שערי ישר חלק ב קפז

הוא כעושה ענין על דבר שלב"ל, אבל במקדיש ומקנה דבר שבידו לזכות, כיון דעיקר המעשה הוא עושה על דבר שבא לעולם, וממילא בזה יופקע גם קנינו שיבוא אח"כ לעולם, אין זה ענין כעושה הפקעה לחוד, ואין סתירה מזה מהא דנכסי עכו"ם הרי הם כמדבר, שההקנאה בטלה והפקעת קנין של הבעלים הראשונים לא נתבטלה, דבע"כ עלינו לומר דעיקר סבת ההקנאה אינה בטלה, דהכסף שנתן הישראל הי' עבור השדה אף שאינו מכון לקנות מכל מקום איכא בזה כסף קנין, דכסף אין צריך כונה לקנין רק שיתן הכסף בתמורת החפץ, כן משמע מדברי תוספות קדושין דף כ"ז ע"ב ד"ה בד"א, ולכן מהני הפקעת קנינו, אף שהישראל לא קנה כנלענ"ד. ולפי"ז נ"ל דאם יפקיר אדם דבר שאינו שבידו לזכות, ויאמר שיחול ההפקר לאחר שיזכה בו, דלא יועיל, מה"ט שכתבנו, דבנידון כזה הרי כל המעשה הוא להפקיע את קנינו שיתהוה אח"כ, וה"ז דומה לגירושין קודם קדושין, וכן לבטל חמץ קודם שקנה לשיטת הסוברים שהוא מטעם הפקר לא יועיל גם אם יהי' בידו, וכן נלענ"ד בהא דשקיל וטרי במל"מ אם יכול לגרש אשה שקדש לאחר ל' יום שיחולו הגירושין לאחר שיחולו הקדושין, עי' בדבריו בפ"ו מה' גירושין שהאריך שם בענין זה, ולפי מש"כ אף אם נאמר דמחוסר זמן לאו כמחוסר מעשה דמי והוי כבידו, אבל בגירושין קודם קדושין לא מהני, דמ"מ האישות לא בא לעולם כלל

ובהא דפליגי רב ושמואל במס' בכורות ד' מ"ט בפודה בנו תוך ל' יום ונתאכלו המעות דלרב מהני ולשמואל לא מהני, נלענ"ד אף שבפדיון הבן בארנו לעיל בשע"ה דהוא שני ענינים פריעת חוב של מתנות כהונה ופדיון איזו קדושה מהבן, ולכאורה יקשה לנו על ענין הפדיון שהוא כהפקעת ענין שמתחדש אח"כ, אבל מאן יאמר לנו שקדושה זו מתחדשת על הבן לאחר ל' יום, דהרי אפשר חלה עליו קדושה זו משעת לידתו, כמו קדושת בכור בהמה רק דגזיה"כ הוא דלא מהני הפדיון רק כשיגיע לל' יום, ומשו"ה סובר רב דמהני מעשה הפדיון של עכשיו לחול לאחר ל' ומהני גם אם נתאכלו המעות כמו דמהני בקדושין לאחר ל', ולענין זה מה דאי אפשר לחול עכשיו מהני הך סברא דמחוסר זמן לא חשוב כדשלב"ל, ולענין פריעת החוב של חמש סלעים שעכשיו עדיין לא נתחייב ויתחייב רק אח"כ, ג"כ ל"ק, דענין פריעת חוב אינו הפקעת החוב, רק אם פרע את החוב אינו מחויב יותר וכשפורע עכשיו את חוב זה שיחול אח"כ ממילא כשבא הזמן ונתחייב מיפטר מחיובו שכבר פרע אותו ומשו"ה מהני לרב, ולשמואל לא מהני בנתאכלו המעות ורק אם לא נתאכלו מהני מה שמכוון עכשיו על הפדיון והפרעון שלאח"כ

ובתשו' רע"א סי' קמ"א. הקשה על דברי תוס' דנזיר הנ"ל מהא דמהני מנוי שליחות על נתינת גט קודם כתיבת הגט, וכן הקשה בס' נה"מ סי' רמ"ג, לענ"ד הוא פשוט, דאף דבפועל אינו יכול ליתן הגט קודם הכתיבה, אבל כשנבוא לדון לענין הכח אי אפשר לומר שע"י הכתב נתחדש אצל הבעל כח הגירושין, דאדרבה ע"י שיש לו כח גירושין הוא יכול לכתוב הגט ומה שבפועל אינו יכול ליתן גט קודם שנכתב, אין זה מעכב כלום, דהרי גם מגויד או צלוב שאינו יכול לכתוב וליתן עושה שליח, וכמו דמסיק במס' קדושין לרשב"א שאין העבד יכול לקבל גט בעצמו מ"מ עושה שליח לקבלה, כיון שסבה צדדית מעכבתו, והענין הוא כמו שבארנו לעיל, שכח השליחות הוא הרחבת כח הבעלים, וכח זה יש לבעלים גם קודם כתיבת הגט, וזה פשוט. ול"ד ענין זה להא דאיכא מאן דסברי, דבאומר לעדים כתבו שטר זה וזכו אותו לפלוני, דלא מהני משום דשלב"ל, כמבואר בחו"מ סי' רמ"ג. דהתם ענין הזכי' הוא על דבר פרטי לזכות בשטר זה, וכשאנו דנים על הדבר בפרט הוא חפץ שצריך לחדשו מחדש כבריאה חדשה והוא דשלב"ל, ואף שבידו לכתוב לא מהני בידו על דשלב"ל. ומאן דסובר שם בח"מ דמהני כתבו וזכו, י"ל דסובר דאי"צ שיהי' בזכי' שליח של הנותן. עי' תוס' ב"מ ד' ע"א

ועפי"ז נ"ל שאם יפדה איש מעשרו קודם שקרא שם מעשר דלא מהני האי פדיון, אף שיאמר שיחול לאחר שיחול המע"ש, דכיון שבארנו שענין פדיון הוא הפקעת קדושה מן המעשר, וקדושה זו עדיין אינה בעולם כלל, דלא שייך לומר שיהי' ענין פדיון מע"ש כמו שכתבנו לבאר ענין הפקעת קנין הבעלים בכל ההקנאות, שמתחדשת ע"י סבת ההקנאה, דהלא עיקר הענין הוא להתפיס קדושת מע"ש על הכסף ע"י הפקעת והסתלקות קדושה מן הפירות, וכשעושה ענין זה קודם חלות הקדושה על הפירות, הרי הוא לחדש ענין של דבר שלא בא לעולם כלל, וכן בכל עניני ההתפסות והורדת קדושה מחפץ אחד על חפץ אחר, הוא ענין הנעשה ומתחדש בעיקר הקדושה, ובכל כה"ג לא יהני הך כללא דבידו שיהני מעשיו גם קודם שחלה הקדושה, ולכן נראה כמש"כ דלא מהני פדיון מע"ש קודם קריאת שם מע"ש וכן משמע קצת מהך משנה דהלוקח יין מבין הכותים ואומר שני לוגין שאני עתיד להפריש וכו' ומיחל ושותה מיד, דדוקא אחר שקרא שם מע"ש יכול לחלל ולא קודם קריאת שם מע"ש, אמנם גם בפדיון הקדשות, שבארנו בפ' הקודם, שהוא בגדר הקנינים, שהוא קונה מרשות הגבוה, י"ל דלא יועיל פדיון קודם שחל ההקדש, דאף שלענין הקנין יועיל משום בידו, אבל לחלל ולהתפיס את הקדושה על הכסף, ה"ז שוה כפדיון מע"ש. כנלענ"ד בענין זה

פרק יח

כתב רבינו יונה, הובא ברא"ש ובר"ן פ"ק דכתובות בהא דאמר ר"א האומר פ"פ מצאתי נאמן לאוסרה עליו, דמיירי במכחישתו ואומרת בתולה הייתי, אבל אם אומרת תחתיו נאנסה, כמו דקיי"ל