בעדות של ע"א, ומשו"ה גם במעיד ע"א שנתקדשה בפני שנים מהני עדותו על חצי דין קדושין, כמו דמהני עדותו בממון להועיל על חצי דין שבממון כעין חיוב שבועה, דאם לא הי' מועיל לענין בירור לפני בי"ד לא הי' מהני כלום לענין קיום הדבר והענין הוא דגם בדבר שבערוה האמינה תורה לע"א כפי חלקו כמו לענין קיום כ"כ לענין בירור לפני בי"ד, והא בהא תליא, דלפי כחו לענין בירור אצל בי"ד כן הוא כחו בקיום התפסת קדושין, והוא דרך נכון ומסתבר לענ"ד

אמנם לפי"ז קשה טובא הא דמבואר בסוגיא שם דאף למ"ד חוששין לקדושין במקדש בע"א הוא דוקא אם שניהם מודים, אבל אם מכחישים אותו הבע"ד או עד אחר אין חוששין כלל לדברי העד, ושם בסוגיא ע"ב דאמרינן שם ותיסברא ע"א בהכחשה מי מהימן כתב רש"י ז"ל בז"ל, ע"א בהכחשה דאיכא חד סהדא דמכחיש לי' מי מהימן, ואפי' לא מכחשא לי' אלא איהי ליכא למ"ד, דאין האחד בא אלא לשבועה והכא שבועה לא שייכא, עכ"ל עפ"י הגהת הב"ח. וכל ענין זה מתמי', דאם יש תורת נאמנות לע"א בקדושין כמו בדיני ממונות לענין חיוב שבועה הוא בע"כ שמועיל עדותו לאסרה על העולם, וא"כ האיך תתבטל עדות זו ע"י הכחשת בע"ד, דבאיסורים שגם לבע"ד יש תורת נאמנות, ועוד יש יתרון קצת לנאמנות הבעלים, התם מובן לנו כח הכחשת בע"ד, אבל הכא איזה כח לבע"ד לבטל עדותו של ע"א כשר שהאמינתו תורה ולבע"ד אין דין עדות כלל, ואם נדמה זה