שערי ישר חלק ב קפו

במס' ב"מ ד' ט"ז מכדי האי לוקח במאי קנה, האי שטרא חספא בעלמא הוא, משום דהתם נכתב סתם שמוכר לו שדהו ולא כתב לכשאקחנה, ועוד לא מסר בפני עדים אח"כ, ולפי"ז לדידן דקיי"ל ע"מ כרתי, אין בגט הנכתב לאשה דעלמא לכשאכנסנה אגרשנה שום חסרון משום אין אדם מקנה דשלב"ל אם ימסור בפני עדים, דהרי גם במצאו באשפה כשר היכא דאיכא ע"מ ורק מיפסל משום דבעינן לשמה, ומפרש הרמב"ם דכל שאינו ראוי עכשיו לעשות בה מעשה גירושין חשוב כמו שלא נכתב לשם גירושין אבל לר"מ דמהני גירושין של עכשיו שיחולו לאחר שיכנסנה, כ"כ מהני הכתיבה וחשוב כנכתב לשם גירושין, כיון שראוי עכשיו לעשות גירושין, וכן צ"ל בשיטת תוס', הרא"ש והמרדכי מה דלא מהני לדידן באשה דעלמא שנכתב הגט עכשי', משום דכיון דאין ראוי עכשיו לגרש בו הוי כמו שלא נכתב לשם גירושין. כנלענ"ד ברור

ומש"כ במל"מ לענין מש"כ תוס' במס' נזיר לפרש דברי הגמ' ביבמות משום חסרון בשליחות דאיהו לא מצי עביד, שזה תלוי במחלוקת הראשונים אם צריך שליחות בכתיבת הגט, לענ"ד אין זה מוכרח כלל, דכיון דבעינן לשמה צריך ג"כ שליחות כמש"כ הר"ן בפ' התקבל לענין מילי לא מימסרי לשליח בכתיבת הגט. יעו"ש. וזה פשוט. ולכן נלענ"ד שדברי תוס' נזיר הנ"ל מתפרשים רק עפ"י מש"כ דלא מהני בידו לגרש אשה שעדיין ליכא קנין האישות בעולם

אמנם עדיין חובת ביאור עלינו, בהא דמהני בתרומה במחובר שיחול לאחר שיהי' תלוש אף שעכשיו עדיין ליכא דין טבל בעולם, ומ"ש גירושין קודם קדושין, מתרומה קודם חלות דין טבל, והנה ענין התרומה והפטור של השיריים נראה בפשטות שהוא ענין חלוקת שותפים ששבט הכהנים עם הבעלים משותפים בטבל, וכן כתבו בתוס' סוכה ד' ל"ה ע"א בטעמא דמילתא דאין יוצאים באתרוג של טבל משום דין שותפות, וכן נראה שיטת הרמב"ם שכ' דלהכי אין תרומה נחשבת לדבר הנדור, משום דאינו נידר ונדב, לפי"ז י"ל דבכה"ג מהני האי כללא דבידו, דהנה ענין חלוקת שותפים באמת הוא רק שם המושאל, היינו דאינו הפקעת או התרת השותפות, אלא שעושה קנין על דבר זה שיהי' לאחד ודבר השני לשני, ואם החפצים הם בעולם הוא עושה ומחדש קנין על דבר שלב"ל, וכ"כ י"ל דחלות התרומה והפטור של השיריים הוא רק התיחדות וקריאת שם על הפירות שהם בעולם שלאחר שיתלשו יהי' חל על פירות אלו שם תרומה ויהי' קנוי לשבט הכהנים, ונגד זה לפי חשבון יהי' בפירות אחרים שהם בעולם קנוי לבעלים, וכיון שהם בעולם רק דעכשיו אי אפשר לחול ענין זה מחמת שהם מחוברים, ע"ז מהני האי כללא דבידו לאו כמחוסר מעשה דמי, וכן גם בתורם משלו על של חבירו שפוטר תבואת חבירו ע"י התרומה שעושה מפירותיו, הוא ג"כ עד"ז, שעי"ז שמיחד מפירותיו בעד חלק התרומה שעולה לפי חשבון מפירות של חבירו, נפטרים הפירות של חבירו, שכבר הורם ונתיחד בעד ערך חיובם בחלק התרומה שנתן משלו, ואין בזה ג"כ שום ענין הפקעת והתרת איזה חיוב, אלא שממילא הם נפטרים ע"י כונת החלוקה הזאת, וגם אין סתירה מזה ממש"כ הרא"ש בפי' למס' נדרים ד' י"ב דמשו"ה אין תרומה נחשבת לדבר הנדור שעיקרן להתיר את השיריים, שכונת הרא"ש שם רק להורות שאין מתחדש איסור חדש ע"י קריאת שם, שגם מקודם הי' אסור מחמת טבל, ועכשיו משתנה מאיסור לאיסור, ורק אדרבה מתחדש היתר בשיריים, אבל באופן המעשה של תרומה שהוא התיחדות חלק אחד לכהנים וחלק הנשאר לבעלים, י"ל דגם הרא"ש מודה בזה. כנלענ"ד בענין זה. ומדברי תוס' נזיר הנ"ל משמע דסברי דבעינן שיהי' חלק אחד תלוש שיהי' כבר בעולם איזה יחס של שותפות, אבל אם שניהם מחוברים לא מהני, דהרי כתבו שבידו להביא עיסה מגולגלת מן השוק. אכן הגר"א ביו"ד ה' חלה ס' שכ"ח נקט בפשיטות דלאו דוקא הוא יעו"ש

ובהא דאיתא בפי' הרא"ש למס' נדרים בשם הרמ"א ממיץ שאם הי' ככר בתוך ד' אמותיו שבידו לזכות בו ואמר ככר זה הקדש לאחר שאזכה בו דמהני, משום דבידו לאו כמחוסר מעשה דמי, יעו"ש ד' ל"ד ע"ב, לכאורה קשה דהרי בכל הקנאה נצרך לנו שני ענינים, הפקעת קנין של בעלים הראשונים והתחדשות קנין לבעלים חדשים, והפקעת קנין קודם שחל הקנין הוי כגירושין קודם קדושין, ואפ"ה מהני בקנינים בכה"ג היכא דחשבינן כבידו, וגם בפוסק על שער שבשוק כתבו הראשונים דמה"ט לא הוי כדשלב"ל, משום דכיון דיצא השער הוי כבידו, נלענ"ד דאף שבע"כ בכל קנינים שבעולם שאדם מקנה לחבירו יש בזה ענין של הפקעת קנין של בעלים ראשונים, וכן מתפרש ענין זה בהא דאמרינן במס' ב"ב ד' נ"ד ע"ב נכסי עכו"ם הרי הן כמדבר שהנכרי הקנה ע"י כסף והישראל לא קנה, משום דלא סמכא דעתו לקנות בלי שטר, דבע"כ הטעם בזה משום דע"י הקנאה שעשה הנכרי הפקיע קנינו בהקנאתו ללוקח, והקנאתו ללוקח אינה מתקימת שאינו סומך דעתו לקנות, אבל הפקעתו שהפקיע קנינו אינה מתבטלת, אבל כשנעיין היטב בזה רחוק לומר שכל מקנה עושה שני דברים מיוחדים הפקעת קנינו והקנאה חדשה לבעלים אחרים, דאם מפקיע קנינו איך מקנה אח"כ לאחר, ואף דיש לתרץ זה דאפשר דכיון דעכשיו הוא בעלים יכול לחדש על הדבר קנין חדש גם לאחר שיופקע ממנו דין בעלים, וכעין זה מתפרש ענין אחריך לפלוני לשיטת כמה ראשונים ואכמ"ל. אבל פשטות הדברים נראים, דבמה שמחדש סבה חדשה להעשות בעלים חדשים, סבה זו בעצמה פועלת על שני עניים יחד שיתחדש על דבר זה בעלים חדשים ויופקע קנין של הבעלים הראשונים, ולפי"ז י"ל דל"ד הפקעת קנין של בעלים הראשונים לגירושין, דהתם בגירושין כל עיקר המעשה הוא להפקיע קנין האישות, וכיון דעכשיו ליכא אישות,