שערי ישר חלק ב קצב

דמשו"ה מהני צירוף, דאם לא נאמין לשניהם אנחנו חושדים שניהם לשקרנים, והתורה לא חשדה רק אחד ולא לשנים, הוא דבר זר ותמוה, דלפי"ד בשלשה עדים שמעידים כ"א על מעשים נפרדים הי' ראוי לגבות בעד שני מעשים, ובאמת גובים רק בעד מעשה אחת, ושם בנה"מ הקשה בעצמו קושיא זו, יעו"ש. ועפ"י יסוד הנ"ל מתבאר הענין בדרך אחר לגמרי, והוא דמה שאמרה עפ"י שנים עדים יקום דבר, קבלו חז"ל שהוא חצי קיום עפ"י עד אחד וחצי קיום עפ"י עד השני, כמש"כ רש"י בכתובות ד' כ"א ע"ב, בהא דאמרינן התם דהיכא דנפק נכי ריבעא דממונא אפומא דחד לא מהני משום דאי טעמא דעפ"י שנים עדים יקום דבר חצי עפ"י זה וחצי עפ"י השני. יעו"ש. והיינו דידיעת בי"ד מה שמתברר אצלם ידיעת האמת שראובן חייב לשמעון עפ"י הגדת העדים, עדיין אינו מועיל שיהי' להם הכח לכוף את ראובן לשלם, ורק ידיעת העדים גורם להצטרף עם ידיעת בי"ד לחדש כח אצל בי"ד לחתוך הדין ולכוף את הלוה לשלם, וענין זה שאמרנו שצריך להתחדש אצל בי"ד כח חדש ולא מהני ידיעת האמת לחוד מובן מהא דקיי"ל דמדין תורה בעינן לענין כפי' בדיני ממונות ובדיני דבר שבערוה שיהיו בי"ד מומחים, ובדיני איסור והיתר יכול כל אדם לכוף לקיים דין תורה, כמו דמפורש במס' ב"ק ד' כ"ח ע"א, ומשו"ה י"ל דכיון דענין זה של כפי' הוא דבר מחודש אצל בי"ד, גדרה תורה שלא יקום ענין זה רק עפ"י עדים היודעים בדבר זה, והעדים בשעה שמגידים לפני בי"ד פועלים שני דברים, בירור האמת לפני בי"ד ולחדש בזה כח חדש אצל בי"ד, לחדש הכח להם לחתוך הדין ולכוף את הנתבע לקיימו. ובזה נוכל לבאר ענין צירוף, דכיון כשמעיד ע"א נתחדש אצל בי"ד חצי כח על כפית ממון, וכשמעיד אח"כ עד שני נתוסף אצל בי"ד עוד חצי כח על ענין זה, ונצרף אצלם כח שלם לחייב את ראובן במנה, אף שלענין בירור האמת אין כאן בירור של שני עדים, דעל חצי כח לא הצריכה תורה רק בירור של ע"א, ועפי"ז כתבנו לעיל בשע"ו פ"ז ליישב מה דמוכח בטוש"ע ח"מ סי' ל' דעדי צירוף אינם מחייבים שבועה על השאר. יעו"ש

וכן מתבאר ענין זה בהא דפסק בטוש"ע חו"מ סי' ל"ד דעד פסול שיודע האמת אסור לו להעיד לפני בי"ד, ומה"ט גם עד הכשר שמצטרף עמו אסור להעיד יעו"ש, והיינו משום דמכשיל את בי"ד שחותכין הדין שלא במשפט, כיון דהעדים פסולים אין לבי"ד כח לכוף את הנתבע אעפ"י שהדבר אמת, ומשו"ה גם עד הכשר עושה איסור, אף אם לא יהי' פסול בהגדתו כיון דבי"ד עושים מעשה ע"י שניהם בהצטרפות, הרי גם עד זה גורם מכשול לבי"ד. ובחנם מתקשה שם הש"ך בס"ק ג' בדין זה יעו"ש. והוא פשוט. וכ"ז שייך רק אם נאמר דמה שלמדה תורה עפ"י שנים עדים יקום דבר הוא לקיומו של דבר, אבל אם נאמר דלא הקפידה תורה רק לידע האמת עפ"י העדים קשה להבין ענין זה, למה אסור להעד להעיד ולרמות את בי"ד כיון דעכ"פ יהי' דין אמת, ועי' ש"ך שם שרצה לפרש דין זה בעדות של קדושין, יעו"ש, ולפי מש"כ כל עדות בדיני ממונות ודשב"ע דומה לקדושין, וכן יש לפרש בהא דפסלה תורה עדות הקרובים, דהוא לענין קיום הדבר דלענין בירור האמת והשקר קשה להבין ענין זה, כיון דגם לפי מה דפסלה תורה, עדיין לא חשדינן אותם למשקרים, כמו דמוכח בסוגיא דגט פשוט, בשטר שחתם עד שלא נעשה חתנו, ובטוש"ע ח"מ סי' מ"ו סעיף ל"ה ובש"ך שם ס"ק צ"ב, וענין זה קשה להבין שיהי' גזיה"כ שיהי' חשודים לשקר ואנן לא חשדינן אותם למשקרים, ועפי"ד י"ל דכל גזיה"כ בעדות קרובים הוא לענין קיום הדבר שלא יועילו שיקום דבר עפ"י עדות כאלה, ולקמן בדברינו יתבאר עוד ענינים מחודשים המתבארים עפ"י דרך זה

ומה שכתבנו לענין עדי צירוף שכל ע"א מועיל לחדש כח אצל בי"ד חצי דבר, נלענ"ד מוכח מדברי תוס' מכות ד' ו' ע"א בהא דאיתא שם במשנה דר' יוסי אומר דרק בדיני נפשות נמצא אחד מהם קרוב או פסול בטלה העדות אבל בדיני ממונות תתקיים העדות בשאר, ופירש"י משום דבדיני נפשות כתיב והצילו העדה, והקשו בתוס' שם דהרי משפט אחד יהי' לכם כתיב והוי לן למילף מנפשות, ועוד דבדיני ממונות נמי כתיב עפ"י שנים עדים או שלשה עדים יקום דבר ונקיט שלשה לשנים, ותירצו בזה"ל דבדיני נפשות שייך שפיר למילף משנים דעדותן בטלה, משום דמה שנים כי נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה לגמרי ומעתה אינה מועלת כלום, הילכך בשלשה נמי כולם בטלים לגמרי, אבל בדיני ממונות דשנים נמי כי נמצא אחד מהם קרוב או פסול השני אינו בטל לגמרי דחייב לו שבועה, לכך שלשה נמי נמצא אחד מהם קרוב או פסול תתקיים העדות בשאר עדים עכ"ל. ולכאורה אין דבריהם מובנים דמה ענין שבועה לממון, דמ"מ לענין ממון יש להקיש שלשה לשנים, וגם לא תרצו כלום על קושיא ראשונה, ועפ"י מש"כ י"ל דשאני ענין שני עדים בממון משני עדים בנפשות, דבממון שאמרה תורה עפ"י שנים עדים יקום דבר הכונה חצי עפ"י ע"א וחצי עפ"י עד השני, ואצל בי"ד מצטרף שני חצאים לכח שלם, וי"ל דגם ענין חיוב שבועה שע"א מחייב או לישבע או לשלם הוא ע"י דין המחצה שפעל ע"א וחייבה תורה כעין פשר שישבע או ישלם, ומה"ט אין ע"א קם לשבועה רק אם שנים כיוצא בזה מחייבים ממון, וקרוב או פסול דלא מהני לענין ממון לא יחייב גם שבועה ול"ד לע"א באיסורים, דהרי ענין השבועה הוא כעין פשר מחמת דין החצי כח שמתחדש ע"י, ע"א וראיתי בכמה ספרי אחרונים שחתרו למצוא טעם למה שאני ע"א לענין שבועה מכל הענינים שע"א נאמן שגם קרוב ופסול נאמן ולענין שבועה דוקא עד כשר, ולפי מש"כ הוא פשוט, ובנפשות העדות של שני העדים פועלים ביחד בכולו וע"א לחוד אינו פועל כלום, ומה"ט בעינן שיעידו שניהם כאחד שאין בזה שום ענין הצטרפות, ולפי"ז