שערי ישר חלק ב קפט

טעם לשבח במה שאין הבי"ד עונשים לא מיתה ומלקות עד שיקבל עליו התראה ויאמר אעפי"כ והיינו משום דאי לא קבל עליו התראה מצי למיטען ברי נגד הרוב או החזקה היכא דשייכי, וסובר הרשב"א ז"ל דמה"ט גופא לא מפקינן אשה מבעלה היכא ששניהם טוענים ברי, וכמו שכתב דבדינא קאמרי, שלפי דבריהם לא עבדי איסורא כלל ולא שייך לגבייהו האי חזקה כלל אלא למי שמסופק. וזה ברור, בכונת הרשב"א ז"ל עכ"ל. ולפי מש"כ גם הרשב"א ז"ל לא כתב כן רק היכא שהוא בתורת ספק ורק מדין התורה שאמרה העמד דבר על חזקתו בכה"ג יש מקום לומר דמהני ברי, אבל היכא שלבי"ד לא נולד שום ספק אין מקום לטענת בע"ד, שאל"כ איך מועיל כל התראה הלא יכול לחזור מקבלת התראה ע"י אמתלא וכדומה ויתבטלו העונשים

ובזה ניחא לי מה דלא מהני ברי בשבוי' שנשבית כמו בעובדא דר' זכרי' בן הקצב שנתקשה בזה הגאון רע"א ז"ל בס' דו"ח למס' כתובות, דבשבוי' גזרו רבנן להחזיקה בנבעלת ודאי ולא בתורת ספק, כמש"כ בתוס' כתובות הבאנו לעיל בפ"ח, דכל היכא שנראה לבי"ד להחזיק הדבר בתורת ודאי לא מהני טענת ברי של בעלי דברים, וכמו שהבאנו לעיל דברי הגאון בעל מנה"ח שכ' דמה"ט לא מהני טענת ברי בסוטה שקנא לה ונסתרה דאסורה לבועל ולענין זה מה שנוגע לבי"ד אין הבעל מעיד לאשתו ולא האשה להבעל דמה"ט אמרו חכמים בלשון המשנה בעובדא דר' זכרי' בן הקצב אין אדם מעיד לעצמו, והוא כמו דנקטינן במס' סנהדרין ד' ט' כפי מה דמפרש הראב"ד ז"ל הובא דבריו ברא"ש ספ"ק דמכות דאדם קרוב אצל אשתו כמו לעצמו היינו שאינו בתורת עד כלל, רק אצל שורו הוא בגדר עד פסול שהוא קרוב, ומשו"ה אסרו עליו על ר' זכרי' בן הקצב אף שהם יודעים שכשרה היא ולעצמם מה שנוגע להנהגתם לשמים אינם צריכים לשום עדות, אבל בנוגע להנהגתם אצל בי"ד אין להם הצלה, דטענת ברי שלהם לא מהני כמש"כ ועדות של הבעל והאשה לא מהני לעצמם ולא זל"ז דאשתו כגופו

אמנם כ"ז הוא בנוגע אצל בי"ד, אבל אם נוגע הענין להנהגתם לשמים בזה לא שייך לומר אשתו כגופו, ונאמנת האשה לבעלה בכל איסור והיתר כע"א דעלמא ומקרא דוספרה לה ילפינן דיכול הבעל לסמוך על האשה בטהרת נדה, דרק בכל ענין שעל אחרים לענוש או לזכות להבעל או להאשה, אז אינם מעידים זל"ז כלל אף היכא דנאמן קרוב או פסול אבל בנוגע להנהגתם לשמים, לא שייך בזה כלל ענין אשתו כגופו, והם מעידים זל"ז ככל עד אחד דעלמא, ועפי"ז נפרש דמש"כ רבינו יונה והראשונים ז"ל באומר פ"פ מצאתי דהיכא שהיא אומרת משארסתני נאנסתי דנאמנת מדין ברי ושמא, ובשטמ"ק כתב שהוא מדין ע"א נאמן באיסורים, דשני ענינים אלה צריכים זה לזה, דלענין הנהגה לשמים לידע בעצמו אם רשאי הוא ע"ז מהני דין ע"א נאמן באיסורים, כמש"כ השטמ"ק, ולענין מה שנוגע להנצל מכפית בי"ד שעל ענין זה לא מהני עדות של האשה לבעלה וכן לעצמה, על ענין זה מהני לעצמה טענת ברי שלה, כמש"כ, ובנוגע להבעל שאינו יכול לטעון טענת ברי להנצל מכפית בי"ד, מועיל לדידי' טענת ברי שלה כל שהדבר מסופק אצלו, משני טעמים, האחד, דכמו שדיינינן לענין כל דבר הנוגע להאשה ולבעל שאין אחד מעיד לשני מפני שע"ז נחשבים כגוף אחד, כ"כ י"ל דמהני טענת ברי של אחד מהם להועיל להנצל מכפית בי"ד, ועוד טעם בזה לומר דכיון דלענין הנהגת עצמו מהני לבעל עדות האשה, כ"כ בכה"ג שהוא ספק לבי"ד מהני עדותה לבשל בתורת ברי, ובכללות נלענ"ד דלענין להנצל מכפית בי"ד הדין בזה כדין טענת ברי השייך בדיני ממונות, ובהגה בח"מ סי' ע"ה סעי' כ"ג הביא דיעות מתי מהני ברי ע"י אחר יעו"ש, וכמו דמהני שם ברי ע"י אחר כ"כ מהני הכא, ובזה יש לכוון מש"כ רבינו יונה דכמו דמהני לר"ג ברי ושמא לענין ממון, כ"כ הכא מהני ברי דידה לגבי הבעל שטוען שמא, שידונו בי"ד עם הבעל כברי של האשה ולא כשמא של הבעל

ובשנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת מצריך הש"ס ברי לבעל ולאשה, ולא מהני ברי של אחד לשני משני טעמים, האחד והוא העיקר, דכיון דהוי תו"ת ובאשם תלוי קאי, ועדות של בעל או של אשה לא מהני בזה כלום, כיון דהוי תו"ת, מה יוסיף בזה עוד עדות של ע"א, ומכש"כ בדבר שבערוה, ולענין זה לא שייך ברי של אחד לחבירו לענין הנהגה לשמים, ומשו"ה צריך שידע כ"א מהם ידיעה עצמיית, ומשו"ה מוקמינן דהוא והיא טוענים ברי, ועוד טעם שני בזה, דגם בנוגע להנצל מיד בי"ד לא מהני התם ברי של אחד לחבירו דמטעם אשתו כגופו שכתבנו לעיל ליתא התם, דהרי ע"ז אנו דנים אם הוא בעל או לא, דאם לא מת בעלה הראשון אז הבעל הזה אינו בעל וכאיש נכרי הוא, וגם לשיטת הסוברים דמהני ברי ע"י אחר, י"ל דלא שייך ברי ע"י אחר אלא היכא דליכא אחר הטוען להיפוך, אבל היכא דאיכא עדים המעידים היפוך אין שייך לומר ברי ע"י אחר, מכל הלין טעמים התם בתו"ת בודאי צריך שיהי' שניהם טוענים ברי ובזה הם נצולים מיד בי"ד ורשאים לעשות כן בנוגע לעצמם בהנהגתם לשמים, אבל בשבוי' שעשו חז"ל להחזיקה כנבעלת ודאי לא מהני טענת ברי שלהם כלום בנוגע להנצל מכפית בי"ד, אז לא מהני עדות של בעל לאשה ועדות של האשה לבעל, דאין אדם מעיד על עצמו, ובנידון זה אשה כבעל ובעל כאשה שאין מעידים זל"ז שאשתו כגופו, אף היכא דמהני ע"א קרוב ופסול, אשה ועבד, אבל לעצמו אין זה בגדר עד כלל להנצל מכפית בי"ד. ובזה נתיישב לענ"ד כל ענין זה בלי גמגום בעזה"י

והנה לפי"מ שבארנו דלענין בי"ד אין אדם מעיד על עצמו, ורק אם לבי"ד ספק