שערי ישר חלק ב קצג

מורגשים היטב דברי התוס' הנ"ל, דבנפשות אם נקיש שלשה לשנים יוצא הדין דמתבטל העדות כמו בשנים אם נמצא אחד קו"פ, דגם השני אינו כלום דע"א בנפשות הוא כמאן דליתא, אבל בממון שכל אחד פועל חצי הדין אם נקיש שלשה לשנים, יוצא הדין דמהני עדותם, כמו בשנים אם נמצא קו"פ, נשאר כחו של האחד לפי חלקו, כ"כ בשלשה ישארו כח השנים לפי חלקם וישאר עדות שלמה, ולפי"ז ל"ק גם קושיא ראשונה דאיך שייך בזה למילף מנפשות כיון דממון חלוק מנפשות בעיקר יסוד העדות, ואדרבה מהך הקישא של שלשה לשנים יוצא הדין שלא יתבטל העדות, וזה דבר נכון ומסתבר בעזה"י. ועפ"י דברי אלה כתב אלי רב גדול אחד שאפשר בזה להטעים מה דאמרינן במס' מכות משלשים בממון ואין משלשים במכות, דבממון כ"א פועל לפי חלקו, ולכן אם הוזמו משלם כ"א לפי חלקו אבל במכות כל העדים פועלים ביחד ואינו מתחלק לחלקים כלל, אבל לדעתי הוא רק דבר נאה אבל אינו מתקבל להלכה, דהרי אם מעידים שלשה עדים או יותר כ"א פועל החצי, דהרי אין כח של כל עד מתמעט ע"י הוספת עדים הרבה, ולפי"ז הי' ראוי שנשלם כ"א חצי התשלומים, ובע"כ עלינו לפרש כפשוטו, דבממון אמרה תורה לשלם למי שרצו לחייבו ויקבל המקבל כפי שהי' מפסיד אילו היתה מתקיימת העדות. ואם ישלמו כ"א כל התשלומים יקבל הנפסד יותר מהפסדו, וכמו שכ' רש"י בפ"ק דמכות ד' ה' בד"ה ממון מצטרף וז"ל והרי קבל מה שרצו להפסידו בין כולם, ומשו"ה משלשים, אבל במכות לא שייך זה, והתורה חייבה את המוזמים לסבול כ"א כאילו הי' נגמר הדין על פיו לבד. וזה פשוט

ועפי"ד יפתח לנו פתח לפרש סוגית הש"ס החמורה בקדושין לענין מקדש בע"א, דאיפליגו אמוראי שם בקדושין ד' ס"ה דאיכא מ"ד שחוששין לקדושיו ואיכא מ"ד אין חוששין לקדושיו, ומסיק שם מאי הוי עלה רב כהנא אמר אין חוששין לקדושיו, רב פפא אמר חוששין לקדושיו, אמר לו רב אשי לרב כהנא מאי דעתיך דילפת דבר דבר מממון, אי מה להלן הודאת בע"ד כמאה עדים דמי, אף כאן הודאת בע"ד כמאה עדים דמי א"ל התם לא חב לאחריני הכא חב לאחריני, והנה כל הענין בזה סתום דמלשון חוששין לקידושין הי' ראוי לפרש שהוא איזה חשש דרבנן, אבל ממה דא"ל רב אשי לרב כהנא מוכח להדיא דפליגי אי חוששין מה"ת דהרי אמר מה דעתיך דילפת דבר דבר מממון, ואם מה"ת הוא מה זה ענין חוששין דמשמע שהוא ענין מסופק, ועוד קשה טובא דמשמע דמ"ד חוששין לא יליף דבר דבר מממון, והרי גם למ"ד זה רק במקדש בע"א חוששין אבל אם מקדש בלא עדים כלל ליכא למ"ד, כדפריך הש"ס בסוגיא זו לענין מקדש בע"א למ"ד דאין חוששין, מהא דאומר לאשה קדשתיך דאסור בקרובותי', אי דליכא עדים אמאי אסור בקרובותי', וברש"י שם כתב בזה"ל, ואי ליכא עדים ואפי' מודה אמאי אסור בקרובותי' עפ"י עצמו הלא אינם קדושין אפילו לדבריו, דאי נמי אמר בע"א הוו קדושין בששניהם מודים, היכא דאין ע"א לא אמרת, דע"א חשוב לחייב שבועה בדיני ממונות, הילכך בערוה נמי חשוב להתקיים קדושין בפני' ובלבד שיהיו שניהם מודים: אלא לאו בע"א וקתני הוא אסור בקרובותי' אלמא זה שמודה לו נאסר דחשיב לאתפוסי קדושין קמי' עכ"ל. ולכאורה הוא דבר פלא מה ענין ע"א לענין התפסת קידושין, לדמות לדין ע"א בממון לענין שבועה, ועפימש"כ שבממון שאמרה תורה עפ"י שנים עדים יקום דבר, קבלו חז"ל שכל אחד מהשני עדים פועל לחצי דבר, וע"א שקם לשבועה הוא ג"כ מיסוד זה, שמחמת שהועיל בעדותו על חצי דבר חייבה תורה, כעין פשר לישבע או לשלם, לפי"ז אם ילפינן דבר דבר מממון שיתקיימו קדושין עפ"י שני עדים, הוא ג"כ כעין הקיום שמתקיים דבר של ממון אצל בי"ד, היינו חצי קדושין עפ"י ע"א, וחצי עפ"י עד השני, ועי"ז חלין הקדושין בהצטרפות של שני העדים, ומשו"ה יש לדון אם נתקדשה בפני ע"א לחוד שנתפס עי"ז חצי קדושין, אם נאסרת מחמת זה באיסור אשת איש, דבדין התפסת קדושין מצינו דגם התחלת חלות של קדושין מהני לאסור על העולם שלא תנשא בלא גט, דבמקדש מעכשיו ולאחר ל' סובר ר' יוחנן דמפרשינן הלשון דמעכשיו מתחילים ונגמרים לאחר ל' יום, ואם קדשה אחר בתוך ל' תופסים קדושי שניהם, דכיון דחיילי קצת שוב לא פקעי, וכמש"כ בתוס' ב"מ ר"פ המפקיד, ולכן סוברים כמה אמוראי דמקדש בע"א חוששין לקדושין, היינו דמחמת שחצי חלות נעשה עפ"י ע"א יש לחוש לאסור, אף שלא נגמרו הקדושין, ואם תתקדש לאחר יתפסו קדושיו ג"כ וכמש"כ אליבא דר"י, ואם תזנה לא תתחייב קטלא, ומדויק לשון חוששין, אף שהוא מדין תורה, אבל כיון שאינם קדושין גמורים ורק איסור קצת ה"ז כעין חששא

והא דפריך רב אשי לרב כהנא מאי דעתיך דילפת דבר דבר מממון, אף דלכו"ע ילפינן דאם מקדש בלא עדים לכו"ע לא מהני כלום, נלענ"ד דהך ילפותא גז"ש דבר דבר מממון, יש לפרש בשני אופנים, אופן הפשוט דילפינן דבר שבערוה מדין ממון, וכל הדינים המתחדשים ע"י עדים בממון מתחדשים גם בדבר שבערוה, וכל מה דלא מהני בממון לא מהני גם בדבר שבערוה, ועוד יש לפרש באופן אחר, דמה דכתיב בתורה ומצא בה ערות דבר מפרשינן כאילו הי' כתוב בהאי קרא עפ"י שנים עדים יקום הדבר, והנפ"מ בין הני שני אופנים הוא, דאם נפרש כאופן הראשון ראוי להיות דבמקדש בע"א אין לחוש לשום איסור בזה, דכמו דבממון לא נתחדש שום דין בפועל ע"י ע"א רק חיוב שבועה היכא דשייכא, אבל חיוב ממון בפועל ליכא, כ"כ הכא אף שראוי להיות קצת התפסה ע"י ע"א, זהו רק לענין הצטרפות לחלות של קדושין ע"י עד השני, אבל אם ליכא מה להצטרף, ה"ז כמאן דליתא, אבל אם נפרש כאופן השני דלא כונה תורה לדמות שני דינים אלה, אלא שאמרה